המתים המהלכים עונה 7: פרק הפתיחה

The Walking Dead 7 Series Review

ישראל גת על "המתים המהלכים עונה 7: פרק הפתיחה":
"המקום הנמוך והאפל ביותר שהחבורה הייתה בו מתחילת הסדרה"

שתף/י

משחק אנדרו לינקולן נורמן רידוס סטיב יון לורה כהן

אימה

ביקורת סדרה להמתים המהלכים עונה 7: פרק הפתיחה מאת ישראל גת | מבקר טלוויזיה

ציון המבקר

"ייאוש מוחלט"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

7.3/10

מדד פופולריות

3.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אפילו בפרקים האינטנסיביים ביותר של הסדרה עד היום, כשכבר איבדנו דמויות ותיקות ואהובות, “המתים המהלכים” מעולם לא הצליחה להשרות אווירה של ייאוש מוחלט בסיום פרק. להסתכל על הפרק שכרגע סיימת לצפות בו - ולא להבין איך קבוצת הניצולים שלנו ממשיכה הלאה. איך אפשר לשאוב תקווה להמשך עם מה שכרגע חווינו? זה הדבר הראשון ואולי הגדול ביותר שנחרת במוחי מפרק פתיחת העונה השביעית. וזה לא שקיבלנו פרק רע. בכלל לא!קודם כל בואו נדבר רגע על השם של הפרק. "יום יבוא ולא תהיה". אפשר לבוא בהרבה טענות ליוצרים של "המתים", אי אפשר להגיד שהם לא חושבים על הצופים שלהם. השם הזה הוא התייחסות ישירה לפרק מהעונה השנייה בו ריק והחבורה שלנו נלכדים בתוך בניין המרכז לחקר מחלות. יש שם בחור, שנותן להם לבחור בבריחה במקום בהתאבדות במקום. ריק אומר לו אז שהוא אסיר תודה על כך שהוא נתן להם ללכת, הבחור הזה עונה לו: "יום יבוא ואתה לא תהיה". עונה 2 הייתה לפני חמש שנים, תחשבו רגע על רמת ההשקעה שיש בדבר כל כך קטן לכאורה ביצירה של הסיפור. זה נפלא. למרות כל הפשלות והקיטורים, גם שלי, על הסדרה, הם עדיין מצליחים לזרוק לנו קריצות כאלה. וזה חלק ממה שמשאיר אותי צמוד לסדרה, גם ברגעים החלשים שלה.

שנית, גלן ואייברהם, הדמויות המתות של השבוע. אני חייב להודות שאם הייתם שואלים אותי מלכתחילה על אלה שתי דמויות "משמעותיות" אני מוכן לוותר? גלן ואייברהם היו בראש הרשימה, אולי רק כי אני לא מוכן לראות את מגי מתה כשהיא בהריון.גלן אמנם היה דמות ראשית בסדרה מהפרק הראשון שלה ולאורך רוב העונות הוא היה מהפייבוריטים שלי: אמיץ, כיפי, אופטימיסט וקשוח. אבל הסיבוב שעשו עלינו היוצרים עם הדמות שלו בעונה שעברה, הוריד לי את החשק ממנו בגדול. וזה כמובן לא קשור לסטיבן יאון ששיחק את הדמות שלו, ואפילו בפרק של השבוע, בשניות האחרונות של חייו, עם העין המתנדנדת כמעט מחוץ לארובתה, הצליח להיות הכי גלן שאפשר, ולהצהיר על אהבתו הנצחית למגי.

אייברהם לעומת זאת לא היה דמות משעממת או מיותרת ואף סיפק כמה רגעים קומיים מוצלחים, אפילו אחרי המכה שניגן מנחית לו על הראש. הוא פשוט היה במובהק דמות משנית, ואם לבחור בינו לבין דריל, מישון, קרול, או רחמנא ליצלן קרל או ריק הבחירה ברורה.שלישית ואחרון, ניגן. ג'פרי דין מורגן מגלם אותו בצורה מושלמת. פרק וקצת לתוך הדמות המרושעת ביותר שנתקלנו בה בסדרה, ללא תחרות בכלל, ואני כבר מאוהב בניגן. מאוהב כמובן במובן של מתעב ורק רוצה לראות את הסוף המר שלו, לא לפני שאני סקרן לראות מה הוא עוד יעולל לחבורה שלנו. נדמה שהביטוי "אוהבים לשנוא" הומצא בשביל ניגן. הוא שובר את ריק באופן המטורף ביותר שניתן להעלות על הדעת, הוא כמעט מכריח אותו לעשות לקארל "ג'יימי לאניסטר". במובן מסוים אפשר לומר שהוא מציב את עצמו בעמדת אלוהים כלפי ריק, כשהוא מצווה עליו לקטוע לבנו את היד ומצד שני מציל אותו ברגע האחרון מהמעשה הסמלי.צל"שים בפרק הזה: ללורן כוהן, שהצליחה לגרום לי להאמין לכאב של מגי על גלן. לצ'נדלר ריגס, קארל, הסצנה שבה הוא מקבל עליו את הדין ו"מרשה" לריק לקטוע לו את היד רק כדי לגמור כבר את העינוי של כל החבורה הוא פסגה אמיתית בפרק הזה. וכמובן, כמו שכבר ציינתי, ג'פרי דין מורגן, על כל הרגעים שהוא גרם לי ממש לצחוק בהנאה על הקוּליִוּת של ניגן, גם כשאני אמור לפחד ממנו פחד מוות ולשנוא לו את הצורה.

ישראל גת | מבקר טלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י