מלודרמה אלמודוברית טיפוסית, וזה אומר, בין היתר, גם שהסרט כולל עיסוק חוזר בשאלת הזהות המינית. אלא שהפעם הסרט עוסק בעיקר ביחסי אם ובתה, אם המחפשת אחר בתה, ולשם כך מספרים לנו את כל הסיפור מראשיתו, כולל תפניות בלתי צפויות ומידע חסר שנמסר ברגעים הקריטיים, מבחינה עלילתית.
כיאה למלודרמה אלמדוברית, המוסיקה מעוררת ונוגעת, הצילום מצוין וססגוני והמשחק משובח, בעיקר של שתי השחקניות המרכזיות, חולייטה הצעירה, ועוד יותר חולייטה המבוגרת.
אבל עדיין, הסיפור לא מספיק טוב לדעתי. כלומר לא שהוא גרוע, סך הכול הוא טוב, אבל הוא לא טוב מספיק. הטריק של להתחיל את הסרט מהסוף מצליח לרתק עד נקודה מסוימת, אך הוא לא מחזיק עד הסוף. יש גם בעיה של כמה קצוות לא קשורים (למה היה צריך לספר לנו על האיש ברכבת? אם חולייטה לא מטופלת מספיק, תרתי משמע), כמה דברים לא ברורים (בראש ובראשונה, למי כותבת חולייטה את המכתב ומה היא מקווה להשיג בכך?), וגם אי אמינות מסוימת (האם באמת כל כך קשה היום לאתר אדם?, למשל, ועד – דברים שמסתדרים יפה מבחינת העלילה אך אין להם באמת הנמקה).
אוסיף כי אני נוטה לחשוד שגם כאן יש "להאשים" את המבנה המלודרמטי דמוי אופרת-הסבון, שמקשה על יצירת סיפור מורכב ומנומק, למרות שרגש באופן כללי לא חסר בו. בסרט של אלמדובר כל דבר יכול לקרות, אבל עם הפלוס שבזה בא גם המינוס.
ובכל זאת, מדובר בסרט טוב ומרגש, השווה צפייה.
חגי (40) | 07/10/2016 00:35:42 | נצפה בקולנוע