הסרט מביך, מקומם וחובבני. מחד גיסא, ברובד העלילתי, מנסה ספילברג, כאמור, להעמיד בשורה אחת את מעשי המחבלים ואת נקמת ישראל. לדידו, שניהם פסולים, ובהיותם רצח מולידים אלימות ועוד אלימות. בין השורות, נרמז, כי הפיתרון אמור להיות מדיני. כל אלה מקוממים אותי למדי.
מאידך גיסא, ברובד המקצועי, הסרט מפתיע בחובבנותו. הטקטסים רדודים, כמקובל בסרטי מתח ופעולה זולים, כאשר האבחנות הפילוסופיות והפוליטיות המבצבצות פה ושם בולטות בחוסר הרלבנטיות (במיוחד כאשר נאמרות על ידי שחקנים שכשרונם, כנראה, נותר מחוץ לסרט זה), והופכות פומפוזיות. הפומפוזיות ה-נ"ל באה לידי ביטוי חריף במיוחד בסצינה המגוחכת עד כדי דמעות, במסגרתה, בעת אורגזמה, נזכר הגיבור ברצח הספורטאים. כמו כן, הסצינות תפורות יחדיו באופן מלאכותי, ולאורך כל הסרט ניכר היעדר הרמוניה בעריכה ובהתקדמות העלילה כאחד. הסרט ארוך, יומרני, ומגוחך. שפילברג לא התפרסם בשל סרטים מעוררי מחשבה (מלבד, אולי, רשימת שינלדר), אך הפעם לא כשלונו לא בולט רק בשל ניסיון כושל לאמירה פוליטית, אלא גם בשל יצירה פלאית של סרט מיותר וחובבני.
דימה (22) | 28/01/2006 19:05:35