בשנת 1976 בהיותה בת 14 גילמה ג'ודי פוסטר זונה צעירה המסתובבת ברחובותיה המזוהמים של ניו-יורק, נשלטת על ידי סרסור אלים (הרווי קייטל) ונגאלת על ידי נהג מונית בודד ופסיכי לא פחות (רוברט דה-נירו). חולפים בדיוק 31 שנה ופוסטר בת ה-45, (נראית צעירה מגילה), חוזרת אל רחובות התפוח הגדול בסרט נקמה שלא היה מבייש את מסע הנקמה של טראוויס ביקל (הדמות שגילם רוברט דה-נירו) בסרט הקלאסי "נהג מונית". אותו סרט הפך את פוסטר לכוכבת קולנוע ולאחת המועמדות הצעירות לאוסקר (כעבור שנים היא זכתה בשניים על "הנאשמים" ו"שתיקת הכבשים").פוסטר מתמחה בגילום דמויות של נשים חזקות שיכולות להסתדר היטב גם ללא גברים לצידן. הצצה מהירה ברזומה הפילמאי הלא שגרתי של כוכבת הקולנוע הזו חושף יצירות אלימות ואכזריות, כמו "הנאשמים", "שתיקת הכבשים", "החדר" ו"הטיסה". לצידם ניתן למצוא סרטים שהדמויות הגבריות חיוורות והרומנים בהם בלתי אמינים, כגון "סומרסבי", "מווריק", "קונטקט", "אנה ומלך סיאם" וגם "נל" שבו היא מגלמת בחורה מתבודדת הסובלת מפיגור שכלי ואילו הגבר שלצידה ליאם ניסן כלל לא מתעניין בה. נראה כאילו מערכת היחסים האמינה ביותר שהיא ניהלה עם גבר על הבד היא ב"שתיקת הכבשים" עם חניבעל לקטר.
פרסומת
עדיין לא ידוע האם מדובר בנוכחות הפיסית הגברית החזקה שהיא משדרת על גבי המסך, או שזוהי הנטייה המינית שכולם יודעים עליה אך היא תמיד הכחישה אותה והופכת ליותר דומיננטית עם השנים. אפילו בסרט "האיש שבפנים" היא שדרה את אותו קור אלים וחסר פשרות שספייק לי ידע לנצל. הסרט "האמיצה" לכאורה היה צריך להיות הפרויקט המושלם עבורה. שילוב של המחזה "שיחות לילה", מסע נקמה ברחובות העיר ניו-יורק בדיוק כמו ב"נהג מונית" ואיך לא, דמות נשית חזקה ומרשימה מהסוג שפוסטר כול כך אוהבת.אריקה ביין היא מנחת רדיו, ניו-יורקרית בנשמה, אשה שאוהבת את העבודה שלה, את הגבר שהיא מאורסת לו ואת הכלב שהם מגדלים. לילה אחד הכול משתנה: ארוסה נרצח לנגד עיניה, היא נפצעת קשה ואחרי ההחלמה הארוכה נראה שהטראומה מקשה עליה לצאת לרחובות העיר. היא בקושי מצליחה לחזור לעבודה, לתוכנית הרדיו האהובה עליה. כאשר היא סוף כול סוף מצליחה לצאת מהבית, היא מחליטה למצוא את האנשים שאחראים לרצח אהובה ולהרס חייה. בדרך היא לוקחת את החוק לידיים והופכת לנוקמת סדרתית המסתובבת בלילות ברחובות העיר ומחסלת גברים הפוגעים בעוברי אורח. טרנס האוורד הנפלא מגלם בלש חביב במחלק רצח המעריץ את תוכנית הרדיו שלה. השניים מתיידדים בלי שהוא ידע שאריקה עומדת מאחורי תעלומות הרצח שהוא אחראי עליהן.
נראה שבדיוק כמו דמותה של אריקה ביין החוצה את הקווים האדומים אך הדבר לא כול כך מטריד אותה כפי שהיינו רוצים להאמין, כך גם אופיו של הסרט. "האמיצה" סובל מתסמונת "לא נעים לי לחצות את הקו האדום אבל אני מה זה רוצה". לא מדובר בסרט נקמה גרידא אלה בסוג של סרט פאשיסטי שמנסה לשחק אותה יפה נפש. לכאורה עולות כאן שאלות מוסריות אבל הן כול כך לא אמינות כי הקהל רוצה שהגיבורה תנקום בפרימיטיביים שרצחו את ארוסה בצורה האלימה ביותר שאפשר. "האמיצה" מנסה ללכת על כול הקלפים - גם הדרמה החברתית והפסיכולוגית המהורהרת שאנשי השמאל יאהבו וגם סרט נקמה אלים ובסיסי שהפשיסטים בחבורה יאהבו. השילוב נכשל.אין ספק, "האמיצה" הוא סרט מעניין ולא משעמם אבל במקביל הוא לא מספק את הבשורה. הוא לא סרט חכם במיוחד והמסרים שלו לא ישירים ובהחלט לא נוקבים. אנחנו יכולים להבין את עולמה של הגיבורה והגברים שהיא פוגעת בהם באמת מנייקים. מצד שני אסור לקחת את החוק לידיים ואריקה יודעת זאת ובסופו של דבר יוצאת שלמה ובריאה ואולי אף תמשיך בעתיד בניקוי העיר. גם כסרט פעולה או מתח, "האמיצה" לא מספק את הסחורה. הוא לא אלים מדי, הוא לא מותח מדי, ואין בו מספיק פעולה. נראה שהבמאי ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות") ופוסטר שגם הפיקה ניסו לתפוס את הכול במכה אחת ובסופו של דבר יצאו עם סרט שיותר מעניין לכתוב עליו מאשר לצפות בו.
סרט סרט דרמה קשה קצת אבל פשוט מעולה משחק וטוב של גודי פוסטר
שם:ליאור כהןגיל:2228/01/2008 01:59:08
1/10
על הפנים של סרט!די כמה אפשר לראות את הסרטים האלה שעושים למישהו רע והוא לוקח את החוק לידיים והורג אנשים,הסרט הזה פשוט לא מחדש כלום חשבתי שהוא יחדש ואולי יהיה מותח מעניין משהו אבל כלום התוצאה מאכזבת עד הסוף המאכזב שמצד שני לא כל כך מאכזב כי תמיד צריך בכל דבר יש צד חיובי ופה זה שהסרט נגמר,כל כך שמחתי למחוק אותו מהמחשב זה פשוט היתה הרגשה נהדרת,לא מומלץ בכלל!!!
שם:יואב גגיל:3618/12/2007 10:26:06
4/10
קשה להאמין שגודי פוסטר הגדולה הסכימה לשחק בזיבלון שכזה. סרט רדוד עם אוסף סצנות חסרות היגיון לחלוטין, ולדעתי גם מסר פשיסטי ואנרכיסטי. הלללו!!! בכל זאת, אנחנו חיים במדינת חוק, כך אני מקווה לפחות...