אריות הים: ביקורת שני פרקי הפתיחה

Seal Team Series Review

נמרוד שובל על "אריות הים: ביקורת שני פרקי הפתיחה":
"אקשן סוחף עם דילמות מוסריות"

שתף/י

משחק דיויד בוריאנז ג'סיקה פייר טיילר גריי

אקשן

ביקורת סדרה לאריות הים: ביקורת שני פרקי הפתיחה מאת נמרוד שובל | כתב ומבקר קולנוע

ציון המבקר

"מותח ומסעיר"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.3/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

מגמת הסדרות הצבאיות שכוללת הצלחות כמו "האמיצים", "קומנדו 6" ו- "תאג"ד" ממשיכה. אריות הים היא יחידה השייכת לכוחות המיוחדים בחיל הים של צבא ארה"ב. היחידה מתמקדת בפעולות ימיות, אך בפועל היא פועלת באופן מגוון בכל סוגי השטח. היא מוכרת לנו ממבצעים כמו "חנית נפטון" בו חוסל בן לאדן, או ממבצע החילוץ של קפטן פיליפס, לפני שהפך לדמות בכיכובו של טום הנקס. מדובר ביחידה קשוחה שלא כדאי להתעסק איתה. בפרק הפתיחה, אנחנו מגלים את ג'ייסון (דיויד בוריאנז, המוכר מ"בונז" ו-"באפי ציידת הערפדים"), מפקד צוות ביחידת אריות הים שמזלזל בפגישה עם הפסיכולוגית שנשלח אליה. לג'ייסון אין זמן לתת לרגשות שלו לצוף, הוא עסוק בהתמודדות עם אתגרים שעומדים לפניו ביחידה. רוב חברי היחידה כבר לא צעירים, לחלקם יש גם ילדים שמכירים בכך שהפעילות ביחידה עומדת תמיד בראש סדר העדיפויות והיא מרכז חייהם.

אחת הדמויות המעניינות בסדרה היא מנדי, סוכנת ה- CIA המתדרכת את הצוות לקראת כל משימה ונוכחת איתם באמצעות מכשירי הקשר והמצלמות שמורכבות עליהם במהלך ביצוע המשימות. היא רואה את כל מה שהם רואים ומשמשת כמוח העל של הצוות. הידע המודיעיני שלה הוא עצום והיא יכולה לאתר ולזהות כל גורם תוך שניות, כמו מחשב משוכלל. עם זאת, ישנם מקרים בהם כדי להחליט החלטות, לא מספיק רק לדעת דברים וההתלבטויות הקשות ביותר נותרות אצל ג'ייסון. הדילמות המוסריות שמתקילות את הצוות בשטח ועומדות בפניו הן מורכבות וגורליות, כמו מה יותר חשוב - לנצל הזדמנות חד פעמית כדי לחלץ בת ערובה אמריקאית או לחטוף מנהיג טרוריסט? מהו הרגע שבו חייבים להרוג טרוריסט כדי לנטרל אותו? האם יש להעמיד את כל הצוות בסיכון, בשביל הסיכוי להציל תושבי ארץ רחוקה, שמזלם לא שפר עליהם? ברגעים כאלה מופיעים דיאלוגים מוסריים מעניינים שאנו לא מצפים לשמוע בסדרות אקשן, אחד החיילים אומר: "אני לא מתכוון לעמוד על המשמר בשביל אף אחד אחר". משפט כזה מציף ביקורת על ההתנהלות של צבא ארה"ב, בכך שהוא מסכן את החיילים שלו רחוק מבית ויש על כך ויכוח שבא לידי ביטוי בדעות של חברי הצוות. ג'ייסון מוצא פתרונות יצירתיים לבעיות שהצוות מתמודד מולן.

הסדרה שמה דגש על האקשן שבפעילות המבצעית, ההתמקדות היא פחות על תכנון המבצע ואנחנו מקבלים מיד את כל מה שציפינו לו: הסתערבות כנשים מוסלמיות עם רעלה, צניחה עם כלבי תקיפה, שימוש במשתיק קול ועוד. הסצנות עוברות באופן מרתק באמצעות המוזיקה הנכונה. הצילום המגוון כולל אור ירוק של אמצעי ראיית לילה וזוויות צילום מיוחדות מהנשק ומהכלבים. אנחנו עדים גם לחייהם הפרטיים של הלוחמים, כמו ריבים משפחתיים, איחור לערב שירה שחשוב לבת או יציאה למשימה כשהאישה לקראת לידה. יש אפילו סצנה משעשעת של בילוי בבר, שרחוקה מאוד מרוב הרגעים בסדרה. הרגעים האלה נותנים לנו הפוגות מהמתח, שבהחלט לא חסר, אבל החשיבות העיקרית שלהם היא בכך שהם ממלאים את הדמויות באופי ויוצרים לנו בני אדם שאנחנו יכולים להבין, בין כל היריות והפיצוצים שמסביב. הזדמנות מיוחדת להצטרף כ"נספחים" (כפי שג'ייסון היה קורא לנו) לפעילויות יוצאות דופן.

נמרוד שובל | כתב ומבקר קולנוע

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י