אימפריית הפשע: עונה 5, פרק 6

Boardwalk Empire Series Review

ישראל גת על "אימפריית הפשע: עונה 5, פרק 6":
"פרק טוב וחזק ללא רגעים מתים"

שתף/י

משחק סטיב בושמי מייקל פיט קלי מקדונלד מייקל שאנון גרטשן מול שיי וויגהם

פשע

ביקורת סדרה לאימפריית הפשע: עונה 5, פרק 6 מאת ישראל גת | מבקר טלוויזיה

ציון המבקר

"טוב וחזק"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.5/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

אימפריית הפשע מתחילה לקפל את העונה ולסגור את הקצוות, הפרק השישי היה אפל, מרתק ועצוב לעיתים, ועם זאת היו בו מספר מהרגעים המצחיקים ביותר בעונה הנוכחית. דמויות מרכזיות שאינן מבוססות בהיסטוריה מתחילות לצנוח מסביב לנאקי, ואני מתחיל לתהות האם הוא יהיה האחרון שישאר לעמוד ושהעונש שלו למעשה יהיה הבדידות וחוסר התכלית עימן הוא יישאר.אנחנו מצטרפים אל צ'וקי ווייט בדיוק איפה שעזבנו אותו בתמונת הסיום של הפרק הקודם, בכניסה לחדר בבית הזונות בבעלותו של ד"ר נרסיס, בוהה בדוטר מייטלנד ובבתה הקטנה (שהוא מנחש, כמונו כמובן, שהיא גם בתו). הוא מחכה לנקמה שלו בד"ר, הדמות שאני הכי מחכה למותה בכל הסדרה, ובעצם לסגירת המעגל, אני מאמין שהוא מצפה להרוג את הד"ר אבל למות בעצמו תוך כדי. בסופו של דבר הוא מקבל את הסגירה וההשלמה שלו בעסקה שהוא סוגר עם נרסיס למען דוטר והבת שלה (ששמה, באופן מופלא, "אלת'יאה" משמעו "ריפוי" ביוונית עתיקה). הוא מבין שכשהוא נענה לעצעתו של הד"ר הוא חותם למעשה על גזר הדין שלו עצמו, ואכן, הפרק מסתיים כשצ'וקי עומד מול כיתת יורים מאולתרת.

נאקי כנראה לקח ללב יותר ממה שחשבנו את המוות של סאלי וויט, כנראה שאפילו לו יש גבול לכמות הנשים שיקרות ללבו שמתות בגללו והוא מנסה להתנחם עם בקבוק ועם ניסיון לאנונימיות. הוא מפלרטט עם שתי נשים (הן זונות? זה לאו דווקא היה ברור מההתחלה) לא בדיוק יפות ולא בדיוק צעירות, משעשע אותן תוך כדי שכרות, מסנן את המשפט המצחיק ביותר בפרק בתגובה לאבחנה גסה שעושה אחת מהן לגבי טיבו של המקום שבו הם יושבים, מגן באבירות על כבודן מפני שיכור ומסיים את הלילה אחרי שהוא נשדד על ידן ומוכה לעילפון. בבוקר הוא מתאושש נפשית ופיזית ומוצא את מיקי דויל, קומי כתמיד, מארגן צבא של מגוייסים לטובת המלחמה שנאקי מתכנן מול המאפיה הניו-יורקית.בשיקאגו, סוף כל סוף אנחנו יכולים לסמן "וי" על המוות הגראפי הכל כך מיוחל והכל כך מאוחר של נלסון ואן אלדן, ויחד עם זאת על תחילת הנפילה המיוחלת של אל קאפון, כשהוא מוסר את ספרי החשבונות שלו ישירות לידי סוכן ה FBI- הסמוי שעובד בצוות שלו ומתנדב "לחסל" את איליי שניסה עם ואן אלדן לגנוב את אותם הספרים עצמם.

בגזרת הפלאשבקים אנו חוזרים ל-1897 לנאקי הצעיר יותר, שמשוחק באופן מבריק על ידי מארק פיקרינג (מילה טובה גם למלהקים שמצאו שחקן שכל כך דומה פיזית וגם במאניירות ובקול לסטיב בושמי) וצופים כיצד הוא ממשיך בתהליך ההשחתה שלו. אנחנו מתוודעים, לראשונה מול המצלמה, למה שהוזכר כבר בעונות קודמות: חיבתו החולנית של הקומודור לילדות צעירות, עד כדי כך שאמהות במצוקה מביאות אליו את בנותיהן (תמונה שמזעזעת גם אותנו הצופים, וגם את נאקי). ואנחנו מקבלים תזכורת למה מניע את נאקי, ומה הוא רואה כציר מרכזי בחייו, אהבתו למייבל והפיכתו לאב. החלק הזה מתכתב גם עם נאקי המבוגר שיושב בבר ושואל את שאלת השאלות - מה הטעם בכל זה? בשביל מה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים? ואם מייבל איננה, באמת מה הטעם עבור נאקי. בסוף קטע הפלאשבקים אנחנו פוגשים את ג'יליאן הילדה (בבגדי ילד), וכשנאקי מתעורר בבוקר ממצב העילפון/שכרות מתערבלים לרגע עולם ההווה ועולם הפלאשבקים כשהוא מסנן מתוך עילפון חושים לעבר הדמות הצעירה שהוא מזהה מולו "למה לעזאזל בטחת בי, ילדה טיפשה?" לרגע כל השדים מזנקים החוצה מנפשו של נאקי.סיכום: פרק טוב עם כל הסיפורים והדמויות המעניינות בסדרה ללא קטעים "מתים" או חלשים עלילתית.

ישראל גת | מבקר טלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י