שרלוק עונה 4: פרק הפתיחה

Sherlock 4 Series Review

ישראל גת על "שרלוק עונה 4: פרק הפתיחה":
"עונה שמתחילה בצליעה קלה, אבל שרלוק יפתור גם את זה"

שתף/י

משחק בנדיקט קאמברבאץ' מרטין פרימן רופרט גרייבס אונה סטבס מארק גטיס

מתח

ביקורת סדרה לשרלוק עונה 4: פרק הפתיחה מאת ישראל גת | מבקר טלוויזיה

ציון המבקר

"כתיבה מעולה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.6/10

מדד פופולריות

3.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

ראשית, לפני כל מה שאני עומד לכתוב בסקירה הזו, אם זו הפעם הראשונה שאתם נתקלים ב"שרלוק", מה אתם עושים כאן? רוצו לראות את כל שלושת העונות הקודמות (פלוס הפרקים המיוחדים מדובר על כ-12 פרקים). מדובר במוצר טלוויזיוני משובח, כשכל אחד מהפרקים מהווה סרט קולנוע קטן ומושקע בן כשעה וחצי. אם אתם כמוני, צופי "שרלוק" ותיקים שציפו כמעט שלוש שנים לעונה החדשה, מצבכם טוב יותר, וטוב שהפרק הזה הוא לא ההיתקלות הראשונה שלכם עם הסדרה, כי למרבה הצער הוא לא עמד בציפיות הגבוהות לחזרתו של הבלש המפורסם בכל הזמנים.

הפרק הראשון בעונה הרביעית נקרא "ששת התאצ'רים". שרלוק וווטסון פוצחים בחיפוש אחרי פורץ מסתורי שמנפץ בשיטתיות סט של פסלוני ראש של מרגרט תאצ'ר. שם הפרק רומז לסיפור שרלוק הולמס שנקרא "ששת הנפוליאונים", שעוקב אחרי הרפתקה דומה, שם הסיבה לניפוץ הפסלונים היא פנינה שחורה ונדירה, "הפנינה של משפחת בורג'ה". במהלך הפרק יש שתי התייחסויות קצרות לפריטים האלה, שרלוק עצמו אפילו אומר בפרק שתאצ'ר היא סוג של נפוליאון מודרני. והפנינה מוזכרת כפריט שהמשטרה עדיין מחפשת. בסיפור המודרני מתברר שמה שמסתתר בתוך אחד הפסלים הוא זיכרון נייד שקשור לעברה של מרי, ובסופו של הפרק, מרי נהרגת. הבעיה עם הפרק הזה היא שהסיפור שלו פשוט לא מספיק מעניין. מרי כבר קיבלה פרק שלם בעונה הקודמת שבו היא הייתה הסיפור המרכזי ופרק נוסף שלה במרכז העניינים הרגיש קצת יותר מדי. מצד אחד, אני מבין את הצורך להרוג אותה ולעשות זאת באופן הגיוני וטבעי לסדרה, הרי מרי מתה גם בסיפורי הולמס המקוריים, והיא נהייתה צלע שלישית משמעותית מדי. אחרי הכל, גיבורי הסיפורים הם הולמס ו-ווטסון.

מצד שני, דמות הנבל של הפרק הזה, שהורגת את מרי, היא שולית מדי, רואים אותה אולי לחצי דקה בתחילת הפרק וההיגיון של שילובה בסיפור הוא רופף. חיסרון בולט נוסף בסיפור הוא היעדרותו של מוריארטי מהסיפור כמעט לגמרי. לנופף לנו במוריארטי בסוף העונה השלישית כקליף-האנגר שמחזיר את שרלוק לעולם ואז לפתוח את העונה הרביעית כמעט בלי אזכור שלו, הוא מהלך עלילתי לא מובן. אבל הפרק הוא גם לא כל כך גרוע בסופו של דבר. באופן מוזר, למרות שהסיפור לא טוב, הכתיבה של הפרק מעולה כרגיל. דיאלוגים שנונים, ההומור המבריק של הסדרה ניכר: ההתייחסות לשרלוק כאל תינוק שהטיפול בו הכין את ווטסון ומרי לטיפול בבת שלהם, שרלוק מטיף לרוזי התינוקת לגבי כללי ההחזקה ברעשן. הוויזואליה, כרגיל בשרלוק, מבריקה ומוסיפה המון בייצוג הוויזואלי של הודעות טקסט, של מחשבות ובגרפיקה של כלב הגישוש במהלך חיפוש. הנקודה החזקה ביותר של שרלוק, גם בפרק הזה וגם לאורך כל הסדרה, היא כמובן בנדיקט קמברבץ', האיש נולד לשחק את שרלוק. עם כל הכבוד והחיבה שיש לי לגילומים האחרים של שרלוק מהשנים האחרונות, בקולנוע ובטלוויזיה, קמברבץ' הוא הולמס והוא מחזיק את הסדרה על הכתפיים. למרות פרק הפתיחה הבינוני, אני מאוד אופטימי להמשך העונה, שאולי תהיה גם העונה האחרונה של שרלוק. אל תחמיצו.

ישראל גת | מבקר טלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י