הפרפר ופעמון הצלילה ביקורת סרט

The Diving Bell and the Butterfly Movie Review

יאיר הוכנר על "הפרפר ופעמון הצלילה":
"מרשים"

סרט ארכיון שתף/י

משחק מתייה אמלריק, עמנואל סיינה, מארי ג'וזה קרוז, מקס פון סידוב, אייזיק דה באנקול, מרינה הנדס, לני קרביץ במאי/ת ג'וליאן שנאבל

זר

ביקורת סרט להפרפר ופעמון הצלילה מאת יאיר הוכנר | מבקר ראשי

ציון המבקר

"מרשים"

דירוג הגולשים

ראית את הסרט? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.6/10

היכן תצפו?

בקולנוע

10.0% בבית

80.0% לא אצפה

10.0%

שלח/י

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

הצייר הנודע ג'וליאן שנאבל היה לכוכב בעולם האמנות בתחילת שנות ה-80, אבל בשנת 1996 הוא שיחרר לאוויר העולם את "בסקיאט" סרט הקולנוע הראשון בבימויו. הסרט עסק באמן הגרפיטי ז'אן מישל בסקיאט, בן למשפחת מהגרים מהאיטי, שברח בגיל 19 מביתו בברוקלין. הוא החל לצייר על קירות והפך עם הזמן, בעידודו של אנדי וורהול, לאמן גרפיטי ידוע ואחת הדמויות הבולטות של עולם האמנות הניו-יורקי. בסקיאט התמכר להרואין בשלבים מוקדמים של חייו וב-1988 מת ממנת-יתר בגיל 27. היצירה הקולנועית התקבלה בתחושות מעורבות, אבל די היה ברור שזו לא הולכת להיות הרפתקה חד פעמית.בסרטו השני, "לפני שהלילה יורד", (2000), גיבור הסרט מוצא את מותו הפעם מאיידס. גם הפעם מדובר באמן רב שבחים, הסופר והמשורר הקובאני, ריינאלדו אראנס. גם כאן הגיבור הוא אינטלקטואל, גם כאן הוא זוכה לתהילה ופרסום. אראנס מבלה בכלא בקובה ונאלץ להבריח את כתביו מחוץ לקובה. רק ב-1980 הוא מורשה לעזוב לניו-יורק וכעבור עשר שנים חולה באיידס ומתאבד. השחקן הספרדי חוויאר בארדם ("ארץ קשוחה") גלם את אראנס וזכה בפרס השחקן בפסטיבל ונציה. הוא אף היה מועמד לאוסקר. שנאבל זכה בפסטיבל ונציה בפרס הבמאי. ההצלחה בפסטיבל הסרטים הנחשב והנוכחות של שון פן וג’וני דפ בתפקידי אורח הפכו בין לילה את שנאבל לבמאי מבטיח.

אבל רק לפני חצי שנה וקצת הוא ביים את סרטו השלישי במספר. אז מה מחדש לנו הפעם מר שנאבל? שום דבר, הוא רק משכלל את הנוסחה בעזרתו האדיבה של הצלם הגאון יאנוש קמינסקי. גם "הפרפר ופעמון הצלילה" היא גם ביוגרפיה, הפעם של עורך מגזין אופנה שהופך לאמן בעקבות מצבו הבריאותי. לג'יין דומיניק באובי היה הכול בחיים: עבודה יוקרתית (העורך הראשי הכריזמטי והמצליח של מגזין "אל" הצרפתי), נשים יפות, ילדים אוהבים ואב מסור. בדצמבר 1995 הוא חוטף שבץ לב קשה אשר פוגע בגזע המוח שלו. הוא שוקע בתרדמה ומתעורר לאחר 20 ימים כדי לגלות שהוא לקה במחלה נדירה בה הוא ער מבחינה מנטאלית אך משותק לחלוטין.בעזרת האחיות המטפלות בו ובתמיכת גרושתו מצליח באובי ליצור קשר ייחודי בינו ובין העולם ע"י תנודות ומצמוצים של עינו השמאלית. אלו משמשות עבורו כקוד המייצג את אותיות האלף בית. לאט, לאט ובדקדקנות זהירה - מילים, משפטים ופסקאות נאגדים יחד וחושפים את סיפור חייו של איש מלא אופטימיות שלא הסכים לוותר. סיפורו התפרסם בספר, שהפך לרב מכר ברחבי העולם. בהחלט מסוג הסרטים שלמרות הסיפור המלנכולי שלהם הם עמוסי חיים ורגש, בדיוק כמו איזה סרט ספרדי שנקרא "הים שבפנים". לעומת סרטו הקסום של אלחנדרו אמנאבר, התחושה שיוצאים ממנה מהצפייה ב"הפרפר ופעמון הצלילה", היא בעיקר של מיצג מרהיב עין של רעיונות קולנועים ויז'ואלים.

התסריטאי הקשיש רונלד האוורד, זוכה פרס האוסקר על "הפסנתרן", מועמד השנה בפעם השלישית על התסריט המקצועי ל" הפרפר ופעמון הצלילה". בימים אלו מוקרן סרט נוסף שלו הוא כתב את התסריט, "אהבה בימי כולרה", שכרגע נמצא במקום הראשון ברשימת הסרטים הרעים לשנת 2008. התסריט של האוורד שגרתי ולא מרגש במיוחד. נראה שיש בו רק שתי סיטואציות שמצליחות לעורר רגש: פעם אחת בחוף הים ופעם אחת עם מקס פון סידוב שנותן כאן הופעה מופלאה ומרגשת עד דמעות כאביו הקשיש של באובי.התחושה המרכזית היא ששנאבל יודע שהעלילה של הסרט לא באמת מעניינת ואפילו שבלונית. כאן נכנס לתמונה הצלם הגאון יאנוש קמינסקי שראוי לזכות בפרס הצילום בטקס האוסקר. אין טריק קולנועי שהשניים לא משתמשים בו. הרעיונות העשירים והמגוונים שלהם, השימוש שלהם בעדשות, זוויות ושלל הפעלולים והטכניקות הנדרשות כדי לעורר עניין מרהיבים ומרתקים ומצליחים ליצור שפה ייחודית לעלילה שלמרבה הצער קצת ממוחזרת.עוד מחיים את העסק הם צוות השחקנים הצרפתי המקסים: מתייה אמלריק מחדיר אנושיות לתוך גופו של באובי; עמנואל סנייה (ירח מר) כגרושתו מרגשת; מארי ג'וזה קרוז (שיחות נפש) כאחות הנאמנה מעולה כהרגלה ; מקס פון סידוב יסחט מכם דמעות. אפילו לני קרביץ מופיע בתפקיד עצמו לחצי שנייה בערך. אהה, שכחתי לציין שמדובר בסרט צרפתי, ולמרות שהעלילה נשמעת הוליוודית לחלוטין, הסרט צולם בצרפת ודובר צרפתית. "הפרפר ופעמון הצלילה" הוא סרט שמריע לכוחם של החיים. גיבורו הראשי הוא אמן ובסוף הוא מת. מעניין מי הולך להיות הפרויקט הבא של שנאבל - יש רשימה ארוכה של אמנים ויוצרים שמתו בטרם עת בנסיבות טראגיות, רק נקווה שלא ייקח לו איזה שבע שנים להחליט.

יאיר הוכנר | מבקר ראשי

עמוד הסרט תמונות מהסרט הוסף/י ביקורת!