אהבת אב ביקורת סרט

Aime ton Pere Movie Review

יאיר הוכנר על "אהבת אב":
"סדנת ריפוי בעיסוק בכיכובה של משפחת דפרדייה."

סרט ארכיון שתף/י

משחק ג'רארד דפרדייה, גיום דפרדייה, סילבי טסטו במאי/ת גקוב ברגר

זר

ביקורת סרט לאהבת אב מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"סדנת ריפוי בעיסוק בכיכובה של משפחת דפרדייה."

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.1/10

היכן תצפו?

בקולנוע

25.0% בבית

25.0% לא אצפה

50.0%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

בדיוק כמו "לב חצוי" גם הסרט של ג'ייקוב ברגר מגיע באיחור של שנתיים אל בתי הקולנוע בארצנו הקטנטונת, ובדיוק כמו "לב חצוי" הבריטי השאלה המרכזית שעולה לדיון בעקבות הפצתו לקהל הרחב, היא למה זה מגיע לנו. הרי מדובר במוצר קולנועי נטול כל חשיבות, אם הוא היה מבדר ניחא אבל במקרה הזה הוא אפילו את הסחורה הזו לא מספק.למי שעדיין לא שמע על הסרט, שהיה אמור להיות סנסציוני ולבסוף נאלם דום וירד מהמסכים בצרפת במהירות מפתיעה, מדובר בדרמה משפחתית סוערת. מככבים בה אב ובן שבשנים האחרונות כיכבו יותר בעיתוני הרכילות ופחות על המסך הגדול. בהחלטה שיווקית כמעט מבריקה הם החליטו לעשות קצת כסף מהבעיות המשפחתיות שלהם ולהעביר אותם אל המסך הגדול. התוצאה היא סרט שמתחיל מעניין וגומר רע מאד, לכן לא פלא שהקהל הצרפתי העדיף להתעסק ברכילויות סביב חייהם של היוצרים ולהימנע מהסרט שהיה אמור להיות להיט ענק והתגלה כשעמומון אחד ארוך.

האב והבן המדוברים הם כוכבי הקולנוע הצרפתים ג'רארד וגיום דפרדייה ולצידם ניתן למצוא את סילבי טסטו ("כבוד ורעדה"). הסרט השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבלי הקולנוע בלוקרנו ואיסטנבול ולא זכה בכלום, בכלל מפליא שהוא התקבל לאיזושהי תחרות. הסרט עוקב אחרי מערכת היחסים הסוערת של ליאו שפרד, סופר מוערך בעל שם בינלאומי, ובנו פול, נרקומן לשעבר שקשריו עם אביו נותקו בעקבות אירועים שונים מהעבר מחליט לתפוס את האב בדרך ולהוציא עליו את כל מה שהוא מחזיק בבטן זה זמן רב. ברקע אנחנו עדים לוירג'יניה הבת הנאמנה שגם לה לא חסרות שריטות שונות ומשונות."אהבת אב" מתחיל עם סצינת התאונה שמצליחה להרשים (ולא אפרט יותר מדי) אבל אחריה אנחנו צריכים להתמודד עם ברברת בלתי נפסקת של משפחה עלובה וילדותית שהבעיות שלה כל כך בנאליות שהן מאבדות כל פרופורציה בגללם אופים העיקש והלא חכם במיוחד של גיבורי הסרט. המעשים של הגיבורים מוגזמים ורחוקים מלהיות אנושיים, כל שכן הם גם לא מעוררים שום הזדהות. האב הבטוח בגאונות שלו ומוכן להקריב את בני משפחתו והקרובים לו עבור יצירתו לא מצליח לעורר סימפטיה והניסיון של הבמאי לגרום לנו הזדהות עם המסכן רחוק מלהצליח.

השחקנים הנפלאים מוצאים את עצמם מגלמים דמויות חלשות שלא מצליחות לעורר הזדהות. האב, הבן והשחקנית האורחת נותנים הופעות מלאות עוצמה אבל הם פועלים על ריק. האב עם כל כובד גופו נותן הופעה דרמטית חזקה אבל לא ברורה, כי לא באמת ברור לנו מה הוא רוצה מעצמו, הפתרון נראה מאולץ וגובל בגיחוך. גיום נותן את הנשמה ונראה שהוא באמת מזדהה עם דמותו, גם מראהו הפיזי עם הפצעים שהופיעו על פניו וזרועות ידיו מוכיחים שמשהו עבר על השחקן הצעיר בשנים האחרונות. השחקנית השברירית סילבי טסטו נותן הופעה חזקה ומרשימה אבל דמותה כפוית טובה ורחוקה מלעורר סימפטיה.אם קראתם בעיתונות היומית את הכתבות הצהובות שהתפרסמו לאחרונה בעקבות הספר שגיום הוציא לאחרונה וחושף את מערכת היחסים החולנית עם אביו, נראה לי שזה יספק לכם את הסחורה הצהובה הרבה יותר טוב מהסרט הזה. אם אתם רוצים לראות קולנוע צרפתי טוב, נסו למצוא סרט אחר.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!

שתף/י