הסרט מבוסס על סיפורו האמיתי של מאמן פוטבול שחור (דנזל וושינגטון) המגיע בשנת 1971 לבית ספר תיכון בוירג'יניה הדרומית והגזענית, כדי להחליף את המאמן הראשי הלבן (וויל פאטון) בבית הספר. התפקיד ניתן למאמן השחור כמס שפתיים של מועצת החינוך לאחר האינטגרציה הגזעית בבתי הספר. ואולם, תושבי העיירה העוינים מסרבים לקבל את המאמן השחור. יוצא דופן הנו המאמן הראשי הלבן, הבוחר להישאר כעוזר המאמן באגף ההגנה, ובונה עמו קבוצת פוטבול בינגזעית כנגד כל הסיכויים.ראשית, אציין שזהו סרט של אולפני דיסני. למה זה חשוב? כי ככזה הוא חגיגה של אהבה ואחדות, ואין בו גרם אחד של עומק. הדמויות של המאמנים והשחקנים הנן בנאליות, חד ממדיות ושטחיות להחריד, והן נופלות קורבן לתסריט ולבימוי, שמטרתם אחת היא - לגרור את הקהל המסוים מאד, שנע בין הגילאים 6 - 120 לקולנוע. ועם זאת, אני מרגיש רע להיות ציני מדי, כי המטרה של הסרט הנה אכן נעלה, וכבר לא עושים כל כך הרבה סרטים בהוליווד על פתרון בין-גזעי, וזו אכן נקודה לטובת הסרט.
פרסומת
עוד נקודה לטובת הסרט היא, שלמרות שהוא גדוש על כל עבריו בקיטש אמריקאי מובהק ולמרות שכולו אומר מסחריות (עובדה מעניינת כשלעצמה, במיוחד לאור הצהרתו של הבמאי בראיון משנת 1995 על תיעובו סרטים מסחריים), זה עדיין סרט שמבוים היטב, ועשוי טוב. הבמאי בועז יכין (ישראלי - עוד נקודה...) מיומן במלאכתו, ומביים סרט יעיל, ששומר על קצב - ואף משלהב לעיתים. ועוד נקודה לטובת הסרט - כל הפיצ'רים של הסרט (ראו למטה) כוללים כיתוביות באנגלית, כולל הסצנות שנחתכו בעריכה הסופית - מה שגורם לי למחוא כפיים לדיסני על יצירת הסטנדרט המעולה הזה ועל ההשקעה.לסיכום: משפחתי, ספורטיבי, ערכי אם כי לפעמים מאולץ וילדותי. 8 בסולם יגאל.