מוארת

Enlightened Series Review

יאיר פרי על "מוארת":
"למרות שבמבט ראשון היא בלתי נסבלת, דמותה של לורה דארן מבריקה ומדוייקת"

שתף/י

משחק לורה דארן דיאן לד לוק ווילסון שרה ברנס טים שארפ

קומדיה

ביקורת סדרה למוארת מאת יאיר פרי | מבקר קולנוע וטלויזיה

ציון המבקר

"מרגש ומטלטל"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

6.5/10

מדד פופולריות

3.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"מוארת" גרם לי לחשוב על "אלי מקביל". חכו רגע. למי שלא זוכר, אלי מקביל היא עורכת דין רגישה עד כדי מחלת נפש בעולם משפטי קר ואנחנו חווים את העולם מנקודת מבטה, שרגישותה היא המצפן המוסרי החד משמעי. "מוארת" גם גרמה לי לחשוב על "האוס" ו"הסופרנוס". הדמויות הראשיות בסדרות הללו מפוצלות בין אמות המידה שלהם, לבין העולם שבו הם סובבים (האוס המיזנטרופ עובד בבית חולים הומניטרי וטוני נע בין עולם המאפיה לעולם המשפחתי-בורגני). ולבסוף – "מוארת" גרם לי לחשוב על "בנות". גיבורת הסדרה, האנה, רואה את העולם מנקודת מבטה, בה היא לרוב קורבן של אחרים. אך במהלך הסדרה מתגלה לנו שנקודת המבט הזו היא מעוותת לחלוטין ואם האנה הייתה מוציאה את הראש מהתחת, היא, ואנחנו, היינו רואים דברים אחרת לגמרי."מוארת" לוקחת את הכל צעד אחד קדימה. איימי, הגיבורה, הייתה נוירוטית עם התקפי עצבים בלתי נשלטים ולכן נחשבה ה'פסיכית' של המשרד. ואז, לאחר התמוטטות קיצונית, איימי עוזבת להוואי ושם, למרבה ההפתעה, חווה הארה. היא חוזרת אל עולמה הקר והמנוכר ומנסה בכל כוחה להישאר אדם רגוע יותר, נותן יותר, טוב יותר ועצבני הרבה פחות. מה שמעניין ב"מוארת", הוא שהסדרה מתוארת למעשה מנקודת מבט הפכפכה ביחס של הגיבורה אל העולם. הוא לא ישיר כמו "אלי מקביל", לא דואלי כמו "האוס" ו"הסופרנוס" ואפילו לא הפוך-על-הפוך כמו "בנות". הוא על התפר, יחס עדין ושביר בין האופטימיות החדשה והנאיבית של איימי לבין הזעם העצור שעוד חי בתוכה, ובתוך העולם כולו.

קל מאוד להתעצבן מ"מוארת", בעיקר כי הדמות הראשית, בגילומה המבריק של לורה דארן, היא, בגדול, בלתי נסבלת. איימי של אחרי ההארה היא סופר-שמחה וחיובית ('יו וואו! כן זה מדהים! הכל פשוט אדיר!') ולרוב זה נראה מזויף ומרגיז. אבל הסדקים מופיעים כמעט מייד ועל איימי להלחם בכל כוחה כדי להשאר האדם הפשוט והטוב שהיא מאמינה שהיא יכולה להיות. 'איימי הישנה', הזועמת וההרסנית (שהיא כנראה קלה יותר לעיכול עבור הצופה הממוצע) מאיימת לעלות על פני השטח. התפר מגושר על ידי הוויס-אובר שמלווה את הסדרה, של איימי המנסה לבחון, בכנות וברגישות, את חייה ואת עצמה על פי אמות המוסר ה'מוארות' שלה.כמו כל חוזר מהודו, איימי מבקשת להשאיר משהו מהחוויה המעצימה גם בה וגם בעולם. חלק מהמכשולים הם הדמויות סביבה כמו הבוס החדש, העובדים שלצידה (וביניהם טיילר, המגולם על ידי מייק וויט, יוצר הסדרה ביחד עם דארן), בעלה לשעבר המכור לכדורים (לוק ווילסון) ואימה המרוחקת והקרה (דיאן לד, אמא של לורה דארן). אך המכשול הגדול ביותר הוא היא עצמה, אשר התנהגותה מקבלת-הכל הופכת להיות בוטה ומזוייפת יותר עם הזמן, אך מעוררת חמלה אדירה.

"מוארת" מזכירה לנו את התקווה לחיים טובים ונכונים יותר, "לדבר בקול האמיתי שלנו" כמו שאומרת איימי. "לחיות, באמת לחיות". היא גם מעמידה מולנו מראה לא פשוטה של העולם בו אנו חיים, שמתקשה להתמודד עם אופטימיות וישירות. אבל זאת לא סדרה על 'החלום ושברו' אלא על היחס קורע הלב שבין ה'קול האמיתי' שלנו, לבין מנגנוני ההגנה שאנחנו בונים לנו, בין הרצון לשיפור לבין הפחד משינוי, בינינו לבין עצמינו. אם דארן הייתה מעיזה להיות ישירה וחד משמעית במוסרנות שלה כמו 'אלי מקביל', מנופפת בדואליות הזאת כמו "האוס" או "הסופרנוס" או 'עובדת עלינו' כמו "בנות", לא היינו מקבלים את היצירה הקשה לצפייה, שוברת הלב אך מלאת החמלה הזאת. זאת חוויה שעל כל אחד מאיתנו לעבור, גם אם היא עולה במחיר התבוננות עצמית כואבת, ודמות ראשית מרגיזה ומעוררת אי נוחות.

יאיר פרי | מבקר קולנוע וטלויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י

מוארת - ביקורת גולשים / תגובות

צפיתם בסדרה? ספרו לנו מה חשבתם! הוסף/י ביקורת!

שם: ציביגיל: 2718/04/2013 14:45:37

5/10

ניתוח מעניין אבל סדרה די משעממת ומעיקה... ברור שיש כאן מסר אבל קשה להקשיב לו כשבדרך הדמות הראשית כל-כך מעצבנת והעלילה לא בדיוק מתקדמת, מה גם שזו לא בדיוק דרמה אבל גם לא קומדיה. בקיצור, לא לפה ולא לשם וכל פעם שצפיתי די התחרטתי על חצי השעה שבזבזתי (אבל בכל זאת המשכתי לצפות).

קישורים