בן סטילר הוא תופעת טבע: מייצר סרטים בלי הפסקה ולא נראה שהאנרגיות אוזלות לבן אדם - בדיוק כמו השפן של אנרג'ייזר. סטילר מתמחה בשני ז'אנרים: הקומדיה הכאילו רומנטית, שבה יש סיפור אהבה שמטרתו לספק לנו בעצם המון הומור ביבים נמוך במיוחד ראו "ואז הגיעה פולי", והקומדיות הלא רומנטיות בעלות ההומור האנרכיסטי הנמוך בכוונה תחילה, קומדיות שלא מסתתרות מאחורי איצטלה רומנטית ומספקות את הסחורה המופרעת והאמיתית שסטילר יודע ויכול לספק."דודג'בול" שייך לז'אנר השני, האנרכיסטי המתענג מהתבוססות בבוץ שנקרא "לא פוליטקלי קורקט". סטילר שהפיק את הסרט מתנער מדמות הגיבור החיובי ומגלם את ווייט גודמן, רשע מרושע שחסרים לו כמה וכמה ברגים וכמובן גם שכל. מנהל אימפריית מכוני כושר אופנתיים המעוניין להשתלט על מכון כושר שכונתי בהנהלתו של פיטר לאפלור (וינס ווהן). כדי להציל את המכון, פיטר וחבורת הלוזרים המתעמלת במכון שלו מוצאים את עצמם בטורניר מחניים כדי להשיג את הסכום הנדרש כדי להציל את המכון בזמן.
פרסומת
"דודג'בול" מזכיר ברוחו את "זולנדר" שבויים על ידי סטילר והפך במהירות לסרט קאלט עבור מביני עניין, אבל הוא לא מרחיק לכת עם הומור הנונסס שלו. הסרט הנ"ל בויים על ידי רוסון מרשל ת'רבר והוא עושה זאת במקצוענות מרשימה ומצליח להביא שלל הופעות אורח לסרט מצ'אק נוריס עד וויליאם שטנר. גם כאן יש סיפור רומנטי אבל העלילה לא נעה סביבו, בעצם הוא מביא אותה בטוויסט מטורף בסוף שיעשה לכמה וכמה בנים ובנות טוב על הלב.וינס ווהן בתפקיד הראשי חביב לחלוטין ומרבית הסיטואציות הקומיות שהוא מעורב בהן לא תלויות בו אלא בשחקני המשנה סביבו. את ההצגה גונב כמו גדול בן סטילר, כבעל מכון הכושר עם אגו ענק ומוח מכווץ. הוא נותן את אחת ההופעות הקומיות הטובות ביותר שלו לאורך הקריירה הארוכה. עצם הבחירה לגלם את הדמות המרושעת ולא ללכת על בטוח בתפקיד הגיבור החיובי מעוררת הערצה. סטילר גרם לי מספר פעמים לבכות מרוב צחוק בסרט הזה; הוא קומיקאי בחסד, השאלה היחידה והמסקרנת ביותר היא האם יצליח בעתיד לעשות גם תפקידים דרמטיים מוצלחים.
נכון, "דודג'בול" הוא לא סרט אינטליגנטי. יש בו כמה הברקות אבל מרביתו מבוסס אך ורק על הומור נמוך, אבל במקרה הזה זה עובד. כבר כתבתי שזה מצחיק, נכון?