אחרי "שחקי אותה כמו בקהאם" היה טבעי שהבמאית גורינדר צ'דהא תנסה לעשות סרט קצת יותר רציני. התעסקות עם יצירות של ג'יין אוסטין? בהחלט נשמע הרבה יותר רציני. כל הבגדים התקופתיים בהחלט יכולים היו להקפיץ את הבמאית מדרגה, אולי אפילו להעניק לה איזו מועמדות לאוסקר. אז זהו שלא, כי למזלנו גורינדר מתגלה כיוצרת פוסט מודרנית המודעת למגבלותיה. יש לה גם מספיק חוצפה לקחת את רומן המלמלות המיושן ולהפוך אותו לחגיגה בוליוודית רומנטית קלילה, עמוסת צבעים, הומור קאמפי ומוזיקה סוחפת. סרט הנע בקצב מסחרר בין הוליווד, לונדון והודו ויוצר חיבור לא מחייב בין שפע התרבויות שרק היא כיוצרת מערבית ממוצא הודי מסוגלת ליצור.העלילה כמעט זהה לחלוטין: גב' בקשי להוטה למצוא חתנים פוטנציאלים ראויים עבור ארבעת בנותיה. התוכנית משתבשת כאשר לליטה הדעתנית נחושה להתחתן רק מתוך אהבה. כשהיא פוגשת בוויל דארסי, אמריקאי יפה תואר ובעל רשת בתי מלון (כמו משפחת הילטון בערך), מתחילים לעוף ניצוצות. השניים מפתחים מערכת יחסים סוערת שלא ברור למעורבים בה האם הם אוהבים או שונאים אחד את השני, (לנו די ברור מההתחלה מה יקרה בסוף). שלל צרות והפתעות יסבכו את מערכת היחסים של השניים עד לסוף ההוליוודי – סליחה בוליוודי המיוחל.
פרסומת
מה שטוב בסרט הוא שלמרות שמרביתו דובר אנגלית הוא בעצם נשען על המסורת ההודית ובנוי כסרט בוליוודי לכל דבר. אסור לגיבורים לממש את אהבתם, אסור להם אפילו להתנשק לכן קטעי שירה וריקוד משעשעים ולעיתים חושניים שזורים בו והם אלו שמבטאים את הפנטזיות הרומנטיות והארוטיות של הגיבורים. מבחינה עלילתית הסרט פועל לפי כל הנרטיבים של הקולנוע הבוליוודי: חייבת להתפתח סחרחרת רגשית ומלודרמטית. רומאן בין גיבור יפה תואר לגיבורה נאה; מכשולים בדרכה של אהבה; המשפחה של הגיבורים הרומנטיים דומיננטית בסרט; כוחות רשע ינסו למנוע את אהבתם אחד לשני; ערכים של הודו המסורתית לעומת הודו המודרנית יתנגשו זה בזה; בסוף יהיה טוב והאהבה תנצח.הצרה המרכזית של "כלה ודעה קדומה" היא חוסר ההקפדה הטכנית: לעיתים נראה כאילו גורינדר מתאמצת למצוא חן בעיני העיניים המערביות. קטע המופע ההזוי והתלוש לחלוטין של הזמרת האפרו-אמריקאית, אשנטי בגואה הוא נטול כל הגיון בסיסי. השירים הם באנגלית וקשה להתעלם מהרמה הנחותה של התמליל. נכון שהמוסיקה לבסוף משתלטת אבל הייתי מעדיף שהשירה תהיה בשפת המקור - הינדית וכך המילים יהיו בגדר תעלומה מבחינתי. חלק מקטעי הריקוד נראים עלובים למדי, בפתיחה יש קטע סוחף ומרשים אבל בהמשך נראה כאילו נגמר להם הרוח. הקטע בשוק נראה כאילו הוא נלקח מתוך סרט מצויר של דיסני והדבר נראה תלוש מהסרט ולרגעים עלוב. לעומת זאת סצנת השירה והריקוד בחוף הים בקליפורניה לקראת סוף הסרט פשוט מבריקה וקאמפית.
איישווריה ראי הכוכבת הבוליוודית מספר אחת ומיס עולם לשנת 1994, מביאה אל המסך הגדול נוכחות חמימה – קשה עדיין להבחין האם היא באמת שחקנית טובה כי הסרט לא דורש ממנה הרבה אבל בהחלט נעים להתבונן בה. גם השחקן מרטין הנדרסון המגלם את ויליאם דארסי מביא אל המסך נוכחות קולנועית נעימה וכמובן שגם הוא נעים לעין. השניים משלימים אחד את השני ונראים באמת ובתמים דלוקים אחד על השני, אבל זו לא דרישה מוגזמת בקומדיה מוזיקלית רומנטית. הסרט לא דורש מהשחקנים שלו יותר מדי, בדיוק כמו שמעצמו הוא לא דורש הרבה. אפשר לכתוב שגורינדר מספקת אסקפיזם טהור. חגיגה צבעונית נטולת יומרות אומנותיות או איכותיות. אם זאת היתה שאיפתה, לפי דעתי היא עומדת במשימה בהצלחה.טיפ לכל למי ש"כלה ודעה קדומה" יעשה לו את החשק להיחשף לקולנוע הבוליוודי: מומלץ להתחיל עם "לאגאן" (2001) הסרט הבוליוודי הראשון שהיה מועמד לאוסקר ו"דבדאס" (2003) שהוקרן בבתי הקולנוע בישראל בהצלחה, את שניהם ניתן להשיג עם כתוביות לעברית בספריות ה DVD בארץ.
סרט חמוד, מתאים למי שרוצה לחוות קצת מהתרבות ההודית בצורה משעשעת וכייפית. הצילומים, התפאורה והתלבושות מדהימות.והשחקנית ההודית הראשית פשוט יפיפיה. הניסיון להתאים לקהל המערבי עם השירים באנגלית בסגנון ההודי קצת פוגמים בהנאה...קצת לא קשור.... הודו על קצה המזלג... עושה חשק לראות סרטים הודים אותנטיים יותר...תאמינו לי שהם הרבה יותר טובים !!!
שם:שלום בוקניקגיל:4027/04/2005 01:41:27
8/10
סרט חמוד ביותר למי שאוהב סרטים עם תרבות קצת שונה. מצחיק לראות איך הבמאי מכניס קטעים של שירה וריקוד כשלא ממש צריך אותם. החולשה של הסרט היא בעיקר הניסיון להתאים לקהל ההודי ולקהל המערבי. שווה צפיה.