סיפורו של קארל בראשיר, אשר היה לאפרו-אמריקאי הראשון שהפך לצוללן בכיר בשירות הצבא האמריקאי, הנו הסיפור שבתשתית הסרט. קארל בראשיר, המגולם על ידי קובה גודינג ג'וניור, נאבק לכל אורך הדרך ביחס גזעני מתמשך מצד מפקדיו, וחרף התעללויות שספג לכל אורך דרכו, התקדם והפך בזכות כשרונו לצוללן בכיר בצבא. מפקדו בילי סאנדיי (רוברט דה נירו) אשר ניסה ככל יכולתו להתעלל בו, לא הצליח לשבור את רוחו, ולבסוף אף נקשר אליו, ולאחר אירוע טראומתי שעבר בראשיר, ושאיים לנפץ את הקריירה שלו, נרתם עמו למאבק להשארתו בשירות הצבאי.הסרט הנו מסוג סרטי "האומץ והרוח" - סרטי מורשת קרב למיניהם, שטוב להראותם לחיילים מורעלים בשירות הצבאי, ולכאלה שחולמים להיות או לעשות משהו יוצא מן הכלל. בתור שכזה, הוא עושה את מלאכתו. מעבר לכך, מדובר באחד הסרטים המטופשים והמיותרים שנעשו בשנת 2000. הדמויות בסרט מוקצנות, מגוחכות וסטריאוטיפיות לחלוטין. רוברט דה נירו מגוחך בתפקיד מפקדו של בראשיר, והמניירות המפורסמות שלו נראות מגוחכות ואבסורדיות בתפקידו זה. שאר הדמויות בסרט הנן נלעגות לחלוטין, והסרט מקבל, באופן כללי, אופי ורמה של הפקה טלוויזיונית מושקעת, לכל היותר. טוב היה עושה הבמאי, אם היה אכן משאיר אותו לטיפולן של רשתות הטלוויזיה.
פרסומת
נקודה חיובית בסרט היא קובה גודינג ג'וניור. השחקן השחור הצעיר, שבוחר את תפקידיו האחרונים שלא בתבונה רבה, מפגין משחק טוב, שלאורכו זרועים ניצנים של שחקן אופי מצוין, המזכירים גם את משחקו הראוי לשבח בסרט "ג'רי מגוויר". כולי תקווה שסרט זה לא יהווה מחסום בדרכו, היות ומדובר בשחקן טוב, שלדעתי עוד לא שמענו את המלה האחרונה ממנו.מה שלא הבנתי בסוף הסרט, לעזאזל, זה איזה מן טיפוס הוא קארל בראשיר, שאחרי כל כך הרבה התעללויות ואחרי כל כך הרבה השפלות שספג מהצבא האמריקני וממפקדיו, עדיין שאף לתת את כל כולו ומרצו כדי לשרת את הצבא הזה, שירק בפניו והשפילו עד עפר. האם הוא אכן אמיץ ומודל לחיקוי, או שמא טיפש גמור? התשובה מושארת לשיקול דעתכם.
לסיכום: סרט סוג ג', מתאים לימי אמצע השבוע בכבלים, ולימי מורשת קרב בצה"ל.4 בסולם יגאל.