מילק ביקורת סרט

אחד הבמאים האמריקאים שאני הכי אוהב, מעריץ וצופה באדיקות בכול סרטיו עוד מאז ימי כתיכוניסט נלהב הוא גאס ואן סנט. היוצר הקולנועי הזה השפיע על חיי באופן אישי עם סרטו המבריק שהפך עם השנים ליצירה פולחנית - "איידהו שלי". הוא זכה לתהילה הוליוודית עם סרטו "סיפורו של וויל אנטינג". אז הוא התחרפן וניסה לחדש את "פסיכו" פריים אחרי פריים וכדי להוציא לעצמו את המיץ הוא ביים קיטש נטול כול סגנון בשם "למצוא את פורסטר". כדי לא לאבד את עצמו לדעת הוא ברח מהוליווד ויצר סרטי קולנוע ניסיוניים ואומנותיים כמו "ג'רי", "אלפנט", "ימים אחרונים" ו"פארנואיד פארק". השנה הוא חזר להוליווד כדי לביים את "מילק" שזכה באוסקר לשחקן הטוב ביותר והתסריט הטוב ביותר. התוצאה מכובדת, חשובה אך קרה ואף מנכרת.הציפיות שלי היו גבוהות, אולי גבוהות מדי. אחד הבמאים הנערצים עלי, צוות שחקנים מעולה וסיפור מרגש וחשוב שכבר זכה לסרט קולנוע שקטף את האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר בשנת 1984. "מילק" יוצא בתקופה בה הקהילה הגאה נאבקת בשמרנים המעוניינים למנוע מהם להתחתן. "מילק" היה אמור להיות סרט סוחף, בלתי נשכח, אחד שיגרום לציניקן הכי שמרני בעולם להזיל דמעה, אבל הוא לא. גאס ואן סנט אולי יצר את הסרט הגאה האקטיביסט היקר ביותר בתולדות הקולנוע ההוליוודי אבל הוא גם יצר סרט שלא מצליח לרגש, כי הוא בעיקר פונה על המוח ולא אל הלב. תחושת הבטן שלי היא שגאס ואן סנט פשוט פחד, אבל ממש פחד ליצור סרט הוליוודי קיטשי. השאלה היא האם הדמעות שהיו יכולות לזלוג היו נובעות ממסחטה נצלנית מכוונת או מפניה אל משהו טהור ורגשי הרבה יותר. כצופה הומו לא התרגשתי מסיפורו של מילק בגרסה הזו. התרשמתי מהבימוי המיומן שמצליח לחפות על כתיבה שבלונית (התסריט זכה באוסקר), שון פן שחקן טוב וגם כאן הוא מגלם את הדמות במיומנות למרות שמדי פעם הוא הזכיר לי את דמותו של המפגר בסרט "קוראים לי סם". ג'יימס פרנקו נפלא, דיגו לונה מתוק ואמיל הירש מקסים ועל כולם מתעלה ג'וש ברולין בתפקיד האיש הרע ודווקא הוא מצליח ליצוק רגש אמיתי ומטריד יותר מכולם.הארווי מילק היה נבחר הציבור הראשון בארה"ב שהיה הומוסקסואל מוצהר. הוא גם היה חבר מועצת העיר הראשון שנרצח בשל נטייתו המינית. מילק היה יכול להיות אחד המנהיגים הגדולים ביותר שהיו יכולים להיות לארה"ב. עייף מלהתחבא בארון, עוזב הארווי את משרתו הנוחה בוול-סטריט ועובר לגור בסן פרנסיסקו עם בן זוגו. שם הוא פותח חנות שהופכת עד מהירה למוקד מפגש חברתי לכל האנשים שמרגישים שאין להם מקום אחר ללכת אליו. כשהוא מזהה את כאבה העצום של הקהילה סביבו, מתחיל הארווי לדבר בשמם של האנשים ומחליט לייצגם בכל העניינים מעוררי המחלוקת. ניצחונות קטנים מובילים לגדולים יותר והארווי מעורר את השראתם של אחרים לדבר גם כן. התמיכה העצומה שהוא מקבל מן הקהילה מחזקת אותו וממקמת אותו עד מהירה במשרה פוליטית בכירה. המסרים שלו לחופש ותקווה מעמידים סביבו אויבים רבים לאורך הדרך ומובילים בסופו של דבר לרציחתו. "מילק" הוא סרט שמאוד חשוב שתלכו לראות, מדינת ישראל עומדת על צומת הדרכים שבה מתאר הסרט. חופש ביטוי ושוויון זכויות לקהילה הגאה או הליכה אל השחור הגדול שמציעים ש"ס, ליברמן וחבריהם. האם ניתן לחרדים לאיים באלימות על מצעד הגאווה בירושלים או שאנחנו מדינה דמוקרטית שפויה? האם אנחנו אירן או אירופה? נראה ש"מילק" מעלה שאלות דומות על מה שהתרחש באותה תקופה בארה"ב, ועל הניסיון הנוכחי של השמרנים שם למנוע שוויון זכויות בסיסיות. הצרה היחידה היא שהכול מאוד נכון וחשוב אבל כדי שהקהל שהוא לא הומואי או ליברלי מלכתחילה יהיה מסוגל להזדהות ואן סנט היה צריך ללחוץ קצת על הלב - והוא לא עושה זאת.למי שכן רוצה להתרגש ולא רק לקבל מסרים חשובים אני ממליץ מאוד לצפות בסרטו התיעודי המעולה של רוב אפשטיין The Times of Harvey Milk. כרגע "מילק" הוא אולי סרט הגייז האקטיביסטי הגדול ביותר והחשוב ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי הגאה, אבל הוא לא הסרט הטוב ביותר של השנה ועם כול הכבוד לשון פן, למיקי רורק הגיע אוסקר הרבה יותר.

הקדירה The Pot Au Feu חדש 2024

נפש אחת One Life חדש 2024

אנטומיה של נפילה Anatomy of a Fall חדש 2024

דוג מן Dogman 2023 2024

הפילגש The Other Widow 2024

אזור העניין The Zone of Interest 2024

מטפלות בעניינים The Nannies 2024

תכנית א' Plan A 2024

נשארים לחג The Holdovers 2024

הבית ברחוב פין The House on Fin Street 2024