שני סרטי התבגרות מוצלחים במיוחד מגיעים אל בתי הקולנוע בישראל. הראשון הוא סרט בריטי אפלולי עם המון הומור שחור ומטען מיני מצמרר. השני זו הקומדיה האמריקאית העצמאית "ג'ונו" בעלת התסריט השנון. בכול מקרה הביקורת הזו עוסקת ב"סיפורו של האלאם פו" האפרורי והמקסים. האלאם פו עוסק באחד הנושאים הטעונים ביותר בתולדות ההיסטוריה, מערכות יחסים בין בנים לאמהות שלהן. כאן יש לגיבור שתי אמהות. אחת מתה המתעוררת לתחייה בעזרת כפילה וכמובן אמא חורגת-מכשפה. זאת הכאילו ביולוגית, בלונדינית, בעלת מראה תמים אבל מוח מלוכלך והחורגת פאם פאטאל, בעל שיער שחור ומניעים נסתרים.המרוויח הגדול מכול העסק הוא ג'יימי בל. מי שהיה הילד המתוק מ"בילי אליוט" זוכה לתפקיד ראשי רציני כאשר מצד אחד הוא מתעסק עם סופיה מיילס המנסה בכול הכוח להיות מסתורית בלי הרבה הצלחה כי היא פשוט משדרת מתיקות פשוטה וכנה. מצד שני קלייר פורלני שכאילו זה עתה יצאה מפילם נואר משנות הארבעים אבל אין לה שום בעיה לעשות את זה עם נער מבולבל עם תסביכים מפה עד להודעה החדשה, רק כדי שייתן לה להישאר לבד עם אבא שלו ובעלה הטרי. בעצם עד סוף הסרט המניעים שלה נשארים בלתי מפוענחים, ולא ברור האם היא באמת אוהבת את אביו של האלאם או לא.
פרסומת
את הסרט ביים הבריטי המסקרן ביותר בעולם הקולנוע, ואולי אחד החביבים עלי, דיוויד מקנזי, שאחראי למותחנים הפסיכולוגים הארוטיים "הזר" ו"השיגעון שבאהבה" שהוקרנו בעבר בבתי הקולנוע בישראל. בסרטיו מצליח מקנזי לתאר צדדים אפלים באופים של גיבוריו אבל אף פעם לא שופט אותם, גם אם המעשים שלהם בלתי מוסריים ואכזריים. להפך, הוא רוצה לגרום לקהל להבין שאותן מגרעות הקיימות בגיבוריו בעצם קיימות בכל אחד. בדיוק כמו סרטיו האחרים, גם בסרט זה ישנה אווירה דיכאונית אבל לעומת סרטיו האחרים שדרשו המון סבלנות מהקהל, " האלאם פו", הוא סרט קליל יותר. עם זאת, קשה לטעון שמקנזי התפשר ועדיין מדובר ביצירה מורכבת ורבת עוצמה.העלילה עוקבת אחר האלאם פו, בן עשירים, צעיר ויפה מראה המנסה לגלות האם אמו המנוחה הטביעה את עצמה או שמישהו אחר דאג למותה. אולי האחראית למותה של אמו היקרה היא אשתו החדשה של אביו הארכיטקט. אין ספק שהאם החורגת היא החשודה המרכזית מבחינתו. כשפורצת מחלוקת ומריבה עם האם, האלאם בורח מהטירה המשפחתית ומגיע לאדינבורו. שם הוא פוגש בקיית הדומה דמיון מפתיע לאמו. האלאם מתחיל לעקוב אחריה ומחליט להשיג עבודה גם בבית המלון שבו היא מנהלת את מחלקת כוח האדם.
מלבד הדמיון ל"חלון אחורי" ברגעים מסוימים, כשהאלאם מציץ לתוך חייה האינטימיים של קיית, הסרט עצמו מצולם בצורה קלסטרופובית, בתוך מסדרונות המטבח, מסדרונות הטירה, מסדרונות בית המלון, החדרים בטירה ובית העץ. אפילו גגות אדינבורו נראים כמו מלכודת. היער שבו נמצא בית העץ של האלאם נטול צבעים, נטול חיים ורק לעיתים נדירות ישנה תאורה חמימה שמייפה את העולם הקר והמנוכר שבו האלאם חי.את הסרטים של מקנזי תמיד מלווה מוסיקה טובה. בסרט "הזר" דייוויד ביירן ("ראשים מדברים"), היה אחראי על הפסקול ואילו כאן אפשר למצוא את פרנץ פרדיננד, ג'ואנה מולינה, פראם, וודביין ועוד יוצרים בריטיים אלטרנטיביים מוצלחים. ג'יימי בל נותן כאן הופעה אנרגטית וסוחפת וגם השחקניות שלצידו מרשימות, כך ש"סיפורו של האלאם פו" הוא יצירה קולנועית אולי לא מושלמת אבל בהחלט מצדיקה את קניית הכרטיס לקולנוע.