עד לפני כמה זמן כולם היו בטוחים ש"גומורה", הסרט המתאר את עולמה המורכב ורב הפנים של המאפיה של נאפולי, יהיה מועמד לאוסקר ואף יזכה. היו בלוגרים שהמרו על כך בחייהם. ואז באה האקדמיה ועשתה להם תרגיל "ארבע חודשים, שלושה שבועות ויומיים". בחייכם, באמת חשבתם שחברי האקדמיה האמריקאים יכולים להתמודד עם קולנוע ריאליסטי נוקשה, נטול תקווה, אכזרי ושאורכו 135 דקות? לא משנה כמה פרסים יחלקו בפסטיבל קאן לסרטים ריאליסטים מדכאים שלא רוצים לעורר חיבה לאף אחת מהדמויות - באוסקר לא רק שהם לא יזכו, הם גם לא יהיו מועמדים.אז "גומורה" מגיע אל בתי הקולנוע בישראל עם רשימת הישגים מרשימה ביותר. הסרט זכה בפרס הגדול בפסטיבל קאן, האקדמיה האירופאית פינקה אותו בחמישה פרסים לסרט, הבמאי, תסריט, שחקן והצילום הטובים ביותר. הוא גם זכה בפרס הבימוי בפסטיבל מינכן וזכה בפרס בפסטיבל שיקגו אבל הפסיד את גלובוס הזהב ל"ואלס עם באשיר" הישראלי. אין ספק - אולי המאפיה זה פויה אבל מלחמה זה פויה הרבה יותר גדול.
פרסומת
ההיתרון של "גומורה" על מרבית סרטי המאפיה שאין בו תחושה אחת של סימפטיה לגיבוריו. לא רק זה, מרבית סרטי המאפיה הם אפוסים גדולים מהחיים והדמויות של המנהיגים הם סוג של אלים. מ"פני צלקת" הקלאסי, דרך טרילוגיית "הסנדק", סרטי המאפיה המדממים של בריאן דה פלמה ואפילו הסדרה הטובה ביותר אי פעם בתולדות הטלוויזיה האמריקאית - "הסופרנוס". אפשר לכתוב בבטחה ש"גומורה" הוא האנטי-תזה לכול אותן יצירות קולנועיות וטלוויזיוניות. "גומורה" לא עושה הנחות לתושבי נאפולי, לאנשי המאפיה הבכירים או לחיילים הזוטרים.מדובר במסע לתוך לב המאפליה של החברה האיטלקית. פסיפס מדמם ואכזרי המורכב מחמישה סיפורים שהגאולה היחידה בהם הוא המוות עצמו. סיפור אחד עוקב אחרי "הסטומרינו", משלם התשלומים למשפחות האסירים הקשורים לכנופיה שלו; טוטו הוא ילד בן 13 שמחכה "להיות גדול" ועליו לקבל החלטה שאין ממנה דרך חזרה; מרקו וצ'ירו חושבים שהם חיים בסרט של בריאן דה פלמה, יותר נכון ב"פני צלקת" הם עומדים לגלות שהחיים זה לא סרט; רוברטו הוא בוגר אוניברסיטה שזוכה לקבל עבודה יוצאת דופן עם שכר גבוה וטיולים בעולם רק שיש לזה מחיר – המצפון שלו. פסקואלה מגלה שתעשיית האופנה העילית מסוגלת להיות מסוכנת כאשר אתה מוכר את הסודות המקצועיים שלך למתחרים הסינים.
הסיפורים אינם מתחברים אחד לשני מבחינה עלילתית, אבל הם יוצרים תמונה מורכבת ומסועפת של הפשע המאורגן באיטליה. הסרט מבוסס על רב מכר של רוברטו סאבינו שתורגם ל 42 שפות כולל עברית. הסופר נמצא מאז 2006 במקום מסתור ותחת שמירה כבדה של המשטרה האיטלקית בשל איומים על חייו בעקבות פרסום הספר והעדויות שמסר סאבינו למשטרת איטליה על דרך הפעולה של הקומורה. התחושה המרכזית שנובעת מהסרט שהיוצר שלו מתיאו גארונה בהחלט יודע על מה הוא מדבר. כמובן שהבמאי המוכשר נעזר במסורת הקולנועית ובתרומה האיטלקית המרכזית בהיסטוריה של הקולנוע: הניאו-ריאליזם.לעומת הסרטים הניאו-ריאליסטים שנוצרו אחרי מלחמת השנייה כמו "מצחצחי הנעליים" ו"גונבי האופניים" שהיו סרטים סנטימנטלים במידה רבה ולצד תיאור המציאות התעקשו לספר סיפור אנושי שבסופו של דבר יספק פורקן בידורי, גארונה מעדיף ליצור קולנוע ריאליסטי נטול סימפטיה לגיבוריו. הוא יוצר סרט שמזכיר יותר את הריאליזם הביקורתי הבריטי ואת סרטיו החריפים של קן לואץ'. לעומת הבמאי הבריטי שסרטיו הקטנים אינטימיים הרבה יותר, בסרט של גארונה יש תחושה של אימפריה שלמה שחברים בה אלפי אנשים מכל הרבדים החברתיים."גומורה" מצטיין בגלל האמינות שלו, המשחק המעולה של קאסט רחב ומרשים המורכב ברובו מפנים שאינן מוכרות לצופים, התחושה שהוא נקי מכול סממן קולנועי שעלול להפוך אותו ליצירה בידורית והכי חשוב בגלל העוצמה שלו. מדובר לא רק בעשייה קולנועית אמיצה אלא בחוויה קולנועית מאתגרת שאולי לא תתאים לכול אחד אבל בהחלט שווה את המאמץ. לא סתם הסכים מרטין סקורסזה לעזור בקידום הסרט בארה"ב.
מעולה! בעיקר למי שמכיר את סיפורי המאפיה האיטלקית, אבל גם למי שלא- מאפשר הצצה לחיים בדרום איטליה.
הכל אמיתי!
מומלץ בחום!
שם:אמיר 111גיל:4009/02/2009 14:44:32
7/10
סרט סינימטק קלאסי, כי זה לא סרט מאפיה קלאסי. סרט עלילתי באיכות ועניין מהסוג שבדרך כלל מעורר סרט תעודי. לא סרט מאפיה הוליוודי, אלא מחוספס ולא תמיד הרמוני כמו החיים עצמם. אני נהנתי.