לקראת סוף המאה ה- 18 נכלא המרקיז דה סאד (ג'פרי ראש), סוטה המין המפורסם, לאחר שהבורגנות הצרפתית השמרנית והצבועה סירבה לקבל את כתביו הפרובוקטיביים ואת הרעיונות שהגה בקשר לטבע האדם ולמיניותו. גם בכלא המשוגעים בו נאסר לבקשת אשתו - צ'רנטון, לא נמנעה ממנו הכתיבה, שכן החשש היה שפגיעה בו רק תקדם את הפיכתו לקדוש מעונה. ויתרה מכן, מנהל הכלא, הכומר הצעיר (חואקין פיניקס) האמין בכוחה של הכתיבה לגאול את המרקיז הסוטה מחטאיו. ומאידך, לאחר שכובסת צעירה (קייט וינסלט), בה חולקים עניין המרקיז והכומר הצעיר - כל אחד בדרכו שלו, עוזרת למרקיז להבריח את כתביו החוצה ולהפיצם כספר שמעורר את חמת נפוליאון. נפוליאון שולח בתגובה רופא סדיסט (מייקל קיין) לטפל במרקיז דה סאד באותה המטבע שהוא מכיר היטב...אזהרה ראשונית - הסרט אינו לכל אחד. מדובר בסרט קשה רעיונית לצפייה ושנעשה על טהרה הפרברסיה. זהו הדבר היחיד שיש לומר לגנותו של הסרט (לא דבר רע בהכרח). חוץ מזה, מדובר ביצירה גאונית - קולנוע צרוף של הנאה שלמה, מושחז, עם הרבה אמירות על טבע האדם, ועל המלחמה הנצחית של מוסר בבהמיות, של דת בכפירה, של המלה הכתובה במציאות הדווקנית. המרקיז דה סאד, מפיו של ג'פרי ראש המצוין, נחזה כגואל האנושות כולה - כשליח המעונה של שונאי הצביעות, ומקדם הגאולה המינית.
פרסומת
אבל לא בכך קסמו של הסרט. קסמו של הסרט הוא באנושיות שלו. ככל שהסרט פרברטי מחד, הוא מאד אנושי מאידך. הדיאלוגים שנונים ומקסימים, הדמויות אנושיות, חלשות ופגיעות כל אחת בדרכה שלה, ומגולמות היטב בידי קאסט מעולה של שחקנים שנבחר בקפידה. התסריט, אשר נכתב על ידי דאג רייט וששימש במקור כמחזה מצליח, מעניין מאד ומורכב. בסרט ישנן מספר סצנות הקרובות לגאוניות ובעלות עוצמה רגשית אדירה, הטוענת את המסך במתח רגשי ויצירתי אדיר. חואקין פיניקס, בתפקיד הכומר הצעיר שמתעמת עם המרקיז שוב מוכיח כי יש לו מה להציע, ולא אתפלא באם ינשוף בהמשך בעורפו של אדוארד נורטון, לאחר שורה של תפקידים קטנים אך איכותיים שגילם. גם קייט וינסלט ומייקל קיין נותנים חיזוקים לעלילה ולתסריט, כאשר על הכל מנצחת ידו הפקוחה של הבמאי פיליפ קאופמן, שלא ניתן לומר עליו פחות מאשר העובדה שהוא אכן יודע את מלאכת הבימוי.לסיכום: שנון, משוחק היטב, רעיון מעניין שמבוצע בצורה מבריקה, קולנוע צרוף.