משחקאיה קורן, קוסטה קפלן, תיקי דיין, אלברט אילוז, אוולין הגואל, שרה פון שוורצה, איתמר כהן, דני שטג, נבו קמחי, משה פולקנפליק, אוהד שחרבמאי/תשמואל פלג חיימוביץ
בתקופה האחרונה הקולנוע הישראלי הוא הכול חוץ מלהיות קטן, פשוט ויפה. הקהל הישראלי, במיוחד הצעיר, מחפש אחרי נוסחאות הוליוודיות, סלבריטאים והומור רדוד. צריך אומץ לב לעשות סרט כמו "סיפור קיץ" שפונה לאותו קהל צעיר שמחפש אחרי ערכי הפקה מנופחים תקציבית ופחות אחרי פשטות קולנועית.סרטו של שמואל פלג חיימוביץ' מבחינת ערכי הפקה ועשייה קולנועית הוא ההפך המוחלט משובר הקופות הישראלי הגדול של השנה החולפת "סוף העולם שמאלה". אין בו את הגרנדיוזיות של אותו סרט. הוא באמת סרט צנוע, שלעיתים נראה כמו סרט ארוך של בוגר סם שפיגל למרות שיוצרו אחראי על הסדרה המיתולוגית "הפוך". יש בו מספר מצומצם של דמויות, אף אחת לא מספרת בדיחות עדתיות, והגרוע מכול הסצנה הכי מינית בסרט היא שאיה קורן מראה לגיבור הסרט היכן ינתחו אותה כדי לתקן את המום בלבה. מעניין איך הקהל הישראלי הצעיר ולמען האמת גם הבוגר יגיב לסרט הזה.
פרסומת
בפסטיבלי קולנוע בארץ ובעולם אוהבים את הסרט. נקווה שגם הסיפור הנוסטלגי המתרחש בשנת 1982 בעיצומה של מלחמת לבנון, יכבוש גם את לב הקהל המקומי. גל בן ה 13 עובד כדוור במושב בצפון הארץ שהתרוקן כמעט לחלוטין מגברים. עבודתו מפגישה אותו עם חיה, בחורה בת 19 הסובלת ממום בליבה. התחביב של חיה הוא להתכתב עם חיילים הנמצאים בלבנון. כולם שולחים לה תמונה אבל דווקא זה שכותב הכי יפה, לא שולח לה. גל מתאהב בחיה ומקנא בחייל. האהבה גוברת על הקנאה ולאור מצבה הבריאותי מחליט גל לחצות את קווי האויב ולהשיג לה תמונה של החייל.אחד היתרונות המרכזיים של "סיפור קיץ" היא התחושה שיש בו משהו שנעלם מהקולנוע בתקופה האחרונה וזו תחושת הצבריות, משהו ישראלי אותנטי, לא עדתי, לא דתי, לא לאומני, לא עירוני, משהו שהחברה הישראלית לפני שני עשורים וקצת עדיין שאפה אליו והוא איננו עוד. משהו תמים, פשוט, ישיר – אנושי. לא צימרים בכול מושב אלא אנשים שעובדים בשדה. יש להם חממות, שבלעדי הגברים שהולכים לקרב, העסקים שלהם יקרסו כי באותה התקופה לא היו עובדים זרים.
הצילום של שי גולדמן מאופיין בעזרת אור שמש קייצי, המיזנסצנות שלו פשוטות ונטולות יומרה, שומרות על אופיו המקומי ונטול התסבוכים של הסרט. למרות כול הנוסטלגיה והיופי של "סיפור קיץ" הוא סובל כנראה מבעיה אחת מרכזית: למרות ניסיון אמיתי של היוצר להימנע מתחושה של אילוץ, הסרט סובל מאותה מחלה בדיוק. הקהל יודע בדיוק מה עומד להתרחש על המסך ברגע שדמותה של חיה מופיעה עליו. אין שום הפתעה בהשתלשלות העניינים. למרות שהסרט לא נוצץ, ולא הושקעו בו שני מיליון שקלים או דולרים הוא סובל מתחושת הנוסחה ההוליוודיות שהכול עובד לפי הספר. אולי זה יעזור לדור הצעיר להתחבר אל הדמויות, אולי אחרים לא ירגישו זאת בגלל הבחירות הנטורליסטיות של הצלם והבמאי, ואולי זו רק תחושה של כותב שורות אלו.בגלל אותו הפחד מפני תחושת אילוץ, נראה כי היוצרים פחדו לסחוף אותנו לתוך עולמם של גל, חיה ושאר הדמויות. אנחנו צופים בסרט הזה שהוא כל כך ישראלי ואמיתי אבל לא באמת נסחפים לתוכו, רק צופים בו, מעבירים את הזמן בנעימים אבל לא באמת מתרגשים, לא באמת צוחקים, רק צופים מהצד ומסתכלים על החיים של הדמויות בלי שזה באמת יגע בנו.שלוש מאות ילדים נבחנו לתפקיד הראשי, קוסטה קפלן שעלה ארצה לפני 12 שנה מלנינגרד, נפלא כגל. איה קורן מושלמת כחיה, היופי הארץ ישראלי והשילוב בין פגיעות לכוח שהיא משדרת בכל תפקידיה מושלם לתפקיד הזה. שחקני המשנה הם שחקני תיאטרון ותיקים ומכובדים: תיקי דיין, אלברט אילוז ושרה פון שוורצה, כולם מעולים ויש תחושה שהתפקידים קטנים מדי על כישרונם העצום. "סיפור קיץ" סובל מבעיות שונות אבל יש לו גם יתרונות לרוב. אם אני צריך לבחור לילד שלי בילוי לחג החנוכה ברור שעדיף ללכת לקולנוע ולראות יופי ישראלי אמיתי מאשר איזו מסחרה נטולת רגש עם כוכבי טלוויזיה חסרי כשרון.
הסרט באמת מאפשר לך להרגיש שאתה מסתכל אל שנות השמונים, אבל אחרי הצצה קצרה אי-אפשר שלא לנמנם. העלילה איטית, ההתפתחות צפויה והשמאלץ נשפך. המשחק של קוסטה הוא הדבר הכי אמיתי בסרט, אבל כל השחקנים העיקריים לצידו ממש לא עוזרים.
לא מיוחד וחבל.
שם:עינת פרנבךגיל:2909/12/2004 11:59:02
8/10
סיפור פשוט, עם ניחוח התמימות של הילדות, של שנות ה-80, של המושב. סרט עם כנות ואהבה, עם רגעים נוגעים ורגעים משעשעים.המכשול העיקרי של הסרט הוא חוסר האמינות שצץ פה ושם (דברים שלא מתקבלים על הדעת).
בסכ"ה יופי של סרט - בייחוד לחובבי נוסטלגיה. פעם היתה לנו מדינה!
שם:עינת פרנבךגיל:2909/12/2004 11:58:11
8/10
סיפור פשוט, עם ניחוח התמימות של הילדות, של שנות ה-80, של המושב. סרט עם כנות ואהבה, עם רגעים נוגעים ורגעים משעשעים.המכשול העיקרי של הסרט הוא חוסר האמינות שצץ פה ושם (דברים שלא מתקבלים על הדעת).
בסכ"ה יופי של סרט - בייחוד לחובבי נוסטלגיה. פעם היתה לנו מדינה!