המתים המהלכים: עונה 5, פרק 7

The Walking Dead Series Review

ישראל גת על "המתים המהלכים: עונה 5, פרק 7":
"לא מצליח לשחזר את פרקי פתיחת העונה"

שתף/י

משחק אנדרו לינקולן נורמן רידוס סטיב יון לורה כהן

אימה

ביקורת סדרה להמתים המהלכים: עונה 5, פרק 7 מאת ישראל גת | מבקר טלוויזיה

ציון המבקר

"מספיק בקושי"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

8.6/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

טוב, אז הגיע הזמן להגיד את זה בקול רם, העונה של "המתים" מדשדשת. זה מרגיז, כי הסדרה הוכיחה לנו רק לפני כמה שבועות שהיא ממש יכולה אחרת בפרק פתיחת עונה מעולה ועוד שני פרקים ממש ממש טובים, אבל אז, שלושה פרקים הרבה פחות טובים וגם זה בלשון המעטה, ואז הפרק של השבוע.על פניו זה היה אמור להיות הפרק שאמור לגרום לעונה להמריא מחדש, פרק הכנה לאקשן הגדול שללא ספק יגיע בפרק הבא, כל הדמויות שלנו חזרו להופיע בפרק אחד, כמעט כל הסיפורים מתקבצים לנקודה אחת, ובכל זאת הפרק הזה היה פספוס גדול.

מה היה לנו: ריק ממשיך את קו הכסחן שלא רואה בעיניים שמאפיין אותו מתחילת העונה, הפתרונות שלו מתמצים בלהיכנס לשטח ו"להוריד" את כל מי שלא איתו. לא בטוח שזה פתרון רע במצב של אפוקליפסת זומבים, ובהתחשב במה שכבר עבר על הניצולים עד היום. דאריל פוסק במיני מחלוקת בין ריק לטייריס לגבי דרך הפעולה הרצויה. כמו שכתבתי כאן בשבוע שעבר, דאריל הוא המנוע של החבורה, האיש שכולם יכולים לסמוך על היכולת שלו, על הלב שלו שנמצא במקום הנכון.אמנם השיחה של קארל עם הכומר גבריאל סיפקה את הקטע הקומי הטוב של הפרק עם ההסבר על הגולגולות של הזומבים, שהן לא תמיד כל כך רכות (רמז למה שהגיע רבע שעה מאוחר יותר), אבל להרגשתי גם הוא וגם מישון הם דמויות קצת מפוספסות בעונה הזו. אני מתגעגע לסיפור של מישון ורוצה שימשיכו עוד להעמיק את הרקע שלה ולתת לה גם קצת יותר אקשן בהמשך המסע של החבורה שלנו. כנ"ל לגבי קארל, נראה שסיפור ההתבגרות שלו קצת נעצר העונה הזו. הכומר גבריאל עדיין נכלולי ומוזר, לא ברור מה הוא ממשיך להסתיר, יש רושם שאנחנו עדיין לא יודעים עד הסוף על מה מגיע לו להישרף בגיהנום, כמו שמובטח לו על קיר הכנסייה שלו.

טייריס עדיין לא החליט אם הוא רוצח בעל פני תינוק או פשוט תינוק מגודל עם התפרצויות רצח אקראיות. גלן קיבל בחזרה טיפונת מכבודו האבוד. האינטראקציה שלו עם טרה ורוזיטה הייתה בהחלט כיפית, גם אם לא הייתה שם אמינות גבוהה במיוחד בייצור של רשתות דיג ממעילי זומבים. מגי ואייברהם המשיכו גם השבוע להיות רק פלקטים. בגזרת בית החולים, דון קיבלה קצת יותר נפח לדמות שלה, לשם שינוי היא לא הוצגה רק כמרשעת, וגם לבת' היו כמה סצינות חיוביות שהחזירו קצת את העניין בדמות שלה ואת האיכפתיות, שלי לפחות, לגורלה.ואז הגיעה סצינת הסיום שאני יכול להגדיר אותה רק כמגוחכת, השוטר למסון עושה לסאשה את תרגיל ה"תראי, ציפור" הצפוי ביותר בהיסטוריה הטלוויזיונית בערך, ויוצא להימלט לתוך עיר שורצת זומבים כשידיו קשורות מאחורי גבו. באמת שאני לא יודע מה היוצרים חשבו לעצמם עם הסצינה הזו. עוד משהו, שימוש בראש של זומבי כנשק סטייל כדור באולינג עם שתי אצבעות שמחזיקות את הראש בשתי העיניים? בי מוביז משנות השבעים היו מתביישים להשתמש בטריק כזה.

ישראל גת | מבקר טלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י