חמש פסקאות על "מדוזות" סרטם העלילתי הראשון באורך מלא של שירה גפן ואתגר קרת.א. בשנת 2004 כבשה הבמאית קרן ידעיה את פסטיבל קאן עם סרטה "אור". זו היתה הפעם הראשונה שסרט ישראלי זכה בפרס הנחשב והנחשק "מצלמת הזהב". לפני חודש הפתיעו את עצמם הצמד המקסים שירה גפן ואתגר קרת עם ביקורות מהללות מאת מיטב מבקרי הקולנוע בעולם וכצ'ופר צוות השופטים הנכבד העניק להם את הפרס. ההבדל בין "אור" הרציני וחמור הסבר ל"מדוזות" הקומי והקליל הוא שהופך את כול העסק למגניב לחלוטין. אם הפסטיבל בדרך כלל מעניק את הפרס לסרטים רציניים וחשובים (לפני שנה זכה "דרך אדומה"), הפעם הם נתנו את הפרס לקומדיה דיכאונית קלילה שהיא בעצם שיר הלל (הזוי ושרוט עם אנרגיות חיוביות) לחיים.
פרסומת
ב. איזה תסריט. היה יכול להיות רב מכר של אתגר קרת, אבל מסתבר ששירה גפן היא לא רק שחקנית מעולה אלא גם תסריטאית מחוננת. היא חיברה מספר עלילות סיפורים קטנים ונשיים שבהם מככבות דמויות עצובות אך מגניבות במהות שלהן. תפניות עלילתיות מעוררות חיוך ואיך לא, בגלל שהסרט קצר, הסיפורים רבים והדמויות רבות אף יותר, והן נשארות קצת חד ממדיות. את הסיפורים והדמויות מאגד רעיון גדול העוסק בניכור, בדידות וגאולה בעיר הגדולה והוא חשוב כאן יותר מכול התפתחות רגשית של דמות זו או אחרת. שבירת המוסכמות התסריטאיות הופכות את "מדוזות" לתסריט הישראלי המקורי של הקיץ. ללא ספק מדובר במרענן הרשמי של תל אביב.ג. אפשר לטעון שלא רק התסריט מקורי ומפתיע. גם הקאסט רענן, מקורי ומפתיע לא פחות. מרבית הסרט מורכב משחקנים כמעט אנונימיים לחלוטין מה שהופך את "מדוזות" לחוויה רבת הפתעות. בתפקידים הראשיים לוהקו שרה אדלר המקסימה עם הפנים הדיכאוניות ביותר בעיר. ניקול ליידמן, נועה קנולר, מונט דה לטורה האנונימיות רק מחזקות את התחושה הרעננה של הסרט כאשר הופעת קאמבק יפה של ברוריה אלבק מכניסה קצת אווירה סקסית טבעית לחלוטין של מי שכיכבה בעבר ב"קופסה שחורה" ומאז נעלמה. כמו בכל סרט ישראלי המחשיב את עצמו גם כאן תמצאו שפע הופעות אורח מעולות: זהרירה חריפאי, מירי פביאן, צחי גראד, אסי דיין, אתגר קרת ועוד, שהופכים את "מדוזות" לתענוג.
ד. הלוק - הצילום של אנטואן הברלה ("גן עדן עכשיו") מייצר עולם קולנועי עשיר עמוס בפרטים ורעיונות. המצלמה שלו נעה בקלילות ומייצרת זרימה בלתי פוסקת, שמשלימה את האסתטיקה המדויקת של הסרט. אין ספק שב"מדוזות" מאוד הקפידו על עיצוב התפאורה. לעיתים קרובות זה מאוד מצליח כמו בדירתה המתפרקת של בתיה שלתוכה זורמים מים כל הזמן. לעיתים זה נכשל כשלון חרוץ כמו באולם החתונות שעם כול הכבוד לא ממש נראה כמו חתונה אמיתית. אם יש בעיה אמיתית ותמידית לקולנוע הישראלי זה שהחתונות תמיד נראות זוועה אצלנו. כנראה בגלל מחסור בתקציב וניצבים אמינים. אבל בגדול, הלוק תמיד מפתיע, שונה ומקורי מכול סרט ישראלי אחר.ה. "מדוזות" מספק קולנועי ישראלי אחר, מפתיע, מקורי ורענן. מסוג הסרטים שצעירים מגניבים שלא חיים בארץ יעשו ובהחלט הגיע הזמן שיעשו כאלה גם כאן. "מדוזות" למרות הכול מצליח להצחיק ולרגש. למרות שמדובר בסרט ראשון של צמד יוצרים שלא עשו קולנוע בחיים שלהם, הם מצליחים להיות טובים יותר ממרבית היוצרים שפועלים בארץ ואולי גם יפעלו בעתיד. בעוד שהיוצרים הישראלים נדבקים לנוסחה התסריטאית האמריקאית השבלונית הסם שפיגלית, השניים מצליחים להוכיח שאפשר לעשות גם קולנוע אחר, מהסוג שעוסק בדברים מהותיים לא פחות מהמצב המחורבן של המדינה שלנו. וזו בעצם אמירה פוליטית לא פחות מ"בופור" או "ביקור התזמורת".
קשה לי להבין את התגובות פה. הסרט היה ממש ממש יפה. סרט מיוחד עצוב ומרגש, וזה גם כל כך ישראלי שקל להזדהות.
אני אהבתי מאוד, כדאי לראות
שם:יואב גגיל:3604/11/2007 15:27:59
1/10
אחד הסרטים הישראלים הגרועים שראיתי, ואני מאוד אוהב סרטים ישראלים. אבל זהו סרט שמצעיד את הקולנוע הישראלי לאחור, עם עודף מטפורות ודימויים ואפס עלילה. בוז.