על הספקטרום: ביקורת פרק שני ושלישי

On the Spectrum Series Review

מעיין הררי על "על הספקטרום: ביקורת פרק שני ושלישי":
"רגיש ומצליח לעורר הזדהות עמוקה"

שתף/י

משחק בן יוספוביץ' נעמי לבוב ניב מג'ר אורי גת

דרמה

ביקורת סדרה לעל הספקטרום: ביקורת פרק שני ושלישי מאת מעיין הררי | כתב קולנוע

ציון המבקר

"נוגע ללב"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.6/10

מדד פופולריות

4.1/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אחרי שבפרק הראשון בסדרה החדשה של yes נחשפנו לעולמם של שלושת הגיבורים בדיור המוגן ברמת גן - רון רון (ניב מג'ר, "טלוויזיה מהעתיד") בתפקיד ציני ומלא רגישות של מתמודד עם תסמונת אספרגר שמתקשה ליצור קשרים חברתיים, זוהר ( נעמי לבוב, "יונה") שמתמודדת עם לקות שכלית וחולמת על אהבה ועמית שמתמודד עם אוטיזם וברמה תפקודית נמוכה יחסית לשאר, בפרק השני והשלישי אנחנו זוכים להיכרות יותר מעמיקה גם עם הדמויות הסובבות אותן, כשהמרתקת שבהן היא דמותו של אשר (אורי גת, המתופף של "מרסדס בנד"), שמגלם ברגישות מופלאה את אחיה הגדול של זוהר שלקח אחריות עליה מאז שהוריהם נהרגו.אשר הוא חשדן ורואה את העולם באופן ציני ומנוכר, לעומת זוהר שתמימותה הילדותית לעתים גורמת לה להסתכל על החיים בחיוביות יתר. בניסיונו לגונן עליה הוא מנסה למנוע ממנה להיפגש עם גברים מחשש שתיפגע, אבל לבסוף מתרצה כאשר הוא מבין את רצונה הכנה לקשר רומנטי. המפגש ביניהם מעמת אותו עם עצמו שכן הוא לא מנהל מערכת יחסים יציבה רגשית ומתקשה לשתף בחייו האישיים את האישה איתה הוא יוצא.

בין שתי הדמויות האלה קיימת דינמיקה מרגשת שמייצרת עימות בין האופטימיות של זוהר מול הפסימיות של אשר, עימות שמתפתח בהדרגה במהלך הפרקים עד לסצנה האחרונה שבפרק השלישי, רגע אנושי וכנה בו הוא מפרסם מודעה למסירת הכלב שעמית גנב בטעות. אשר מתקשה למצוא את הנוסח ומה שמתחיל בתיאור מאיים של הכלב משתנה לבסוף לתיאור חברותי ואופטימי. רגע קטן בו אנחנו נחשפים לעוד צדדים בדמותו המורכבת שמעביר מסר יפה שלנו האנשים "הרגילים" יש הרבה מה ללמוד ממי שרואה את העולם באופן שונה.עוד דמות חדשה שמתגלה בפרקים אלו היא דמותה של השכנה מלמעלה שסובלת מהשמנת יתר איתה רון רון נפגש במקרה, כאשר היא מקבלת בטעות את הרומבה שהזמין. מה שמתחיל כמפגש חברתי שמאיים עליו, הופך עד מהרה למפגש חברי כאשר השניים מפיגים את בדידותם בצפייה משותפת בתוכנית טבע ושיתוף בקשיי היומיום. מפגש מקרי אשר מביא אותו להתמודד עם הפחד שלו מקשרים חברתיים ומביא נחמה וציפייה לשינוי חיובי בחייו.

במקביל עמית עדיין מאוהב נואשות בליאור המלצרית ומתקשה להבין מצבים מורכבים כאשר הוא לוקח כלב שניגש אליו במקרה לאחר שהורחק מהמסעדה הקבועה בה הוא יושב ומצפה מדי יום לבואה של ליאור. דבר שמביא אותו בהמשך לחכות לה מתחת לבית ולהטריד את תושבי הבניין בשעת לילה מאוחרת. הסצנה הזו מצטרפת לסצנות אחרות, כשבראשן סצנת מסיבת הרווקות של חברתה של זוהר אשר מועברות בצילום רגיש לצופה, שמדגיש את המרחק בין עולמן הפנימי של הדמויות ל"עולם האמיתי". צילום זה מוסיף לסדרה נופך של ויזואליות מרשימה וקולנועית שלא נראית על המסך בסדרות ישראליות לעתים קרובות.ניכר שהתסריטאית שכתבה את הסדרה בהשראת אחיה האוטיסט וחבריו מכירה מקרוב את הדרמות הקטנות מחיי היומיום איתן מתמודדים אנשים עם סוגים שונים של אוטיזם. בסדרה מסוג זה היה אפשר ליפול בקלות לקלישאות תסריטאיות ולתת לצופה להזדהות יתר על המידה ואף לרחם על הדמויות, כמה טוב שהיוצרים לא התפתו לכך והביאו למסך דמויות שאמנם מעוררות אמפתיה גדולה אך גם אנושיות ומעצבנות שעושות טעויות, מה שהופך אותן לצבעוניות ומעניינות הרבה יותר. אחרי שני פרקים דרמטיים ומרגשים במיוחד, נקווה שהסדרה גם תחזור להסתכלות ההומוריסטית שלה ותביא לצופים הפוגה קומית בתוך הדרמה שלעתים מכבידה וקשה לצפייה.

מעיין הררי | כתב קולנוע

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י