הסרט הזה מציג לנו קולאז' של דמויות הממוקמות בטורונטו הקרה שבקנדה, והמוטיב של חמשת החושים (ריח, טעם, מימוש, שמיעה, ראייה) עובר כחוט השני במארג העלילה. כך לדוגמא אני מכירים מסאז'יסטית, אשר בעזרת מגע ידיה (חוש המישוש) מצליחה לחדור לנימי נפשו של מטופל אשר כואב את העובדה שהוא לא ננגע במשך זמן כה רב, ואולם היא אינה מצליחה לגעת כלל בנפשה של בתה החריגה והקרה. ישנו גם רופא עיניים בודד וחובב מוזיקה, אשר מגלה כי הוא הולך להתחרש (חוש השמיעה), ושוקע עמוק לתוך בדידות. ישנה רונה, מומחית לאפיית עוגות (חוש הטעם) המאוהבת ברוברטו האיטלקי, בעוד אשר הם אפילו לא יכולים לתקשר באותה שפה, וכל יחסיהם נסבים סביב אכילה וסקס. ישנו גם רוברט הביסקסואל, אשר מתחיל לערוך פגישות עם כל האקסים שלו כדי לגלות מי מהם נושא את "ריח האהבה". מעל הכל מרחף סיפור קטן של ילדה שהולכת לאיבוד. סמלי, לא?מבקרים רבים היללו את הסרט הקנדי הזה, שזכה במספר פרסים בינלאומיים והוכתר בכינויים נוסח "שירה קולנועית". האמת? יש לי רגשות מעורבים אחרי הסרט הזה. מחד, מדובר בסרט איטי מאד. במילים אחרות - זה ממש, אבל ממש לא סרט לכל אחד. יש רבים שיכנו אותו "משעמם, חסר עלילה, לא מעניין". ייתכן שהם צודקים. מאידך, זה סרט מלא אווירה, רומנטי ומקסים. הבמאי מדויק ויודע את מלאכתו, השחקנים טובים מאד ונותנים תחושה אמיתית של משחק מלא רגש וניואנסים. מקסים במיוחד הוא רופא העיניים הבודד (פיליפ וולטר), אשר עולמו חרב עליו כאשר הוא מגלה שהוא הולך ומתחרש. בניסיונות נואשים הוא מתנתק מהעולם, ומנסה לאגור במוחו ספרייה מוזיקלית של צלילים ואסוציאציות של קולות יומיומיים שאנו לא שמים לב אליהם, ואת בדידותו מפיגה רק נערת הליווי שהוא מזמין אליו, ובה הוא נהייה תלוי.
פרסומת
זה בפירוש לא סרט שיעניין כל אחד. ככל שאני הופך בו, אני דווקא מגלה שאהבתי יותר ממה שחשתי במהלך הסרט. זה סרט שמחלחל, סרט לנשמה. מי שמחפש סרט שיעביר ערב עם החבר'ה - שישכח ממנו. אבל אם באיכות חשקה נפשכם, שווה לבדוק את הסרט הזה.לסיכום: מעניין, עוכר שלווה, איטי.