אופוריה - פרק 1

Euphoria Series Review

על "אופוריה - פרק 1":
"'סקינס' פוגשת את 'משהו טוטאלי' בפינה אפלה על דיזינגוף"

שתף/י

משחק דקל עדין רוני דלומי מאור שוויצר דולב מסיקה עמית ארז אבי מצליח אוריאל גטה

דרמה

ביקורת סדרה לאופוריה - פרק 1 מאת

ציון המבקר

"מגניב ופואטי"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.5/10

מדד פופולריות

3.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אופוריה היא סדרה על נעורים קיצוניים בעולם בדיוני המהדהד למציאות הישראלית. בעולם זה אין הורים, אין סמכות, אין גבולות- מעין ממלכת ילדים על סף תהום. מצולקים על ידי עולם שהתחיל עבורם עם אסון התאומים, הנערים והנערות יוצרים לעצמם היגיון חדש, היגיון של אנשים שקופצים מקומה חמישים של מגדל בוער. הם מתנהלים במעין הווה פוסט-טראומתי בו הם צורכים את חייהם דרך פילטר של צגי מחשב, סמים ושינה. זהו עולם של מיניות מוחצנת בו סקס מרודד ל'כמות גמירות ביום' (ממוצע 5, אגב) וכלום כמעט לא מרגש אותם. כמעט. תוחלת החיים היא בין גיל 7 ל-רחמנא לצלן- 20 פלוס. מה שמעבר כבר זקן או משעמם או היינו הך.יוצרי הסדרה (רון לשם, דפנה לוין) מצליחים לשכנע כי הנעורים מכילים בחובם חווית חיים שלמה, או לפחות חווית החיים היחידה ששווה לחיות אותה. השחקנים יפים וכריזמטיים, עור הפנים שלהם בוהק והם לבושים כל כך כל כך יפה. יש להם שפה משלהם, וגם אם מאולצת מדי בהתחלה, זו שפה מהירה וקולחת עם קודים פנימיים, מתקדמים בהרבה משל הצופים של הסדרה. אף על פי כן, למרות מעטפת המגניבות, עדיין נשמר האלמנט שהופך את הנעורים לאוסף של חוויות ראשונות שמעוררות פרפרים בבטן. היוצרים השכילו להבדיל בין ריגוש לרגש, וצועדים באופן מרשים על הקו הדק המפריד ביניהם. הם לא שוכחים לרגע שלמרות שהכל מהיר בעולם של 'אופוריה' ובר-צריכה, הגיבורים שלהם הם בני נוער. ולבני נוער הכל חשוב, הכל גדול, הכל משמעותי. הם הצליחו להזכיר את התחושה שהחיים גדולים וששווה לטרוף אותם.

אז למי אתם עומדים להתמכר? נוי (עמית ארז המופלאה), הנערה השמנמנה המשוועת לתשומת לב המין השני, אלקנה (רועי ניק), טיילר דירדן הישראלי, קינו (דקל עדין), הנער היפהפה שאינו מסוגל להתמודד עם חייו אלא בשינה, תומר (אוריאל גטה), ילד כאפות דתי וסוחר סמים צעיר, צהובון (דולב מסיקה), יצרן הסמים החולם להתקבל לקורס טייס, שמן (מאור שוויצר), כוכבן טלנובלות נרקיסיסט, מסטולי (אבי מצליח) נער הומוסקסואל המנצל את מיניותו כדי לשדרג את חייו, חופית (רוני דלומי) ובכן, יפה ועצובה.ויש גם כמה מגרעות. בתחילת הפרק לוחצים בהגזמה את השפה של "הדור". הדיאלוגים מגניבים מדי ולכן לא אמינים ולכן חולפים מעל לראש הצופה. המיניות נמדדת בכמות גמירות ביום של הנערים, ולא ברור מה הדין לגבי כמות הגמירות (כאמור מעין מדד יומי) של הדמויות הנשיות. דמותה של חופית משעממת. היא נשענת על יופיה של רוני דלומי ועל קלישאות התאבדות כמו חיתוך ורידים. הדמות שלה מתמסרת להתנסויות בסמים שרוקח צהובון, ומזכירה בכך את דמותה של טינקרבל ב"משהו טוטאלי". ובהשוואה בין השתיים, דלומי מפסידה בענק. היא לא מצליחה לייצר לא מיסתורין, לא עניין, ולא ברור לצופה מדוע גם עליו (חוץ מזה שהיא יפה נורא) להתאהב בה.

נדמה שגולת הכותרת טמונה דווקא ברגעים הקטנים. למשל בסצינה בה נוי, הילדה השמנמנה, מובילה באסרטיביות דון ז'ואנית את חברה ההומוסקסואל לעזור לה לאבד את בתוליה, כדי שתוכל גם היא להיכנס סוף סוף ל'משחק'. בסצינה זו ארז מתפשטת מול המצלמה, והצופה מקבל לפנים טיפול חדשני ונוגס בגוף האישה החורג מאידיאל היופי המקובל. במקום בו רוב היוצרים נענים למוסכמה בנוגע ל'מה' ו'איך' להראות בני נוער, הוא בדיוק המקום בו יוצרי אופוריה מספרים לנו משהו עלינו. הם מקצינים את העולם רק כדי שהאירועים שהצופה יראה בסדרה יהלמו את המציאות המוצגת.שורה תחתונה- אל תתנו לפוסטר להטעות אתכם. לא מדובר בעוד חצויה. אופוריה היא סדרה רק לא לנערים עד גיל 18, למרות שגם הם יצפו. אופוריה היא סדרה בעיקר לכל הגילאים הלא סקסיים שבאים אחריי. היא בעיקר לגילאים שזוכרים את הרצח של רענן לוי, את פרשיית הפדופיליה בקטין ע"י כמה אושיות גבריות תל אביביות לפני מספר שנים, היא בעיקר לדור שמבין מה זה "מי זה רבין?". כי הילדים באופוריה שור אז הל דונט.

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י