ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

מהנה אך שטחי למדי. סרט פלקטי ללא עומק. פספוס של דמות כל כך מורכבת וקיצונית. עטוף באריזה לכל המשפחה. אבל יחד עם זאת המוזיקה והשוטים המרהבים יחד עם מאמץ ניכר מצד השחקן הראשי להכנס לדמותו של פרדי בהעדר של תסריט ממשי הופך את זה בכל זאת לסרט מהנה אבל עם תחושת החמצה מרירה שלפרדי מגיע סרט קצת יותר טוב.

פנינה קולנועית, אמה תומפסון במיטבה.הטריילר מעט מטעה כי בסרט יש רבדים שונים כשלכאורה הנושא הוא סביב "הילד".

שחקנים מעולים אבל התוצאה גרועה. סרט לא אחיד לא יציב הזוי לעיתים . נראה כמו סרט סטודנטים כושל. מי שמציל את המצב הם ג׳וי ריגר ויבגניה דודינה בתפקידי הבת והאם . תסריט בעייתי . נסיון להיות פיוטי אבל יוצא קלישאתי . תצאו עם תחושת What the fuck

סרט שיהפוך לקאלט אם כבר לא הפך לכזה. המדד הוא צחוק הקהל הבלתי פוסק וטיימינג קומי מעולה של השחקנים הראשיים שהם גם יוצרי הסרט.סרט שתאהבו לצפות בו גם בפעם השנייה והשלישית. לאור ההצלחה בקופות נראה לי שעוד נראה גם את מכתוב 2.

בורקס בלי טעם. סרט שמתרחש בשנות ה-90 , נראה כאילו נעשה בשנות ה-70 אבל לפחות אז לבורקס היה קצת טעם. סרט דלוח וצפוי שמנסה להיות כמו דרמה רומית אמריקאית אבל יוצא אמריקאי סוג ז'' (כמו שאומרת אחת הגיבורות במהלך הסרט עצמו אולי בקטע של ירידה עצמית?) אבל יוצא בורקס כאילו בעטיפה מודרנית. לא סיימנו כבר לפני שנים עם בדיחות "האשכנזי אוכל חריף"? . מרעננים בהופעתם הם גידי גוב שמנסה לצקת המון המון קסם ואישיות לתוך טקסטים לא הכי מתוחכמים. ושתי דקות וחצי מצחיקות באמת בהן מופיעה אורנה בנאי כצלמת חתונות ממורמרת. נקודת אור נוספת היא קאסט השחקנים המעולה באמת (אפילו עינת שרוף שבאמת מתגלה כשחקנית טובה)שמנסה בכל כוחו להעניק נפח לטקסטים הצפויים ששמו בפיהם. ואלה הסיבות היחידות שבגללן נתתי 6.

סרט חכם שעשוי ברגישות רבה,מעורר מחשבה ועמוק. על פניו סיפור של משפחה ישראלית כשבמרכז הסיפור סגן אלוף הפורש מן הצבא לחיים האזרחיים אבל לאורך הסרט נשזרת בעדינות ובלי לנקוט כמעט עמדה ,תמצית הישראליות דרך הדמויות של בני המשפחה . לא סתם נבחרה ירושלים להיות זירת הסרט במציאות המורכבת המתרחשת שם. לתוך הסרט נשזרים שירים ישראלים המבליטים את הניגודים וכמובן שלמה ארצי שהוא אולי סמל הקונצנוס של הישראליות המאחדת את כולם. סרט שתצאו ממנו עם טעם מר אך ילווה אתכם הרבה זמן. הבמאי שהוא גם הכותב המוכשר בנה סצנות מהודקות היטב ומושקעות ואין בו אף שנייה מיותרת.

סרט שיגרום לכם לצחוק להתרגש ולחשוב. רעיון מעולה מגובה בצוות שחקנים מצויין ותסריט טוב שגורם לך לחשוב על החיים בעידן הסמאטרפון והסייבר לצד צחוקים מתמשכים שהופכים להיות מרירים לרגעים . אין ספק שזכה בצדק באוסקר האיטלקי.

בהחלט לא סרט לכל אחד. הסרט הזה הוא בעיקר עצוב. תמונה עגומה על דור ה Y ובעיקר על הבועה התל אביבית המרוכזת בעצמה. על דור נרקסיסט שגדל כאן ועל הניכור והחיפוש אחרי משהו לא ברור. מי שיצפה יכול לומר אולי שהדמויות הן קיצוניות אבל הן מגלמות בתוכן את כל החולי של הדור הזה ומסתובבים כאלה בכמויות בעיקר בבועה העירונית. אין כאן באמת עלילה אלא יותר חוויה מתמשכת של אי נוחות סצינת הסיום אולי מדגימה יותר מהכל את הפאתטיות

איך דנים בסרט כזה שמצד אחד הוא לא רע קולנוועית ומצד שני מייגע ולא מאד מעניין. מצד אחד משחק מרשים של הגיבורה (השחקנית ג''וי ריגר) ושל נלי תגר בתפקיד האחות המראה זווית אחרת של נלי כאן שהתרגלנו לראות בקומדיות וגם של יבגניה דודינה בתפקיד האם המתבוננת שעושה עבודה נפלאה כאן . משחקו של האב דווקא היה פחות משכנע. וכמו כן השקעה רבה מאד בסגנון ובאווירה במוזיקה ובאלמנטים קולנועיים. מצד שני הסיפור לא מצליח לעניין לא מעורר באמת הזדהות ומשאיר אותך סתם עם תחושת מועקה בלתי מוסברת. ניכר שנעשתה פה השקעה כמו שרק במאי מיומן כמו אבי נשר יכול לבצע אבל אנחנו נותרים עם סיפור דלוח שמתקשה לרגש.

פנינה קולנועית של ממש, מזמן לא זכינו לסרט ישראלי טוב כל כך. סרט על כוחה של אמונה. גם אם אתם רחוקים מהעולם הזה אי אפשר שלא ללכת שבי אחרי הנחישות והאמונה של הגיבורה ולקחת את זה לחייכם האישיים . סרט שעשוי ברגישות רבה לא משעמם לרגע וכתוב בצורה מהודקת . אין ספק שהשחקנית הראשית נועה קולר עושה כאן את התפקיד שאולי בזכותו היא תיזכר בעתיד ואכן היא ראויה לפרס האופיר שקיבלה. את השחקנית הראשית מגבה ליהוק מעולה של שחקנים.

סרט מלא קסם ואווירה ירושלמית עם גלריית שחקנים מרשימה. מצחיק שנון ועם אמירה על אמונה דת ומה שביניהם. תצאו עם חיוך גדול. מובטח.

אני אוהב מאד את סרטיו של זרחין ולכן גם הלכתי לראות את הסרט בקולנוע. משהו בסרט הזה לא מצליח לתפוס ממש את הצופה (אותי לפחות )למרות שאמור להיות בו סוג של מתח בלשי מסויים. אף אחת מהדמויות לא מקבלת עומק של ממש וקשה למדי להזדהות אפילו עם הבת דורונה שלא תמיד מניעיה ברורים. הסרט הרבה פעמים מנסה להיות מסתורי אבל לא ממש מצליח . ההבלחות של ההומור של זרחין בקטעים שונים אכן מעוררות חיוך אבל משום מה לא מצליחות להתחבר באופן ממשי למהלך הסיפור אלא כסוג של אנדקוטות מצחיקות במהלך הסרט. משהו בסרט הזה מפוספס לגמרי . הכוונות היו ממש טובות התוצאה קצת פחות.

בהחלט לא סרט לכל אחד אבל ככל שהרהרתי בו יותר ויותר אהבתי אותו יותר. זהו סרט מטריד קסום מטלטל ומפעים בעת ובעונה אחת. סרט בעל רבדים וסצינות מדויקות להפליא. קולנוע אחר.

מקסים ומבויים באופן רגיש ונוגע ללב. לא גולש לאובר מלודרמטיות ומשרטט בחינניות רבה בעיקר שתי דמויות שהקשר היחיד ביניהן הוא מכתבים ואוכל. ביד עדינה מאד ורגישה משרטטת הבמאית את סיפורן של הדמויות ובאופן כובש עד שלא תרגישו שחלפו להם שעה וארבעים דקות.

סרט מצוין. מעבר להכרות עם תרבות שאנו לא מכירים יש כאן סיפור אנושי המובא ברגישות רבה ובמשחק שובה לב של הילדים.

מתחיל טוב ומאבד כיוון. סרט שעל פי הטריילר שלי נראה לי מעניין אך אבוי הטריילר אכן התמקד בעשרים דקות הראשונות של הסרט שהן טובות ונראות מבטיחות. לאחר מכן הסרט מאבד כיוון והופך למעין עיסה בלתי ברורה של נופים מדהימים וויזואליה מרשימה ( שאפו על הקריאטיביות התחום הויזולאי אין ספק) ושל אמריקאיות הוליבודית מוגזמת ומאד טיפוסית ושל פילוסופיה בגרוש. הסרט מאבד לגמרי כיוון וחוץ מהבלחות רעיוניות וויזואליות באמת מרשימות פה ושם הסרט הזה פשוט לא מספיק טוב. לא ברור מדוע בן סטילר יוצר הסרט התקשה לפתח את הרעיון באופן ראוי והלך לאיבוד לגמרי בדרך.

זבל טהור ללא שום מטרה לא נופל אפילו בקטגוריה של זבל הוליוודי. גם חובבי סרטי הטראש ההוליוודיים לא יבינו מה זה גיבוב השטויות האלה שנקרא סרט. יוצרת הסרט פשוט צריכה היתה לזרוק אותו לפח ולא להוציא סרט כל כך מביך ומיותר שגם תלמיד תיכון במגמת קולנוע היה מתבייש להציג סרט כזה. מיותר להכביר במילים על סרט שהוא אולי אחד הגרועים ביותר שראיתי בימי חיי.

אל תקשיבו למבקרים, הסרט מקסים ויפה. הוא אמנם עוסק בנושא שגורם לרוב הצופים לאי נוחות : בכל זאת ילדה בת 17 שעוסקת בזנות , אבל זנות מאד נקייה ומכובדת ולכן אולי קשה לבלוע את הגלולה הזו בעיקר כשלא ברור מה מניע אותה לעשות את זה. אבל אני דווקא חושב שאוזן ניסה לתאר לנו מצב שהוא לא בלתי מופרך שבו נערה מנסה להגדיר את עצמה דווקא דרך המקום הזה ודרך גילוי המיניות וחיפוש ההתרגשות הזו המאפיינת אל גיל הנעורים , דווקא אצל נערה מורכבת ובלתי שגרתית בעיקר כשלידה נמצאת חברתה הכל כך שגרתית . גיברות הסרט מגלה את הכח שיש לה בנכסים שהיא מחזיקה והם: היופי והנעורים כפי שגם אומר באיזשהוא שלב אביה החורג. יש כמובן עומק פסיכולוגי למניעיה. אבל בסך הכל הסרט הוא טוב והשחקנים מצויינים. וגם אם זה גורם לכמה מבקרים וכנראה גם לכמה צופים לאי נוחות מוסרית זה אינו הופך את הסרט לבלתי ראוי או לא טוב.

סרט שעשוי בצורה נפלאה ונותן לנו את נקודת המבט של ילדה בת שש (המשוחקת על ידי ילדה כשרונית במיוחד) שנקלעת לסיטואציה מורכבת מבחינת הוריה והסובבים אותה. הסרט לוקח אותנו דרך מה שחווה מייזי ונותן לנו להשלים בהרבה מקרים את הסיפור שכולנו מכירים כמבוגרים מסיטאציות כאלה. דרמה עשוייה היטב שמקוריותה הוא בהתמקדות הכמעט מוחלטת בזווית הראיה של מייזי ועל כן חדשנותה. שחקנים מעולים וקאסט שנבחר בקפידה יחד עם בימוי מצויין ועיבוד קפדני לספר יוצרים את אחד הסרטים הטובים של הזמן האחרון.

בתור חובב אלמודובר התאכזבתי קשות. סרט נחות ביותר ברמה שהיתה מביישת אפילו סרט בורקס. קומדיה מהסוג הנחות ביותר שמנסה להראות מיוחדת בזה שהיא מתפרעת אבל ההתפרעות נראית כל כך מביכה ועלובה שזה נראה שאלמודובר או שאיבד את זה או שהחליט לירוק לצופים בפרצוף רק כי הוא יכול והוא אלמודובר. אני מקווה שזה לא מרמז על הבאות וזו היתה פשוט מעידה ( מכוונת או לא מכוונת) של הבמאי הזה שבאמת עשה כמה סרטים גאוניים. אז או שהוא עשה את זה על סמים או שהוא פשוט נהנה לצחוק על הצופים האדיוטים שלו שיראו כל סרט שהוא מפליץ מתחת ידיו.

בידור קליל מהנה ומצחיק. לא סרט מופת של האחים כהן אבל בהחלט קומדיה ראויה במשקל קל. התחלה וסוף מעט חלשים אבל מהלך הסרט מצחיק ולעיתים אף שנון גם אם צפוי אבל עושה את העבודה בכל זאת .בחירה טובה של שחקנים ולמרות האווירה של סרט די מיושן בסגנונו ( ואולי האחים כהן יצרו זאת בכוונה כך ) הסרט בכל זאת מממלא את תפקידו כקומדיה קלילה ולא מחייבת.

דיסני כיוונו הפעם בעיקר לילדים קטנים וחבל. דיסני שמתמחה בשנים האחרונות להגיש לנו מעדנים קולנועיים שבהם גם ילדים קטנים גם ילדים בוגרים וגם מבוגרים יכולים להנות כמעט באותה המידה בחרה משום מה להגיש לנו השנה סרט שמכוון בעיקר לילדים הקטנים ולכן הוא גם נעדר כל תחכום או שנינות. אין ספק שהסרט הוא מרשים בשהקעה הויזואלית שלו ורק לשם כך כדאי לראות את הסרט , אבל בסופו של דבר הסרט נותר כסרט נטול כל קסם. עוד הוכחה לכך שדיסני כיוונו הפעם לקהל הגיל הרך הוא באופן המאד מאד מרומז של רומנטיקה נשיקות וכד' כשהם די מתבקשים בשלבים שונים של הסרט.

אלים מדי לילדים ומטופש מדי למבוגרים. זבל טהור ללא עלילה של ממש עם המון דם וסוג של אפקטים שאין להם שום תכלית. הקשר ההזוי שיצרו לסיפרו הקלאסי על עמי ותמי הוא פשוט מגוחך עדיף היה שיוותרו על הקישור לסיפור ויציגו אותו פשוט כזבל לגילאי 14 עד 16.

לא יצירת מופת אבל נחמד ומהנה במידה מסוימת . התקציב הזעום ניכר מאד והוא מתאים יותר להיות סרט טלויזיה שכזה עם כמה שטיקים קולנועיים ( במובן הטוב של המילה) שמאד אהבתי.גל תורן מתגלה כשחקן באמת מוצלח שמצליח להעביר את הרדדיות האינפנטילית של הדמות .נדמה כאילו שהבמאי מנסה לומר משהו על התנהלות של האזרח הקטן מול בעל ההון אבל זו לא ממש הכוונה של הסרט כך נראה. אנחנו בעיקר עוברים דרך דמותו הדי אינפטילית אבל שובת הלב של הגיבור ובופו של דבר נשארים עם סרט די בינוני למרות כמה רגעים באמת מרשימים.

משמים אך עם רגעים של חסד.הסרט ברובו עשוי באופן שאותי די שעמם. משהו בהתנהלות שלו כבד ולא מובן. אולי זה נובע מהיותו עיבוד קולנועי לספר ידוע. יש פה ושם רגעים של חסד מופלא מרגשים ומפעימים אבל כדי לזכות בהם אתה נדרש לסבלנות רבה בסרט שרובו שממה ושעמום.

כמו מחזמר בתיאטרון על מסך הקולנוע.לא מבין את מבקרי הקולנוע המקצועיים שיצאו נגד הסרט הזה. הסרט הוא פשוט הנאה צרופה גם מוזיקלית וגם חזותית. נהניתי מכל רגע. אחרי שהתגברתי על הציניות שתקפה אותי בעשר הדקות הראשונות כשהשחקנים שרים במקום לדבר ( ממש כמו באופרה) והתמסרתי לחלוטין פשוט היה זה תענוג צרוף . התפאורה היא אחת המושקעות ביותר. השחקנים עושים כאן עובדה מרשימה . והשירים אווו השירים . קלאסיקה במיטבה בעיבוד מדהים ובהשקעה שניכרת לגמרי על המסך. הסרט לא חף מבעיות םפה ושם אבל מכיוון שמי שמכיר את עלובי החיים יודע שאי אפשר להעביר את עלילת הספר+ שירי המחזמר במסגרת אורך של סרט ( גם אם הוא משתרע על פני שעתיים וארבעים) הרי שהתוצאה היא בהחלט משביעת רצון . לכו לראות אותו בקולנוע. סרט כזה מחייב צפייה על מסך קולנוע באיכות סאונד גבוהה.

מתקשה להסחף אחר המבקרים המהללים את הסרט. הסרט מתאר תהליך דעיכה פיזי מבלי לרחם על הצופה. קנית כרטיס? יופי,עכשיו תשב ותצפה במה שאני הבמאי - מיכאל האנקה- רוצה לעמת אותך איתו , ממה שאתה בורח כל הזמן מלראות.אז במקום לקחת אותך לבית חולים גריאטרי הבמאי שם מצלמה בבית בביכול אמיתי לקח שני שחקנים מדהימים ( באמת מהשורה הראשונה של הקולנוע הצרפתי) ופשוט נתן לך הצופה לראות מבלי לחסוך ממך כמעט כלום , איך אישה בריאה ומתפקדת דועכת לאיטה ואיך האיש שלצידה מטפל בה במסירות אין קץ מבלי להסחף לרגעים דרמטיים מרגשים או כאלה שהן בעלי משמעות מעבר לזה שזה מאלץ אותך לחושב על זקנה חולי וממות. סוג של התעללות בצופה חסר כל חידתיות או מיסתורין כמו בשרטים אחרים של האנקה. מצטער אבל קולנוע שכזה אינו לטעמי. ואני מתקשה לראות בו יצירת מופת כפי שטוענים המבקרים.

אם תצלחו את בערך 40 הדקות הראשונות של הסרט תגלו שהיה שווה. הסרט נוטה להיות בהתחלה מעט מייגע עם המון דיבורים כשבעצם המטרה היא להבהיר לנו מה עומד על הפרק מהבחינה הפוליטית וגם מהבחינה ההיסטורית.לאחר מכן ניתן יהיה בבירור לראות את טביעת האצבע המוכרת של שפילברג בבימוי הסצינות אם כי אל תצפו למשהו שפילברגי טיפוסי. כשתגיעו לסוף הסרט תבינו שהיה שווה לחכות בסבלנות בתחילתו. בסך הכל סרט שמהווה שיעור ראוי לאיך היסטוריה גדולה נעשית על ידי פוליטיקה קטנה ועל הצורך הבלתי נמנע להיות פולטיקאי גם כשאתה איש בעל שיעור קומה שרואה דברים שאחרים לא רואים. כמובן שנעשה כאן נסיון להציג את לינקולן באור הכי חיובי שאפשר כשאת הפוליטיקה הקטנה כביכול עושים אלה שסביבו. לא ברור עד כמה זה מדוייק היסטורית אבל שווה צפייה.

סרט מרהיב ובעייתי, מעורר מחשבה אך מפוספס .אין מה לומר הסרט הוא יצירה מושקעת ומרהיבה. אבל לפעמים מרוב עצים לא רואים את היער. סרט טוב באותה מידה שהוא רע. משעמם באותה מידה שהוא מרתק. רגעים שבהם אתה אומר ואוווו או מתרגש ולאחריהם רגעים שבהם אתה מסתכל על השעון או מפהק…סרט שדורש הרבה סבלנות ויכולת מעקב. סרט שיגרום לכם לחשוב אך גם מותח את סבלנותכם עד אין קץ. רגעים שבהם אתה אומר היה שווה לצפות בשביל הרגע הזה ורגעים שבהם אתה אומר מה חשבו הבמאים לעצמם. אני ראיתי בסרט גם מחווה לז'אנרים השונים. הסיפור בשנות ה-70 נעשה לפי כל כללי המותחן הקונספירטיבי של סדרות שנות ה- 70 כולל הילד המתחכם, הסיפור המתרחש בזמננו עשוי לפי כל כללי ז'אנר קומדיית הזקנים עם קצת בדיחות נמוכות אך מצחיקות, הסיפור בסיאול העתידנית עשוי באופן הכי טוב שהוושאבסקים יוצרי "המטריקס" יודעים לעשות -מדע בדיוני במיטבו ולטעמי הסיפור הכי מרתק שם, הסיפור על המלחין הצעיר ערב מלחמת העולם השנייה תואם להפליא את כללי הז'אנר של הדרמה על הצעיר המיוסר עם נופך של מוזיקה נהדרת וסיפור אהבה בין גברים, הסיפור של יואינג על הספינה תואם את ז'אנר סרטי המסעות/ הסרטים ההיסטורים וסיפור הוואי אחרי הנפילה המתרחש אי שם בעתיד המאד רחוק תואם את כללי ז'אנר סרטי ההרפתקאות עם שבטי הפרא והחיים הפשוטים. הסרט הוא כל כך טוב ומבריק שהוא רע לתפארת…כל כך הרבה כוונות טובות והשקעה עצומה שהוא יצירה גאונית שמתפספסת בדרך אל הצופים. סרט שניתן לומר עליו באותה נשימה שהוא טוב ורע… ולכן כדאי מאד לראות אותו….דווקא בגלל זה

סרט מביך וחובבני שמחזיר את הקולנוע הישראלי שנות דור אחורה. קצת עצוב לראות שעד שמישהו עושה סרט הנוגע לעלייה התימנית הוא עושה זאת בצורה כל כך מרושלת וחסרת מעוף שמזכירה קולנוע חובבני. החל מהבחירה התמוהה ששחקנים ישראליים ידברו אנגלית לכל אורך הסרט ( כנראה מסיבות שיווק בחו"ל..אבל עדיף שלא ייצא לחו"ל ולא יעשה לנו בושות). האנגלית נשמעת לא אמינה בעליל על רקע נופי תימן (כביכול) וישראל. אבל ניחא האנגלית עם זה עוד היינו מסתדרים.העלילה פשטנית למדי וחסרת תחכום עמוסה בקלישאות ומנסה כביכול להוליך אותנו דרך ההיסטוריה עד הקמת המדינה דרך סיפורה של אישה אחת. התוצאה יוצאת מגוחכת. הבחירה בהדר עוזרי ( היפה כתמיד אין ספק) שאינה שחקנית לגלם את מזל הצעירה היא תמוהה לחלוטין עוזרי ניחנה בהרבה קסם אבל לא בכשרון משחק. נקודת האור היחידה בסרט היא גלית גיאת הנפלאה המגלמת את מזל הבוגרת אבל גם היא לא מצליחה להציל את הסרט. הסרט אולי ירעיד כמה נימים בנפשם של התימנים הבוגרים והפחות בוגרים בקטעי השחזור של הטקסים התלבושות התפילות וכד' אבל מעבר לכך אין כל ערך לסרט. החלק הכי הזוי בסרט הוא הקישור לאחינועם ניני בשנת 1978 עם דמותו של הערבי שאינה מוסיפה כלום להבנת הדמות והקשר שלה למזל. גם הבחירה במתי אטלס לגלם את בנו של שלום היא תמוהה כשהוא נראה מבוגר יותר מאביב אלוש המשחק את אביו.