ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

דיאנה היא נסיכת אמזונות שגדלה באי פסטורלי נטול גברים המוסתר אי שם בכדור הארץ. היא שואפת להיות לוחמת כמו כל אחיותיה האמזונות, ואמה המלכה ודודתה הלוחמת המהוללת חלוקות בדעותיהן בשאלה אם יש להרשות לעבור את האימונים. אנו לומדים על סכנה אפלה ועל סוד שמסתירים מפניה של דיאנה, עד שיום אחד מתרסק מטוס לחופי האי, ודיאנה הנסיכה הלוחמת קופצת לים ומצילה טייס צעיר מבין שברי המטוס. בקרב שמתפתח היא משמידה את כל הצי הגרמני שרדף אחרי הטייס, אבל דודתה האהובה נהרגת, ולאמה אין בררה אלא להרשות לה לצאת אל העולם הגדול, לעצור את המלחמה ולהציל את האנושות… אז מה היה לנו? א. פרשנות חופשית לסיפורי המיתולוגיה היוונית. ב. מיש-מש בין מלחמות העולם (אני די מוכנה להישבע ששמעתי שיר של אדית פיאף ברקע…) ג. התמודדות משעשעת עם פערי תרבויות וקצרים בתקשורת. ד. טרוור מגייס את הצוות הרב-לאומי שלו כמו באודישנים של "הבלתי נשכחים 3". ה. בשלב מוקדם אפשר לנחש את מוצאה האמיתי של דיאנה. אקשן מהנה, לא משעמם, מותח ורווי אפקטים. אותי הפתיע דווקא דייוויד תיוליס, שהיה בחירה בלתי צפויה לתפקיד שגילם.

סרט אקשן טוב? נגיד. דנזל וושינגטון? מעולה כמו תמיד, אבל האמת, אני לא מבינה למה הוא היה צריך את הסרט הזה. לגלות בסוף הסרט ש/הוא בכלל מבוסס על הסידרה the Equalizer משנות ה-80'', בכיכובושל אדוארד וודוורד? נו, טוב...

אז ככה, יש לנו חברה דיסטופית/פוסט-אפוקליפטית שמחולקת לחמישה מעמדות, לכאורה שווים (אם כי כמו תמיד יש כאלה ששווים יותר), ולכל אחד מהם תפקיד ברור ומוגדר בחברה – לוחמים, עובדי אדמה, מלומדים וכו'. קיימת אפשרות להעבור ממעמד למעמד, וכל צעיר שמגיע לפרקו נדרש לעבור מבחן שיקבע את השתייכותו לאחת הקבוצות, ובהתאם לתוצאות המבחן הוא נשלח להכשרה שבסיומה ינטוש את משפחתו, יבחר לעצמו שם חדש ויהפוך לחבר מן המניין בקבוצה הנבחרת. אבל מה קורה כאשר המבחן מעיד על התאמה ליותר מקבוצה אחת – או בעצם, אף לא לאחת מהן? צעירים כאלה נקראים "מפוצלים", והם מהווים איום על הסדר החברתי ונחשבים לאויבי המשטר. כאשר גיבורת הסרט מגלה שהיא אחת מאותם "מפוצלים", היא עושה ככל שביכולתה כדי לשמור על סודה, אבל כאשר היא חושפת מזימה מתוחכמת לאתר ולהשמיד את כל ה"מפוצלים", היא נאלצת להימלט על נפשה ולהשיב מלחמה… תקנו אותי, אבל נכון שסצינת המבחן מזכירה באופן חשוד את סצינת המיון ב"הארי פוטר"? וסצנת הסיום מזכירה דווקא את סצינת הסיום של "בלייד ראנר", שבה דקארד ורייצ'ל יוצאים יחד אל הלא נודע ודקארד מהרהר בטיב החיים ללא ידיעת "תאריך התפוגה"…

אחת הסיבות לעיכוב בהפקת "המשחק של אנדר" הייתה התעקשותו של הסופר שהכוכב הראשי יהיה קרוב ככל האפשר בגילו לגילו של אנדר בספר, 6. השחקן שנבחר, אסא באטרפילד, הוא יליד 1997, כלומר כבן 15, שנראה קצת צעיר מגילו. האם ההמתנה הייתה כדאית? במילה אחת, כן. הסרט די צמוד לעלילת הספר, אם כי לא כמו "הארי פוטר" (או להבדיל "ההוביט"...), ואציין רק השמטה בולטת אחת – סיפורו של מאזר רקהאם, וסיפור המסע בחלל ובזמן שאפשר לו להישאר בחיים עד שתסתיים הכשרתו של אנדר. גם הבידוד שניסו לכפות אל אנדר בבית הספר ללחימה לא עובר בסרט. בחלק הראשון העיצוב מבוסס על מדע עכשווי, מתוך נאמנות לספר. בחלק השני, המתרחש סביב עולם הבית של הבאגים, העיצוב מזכיר את "הנוסע השמיני". כשמשחק המחשב שאנדר משחק קם לתחייה, העיצוב אינו מספיק מובחן מהעיצוב של שאר הסרט, בעיקר בקטע שבו אנדר "יוצא" מהמשחק ועובר אל "העולם האמיתי" אחרי הניצחון. באטרפילד מצוין, פורד טוב, אבל בקולונל גראף שלו אין דבר שאיננו הריסון פורד שאנו מכירים. ימיו הגדולים של בן קינגסלי מאחוריו. הצעירות המגלמות את ולנטיין ופטרה טובות. לא בכל יום רואים מפקדת חללית בת 15.

ארגו סיפורו המדהים של מבצע החילוץ של שישה אזרחים אמריקנים שמצאו מקלט בביתו של השגריר הקנדי בטהראן אחרי ההשתלטות על השגרירות האמריקנית בזמן המהפכה החומייניסטית ב-1979, עד שסוכן סי-איי-איי הגה את הרעיון הגאוני להסוות את מבצע החילוץ כהפקה של סרט מד"ב הוליוודי שלא היה ולא נברא אחרי שצפה יחד עם בנו ב"כוכב הקופים" בטלוויזיה... מכיל המון אמירות שנונות וציניות על האירועים שהובילו למשבר בני הערובה שנמשך 400 ימים, כמה תובנות על תהליכי קבלת ההחלטות (מה שאולי מסביר למה המשבר נמשך זמן רב כל כך) ועל הדיפלומטיה השקטה שמאחורי הקלעים, והצצה מרתקת אל תעשיית הקולנוע האמריקנית ופניה היפות והלא כל כך (ראה "אחרון גיבורי הפעולה", "לכשכש בכלב"), בימים שהשלט המפורסם ביותר בעולם היה לפני השיפוץ... קטע מעניין במיוחד הוא הישיבה שבה מועלות לדיון כל האופציות לחילוצם של הלכודים וסוכן הסי-איי-איי מציג בזו אחר זו את כל מגרעותיהן... האמת? לולא היה הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים, אין לי כל ספק בכך שהיו מסיימים אותו בהקרנת הבכורה של סרט המד"ב הגדול בכל הזמנים, "ארגו-פאקיורסלף"...

ליאם ניסן, בן 58, אמר לא מזמן שהוא אוהב להשתתף בסרטי אקשן, וזה לא הראשון שלו. הפעם האיש החיוור הגבוה והדק מגלם את ד"ר מרטין האריס, רופא שמגיע עם אשתו לברלין לכנס מדעי. כאשר הוא מגיע למלון הוא מגלה ששכח בנמל התעופה את תיק המסמכים שלו המכיל בין היתר גם את דרכונו.הוא עולה מיד על מונית חזרה לשדה התעופה, אבל בדרך המונית נקלעת לתאונה וצוללת לנהר. הנהגת מצליחה להיחלץ וגם לחלץ אותו. הוא מתעורר בבית החולים. הסוף? לא, רק ההתחלה, כי כשהוא מציג את עצמו, איש לא מאמין לו שהוא אכן הוא. כשהוא מנסה לחזור למלון שבו מתקיים הכנס המדעי, הוא מגלה שגבר אחר (השחקן איידן קווין) תפס את מקומו, אשתו מתכחשת לו, ואנשי הביטחון של המלון מסלקים אותו משם. מסתבר שהוא איבד את זהותו יחד עם זיכרונותיו… הסרט כמעט נטול היי-טק וכמעט נטול אקשן, חוץ מכמה סצינות שבהן ניסן (או אולי כפילו)מפגין כישורי לחימה, ובעיקר כישורי נהיגה בלתי מבוטלים, יש שתי תפניות עיקריות בעלילה, אחת צפויה ואחת פחות,חוץ מזה יש מתח, אבל לא מהסוג שממש מדביק אותך לכיסא, הסוף קצת נמרח, והנושא של אובדן הזהות והחיפוש אחר הזהות אינו זוכה להתייחסות, וחבל.

פרנק מוזס (ברוס ויליס) הוא גימלאי משועמם (די בהתחלה מתברר של מה בדיוק) שכדי להפיג את שעמומו מנהל רומן טלפוני עם פקידת הביטוח הלאומי שמטפלת בתשלומי הפנסיה שלו ומנצל כל הזדמנות כדי להתקשר אליה, לכאורה בענייני עבודה. ביום שבו הוא אוזר אומץ ומודיע לה שהוא בא אליה כדי לפגוש אותה פנים אל פנים, פולש לביתו צוות חיסול מיומן היטב. אחרי שהוא מחסל את כולם, הוא עולה על מדי א' (סליחה, מוציא מהבוידעם את הנשק, הדרכונים והכסף שהחביא ליום סגריר), יוצא לפגישה עם אהובתו מהביטוח הלאומי, ובדרך הוא אוסף את חבריו לשעבר למשימות שהשתיקה יפה להן, שמסתבר שכולם מועמדים לחיסול. למה? זה מה שכולם, ובראשם פרנק, שואלים... על החבורה (המכובדת מאוד) נמנים ברוס ויליס, ג'ון מלקוביץ' (שמשום מה מזכיר לי מאוד את כריסטופר לויד מ"בחזרה לעתיד" שחוגגת בימים אלה ממש 25 להיווסדה, ולהבדיל שחקן ידוע קצת פחות, מאט פריוור מ"מקס הדרום"), מורגן פרימן (טוב, לא בדיוק גימלאי...), ג'יימס רימאר, והאנגלים בריאן קוקס (בתפקיד ה"אדום" היחיד שבחבורה) ודיים הלן מירן (היי, דיים הלן, בא לך להשתתף בסרט אקשן? די כבר עם הדרמות האנגליות הכבדות, בואי,

לפני 14 שנים (ממתי? לא אומרים לנו, אבל כנראה שמדובר בעתיד הלא רחוק, לפי עיצוב העולם החיצוני) החל תהליך פיתוחם של ה"מחליפים", רובוטים שכשמם כן הם – נועדו להחליף בני אדם בכל תפקודי היום יום. ההתחלה הייתה פשוטה וצנועה – אפילו קופים יכלו להפעיל את הדגמים הראשונים, שנועדו (כמובן) למטרות הנעלות של סיוע למשותקים ולמוגבלים אחרים. השלב הבא היה (גם כן כמובן) צבאי – חיילים רובוטיים שנועדו להחליף בני אדם במלחמות, בבחינת "ישחקו הרובוטים לפנינו". והשלב הבא היה החלפה מלאה של בני האדם ברובוטים מדגמים משוכללים יותר ויותר. אדם המשתמש במחליף לא היה צריך יותר לצאת החוצה, אל הרחובות האלימים והמסוכנים - הוא היה שולח את המחליף שלו במקומו, ואם המחליף היה נפגע או יוצא מכלל פעולה, פשוט מחליפים את המחליף, ללא כל פגיעה או נזק למפעיל שנשאר ספון בביתו. כיוון שמפעיל יכול היה לבחור מחליף מכל צורה, גזע ומין (למשל, מבוגר שמן ומכוער בוחר בצעירה יפה, וכו'), השימוש במחליפים תרם גם לביטול אלמנטים רבים של אפלייה וגזענות ולצמצום תופעות האלימות והפשיעה הכרוכות בהן. כל זאת, כאמור, תוך 14 שנים...