ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

סרט נוסף של הבימאי הכורדי- איראני בחמאן גובאדי "צבים יכולים לעוף", זוכה פרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן 2009. כמו קודמו הסרט מתאר מציאות חיים קשה ללא כחל ושרק. הפעם לא מדובר רק בהישרדות אלא באמירה נוקבת כלפי השלטון האיראני והמגבלות שהוא מציב לאזרחיו. סרטי כמעט תעודי, לא לכל אחד, מתנהל לאיטו (בעיקר בתחילתו). המוסיקה והמילים משתלבים עם תמונות של טהרן ומחדדים את המחאה, אלא שהשימוש בקליפים נעשה צפוף מדי ולעיתים נראה כמו נסיון תפירה גס. סרט לשוחרי הקולנוע האיכותי, האומנותי.

הסרט מתרחש ב-2005 בלונדון לאחר סידרת פיגועי הטירור ברכבת התחתית ובאוטובוס.52 איש נהרגו, ורבים נפגעו ונפצעו. גב' סומרס, אלמנה, בעלת חווה באי גנזי (באיי התעלה)מנסה להשיג את בתה הלומדת בלונדון. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים שכשלו, היא מגיעה ללונדון לחפשה. שם היא נתקלת באוסמן, יערן, מהגר אפריקאי שחי בצרפת, שהגיע לחפש את בנו. סומרס נוהגת בחשדנות כלפי אוסמן, המחזיק בתמונה משותפת של בנו ובתה, ואף גורמת למעצרו. אלא שהנסיבות כוחן חזק יותר, והגילוי שילדיהם הם זוג אוהב שחי ביחד, גורמת להתרככותה של סומרס ולתחילתו של דיאלוג שונה. אם בתחילה נדמה היה שמדובר במפגש של שני אנשים כך כך שונים, הרי שההמשך חושף, רק מעצם היותנו בני אדם, את הדמיון הרב. הבימאי,ראשד בושארב,צרפתי ממוצא אלג'ירי, אומר: ''אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר של זמננו היא חוסר התקשורת - האם מתקיים איזה דיון? השחקן, סוטיג'ואיי קויטה, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ברלין 2009, ונפטר לפני מספר חודשים ממחלת ריאות. ברנדה בלת'ין, שחקנית בריטית ידועה עושה כדרכה תפקיד נפלא. אהבתי מאוד!ניתן לקרוא הביקורת בהרחבה באתר שלי.

הסרט מתרחש ב-2005 בלונדון לאחר סידרת פיגועי הטירור ברכבת התחתית ובאוטובוס.52 איש נהרגו, ורבים נפגעו ונפצעו. גב' סומרס, אלמנה, בעלת חווה באי גנזי (באיי התעלה)מנסה להשיג את בתה הלומדת בלונדון. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים שכשלו, היא מגיעה ללונדון לחפשה. שם היא נתקלת באוסמן, יערן, מהגר אפריקאי שחי בצרפת, שהגיע לחפש את בנו. סומרס נוהגת בחשדנות כלפי אוסמן, המחזיק בתמונה משותפת של בנו ובתה, ואף גורמת למעצרו. אלא שהנסיבות כוחן חזק יותר, והגילוי שילדיהם הם זוג אוהב שחי ביחד, גורמת להתרככותה של סומרס ולתחילתו של דיאלוג שונה. אם בתחילה נדמה היה שמדובר במפגש של שני אנשים כך כך שונים, הרי שההמשך חושף, רק מעצם היותנו בני אדם, את הדמיון הרב: שניהם מתפרנסים וקשורים אל הטבע, הדאגה ההורית שלהם לילדיהם, שניהם יודעים מעט מדי על ילדיהם ועל הקשר הרומנטי שהוסתר מעיניהם. הבימאי, ראשד בושארב, צרפתי ממוצא אלג'ירי, אומר: ''אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר של זמננו היא חוסר התקשורת - האם מתקיים איזה דיון? האם יש בכלל הבנה? אנשים לא מדברים אחד אל השני בכלל. אנחנו לא רואים אנשים מתכנסים לדיונים והידבר

סבא שלי הוא סרט מצחיק, שופע חן ובעיקר – אנושי. יש בו מצבים מגוחכים, כמה מן הסצנות אכן צפויות מראש, אלא שאם אתה מהרהר בסרט הקליל הזה, אתה מוצא בו אמירות מעניינות על החיים: בעיני זהו סרט על עולם משתנה: מושגים כמו מהי גבריות? מהי זוגיות? יחסי גבר אישה, חברות, ומפגש בין מערב ומזרח- כל אלה נבחנים כאן באופן קומי. עזיז הגיבור שאותו מגלם יאן פארס, אביו של הבימאי ג'וזף פארס, (שנולד בלבנון וחי בשבדיה), הוא אלמן ממוצא טורקי שחי בשבדיה, ועובד יחד עם חואן בחנות למכירת ותיקון אופניים שבבעלותו של יורגן . עולם המושגים של עזיז מוצק, שובניסטי, פטריאכלי. יש לו דעה מאוד ברורה כיצד צריך להתנהג "גבר". וכך הוא מדריך את הבוס שלו יורגן, (התסריטאי והשחקן טורקל פטרסון) הרכרוכי בעיניו לאמץ התנהגות "גברית". לא מקרה הוא שבנו, סמי ואשתו אמנדה המקורבים אליו מאוד חוששים לגלות לו את האמת על כוונתם לאמץ ילד, סמי חושש בעיקר, להיחשף ב"חולשתו". זהו סיפורה של חברות שמשלבת מזרח ומערב, שיש בה ניסיונות לטשטוש ביניהם ואף בהצלחה, אך בסופו של דבר, מדובר בעולמות שונים. השם "סבא שלי" - בחירה ממש לא מוצלחת ומטעה

סרטו של אבי נשר ("סוף העולם שמאלה", "דיזינגוף 99", "הלהקה", הסודות", מבוסס על ספרו הנפלא של אמיר גוטפרויד "בשבילה גיבורים עפים". הסרט לא מנסה להיות נאמן לספר ורואה בו בבחינת "הצעה" בלבד. הספר מתרחש משנות ה60 ועד רצח רבין, הוא מציג מגוון גדול יותר של דמויות ומצבים, משלב סיפורים אישיים קטנים, של אנשים פשוטים בשיכון פועלים בנוה שאנן יחד עם ספור לאומי של מדינה לאחר 67 עד לשבר הגדול. אולי, משום כך, לא נשמע קולו של הסופר לקראת יציאתו של הסרט לאקרנים. לדעתי, סרט הוא יצירה עצמאית קולנועית, גם הוא שואל את שלדי העלילה מיצירתה ספרותית זאת או אחרת. החיפוש אחר האהבה, דרכי החיזור הנפתלות, הן המכנה המשותף לכל הנפשות הפועלות. נושא השואה, והישרדותם של אלה שבאו "משם" שזור לכל אורכו של הסרט, ולובש פנים שונות ומגוונות. זהו סיפור של חיפוש, אם במסגרת תהליך ההתבגרות ואם במסגרת הרצון לשרוד, למרות העבר.לכן, לא מיקרי הוא, שהחיזור הוא מוטיב וסמל מרכזי, החיזור ודרכיו הפתלתלות. הסרט מצליח להעביר את האווירה של המקום והזמןולהשרות סוג של קסם שנוצר מפסיפס של דמויות וומצבים מחויכים וכואבים,כבחיים

לא רק בשל משחקו המצוין של ג'ורג' קלוני (איזה חתיך...), אלא בעיקר בשל התסריט וחלק מהדיאלוגים שמעלים שאלות אמיתיות מן החיים: מה הטעם בזוגיות? מהו האיזון הנכון בין קריירה ולעשות לנשמתך? הסרט מספר את סיפורו של ריאן בינגהם שתפקידו לטוס בכל רחבי ארה"ב כדי לפטר אנשים בדרך "הנעימה" ביותר. הוא מרבה כמעט את כל ימיו ולילותיו בטיסות ובעבודתו. זה מתאים לו, משום שאינו מעוניין במחוייבות כלפי בת זוג, או בהקמת משפחה. עד שנופל דבר.... סרטו של הבמאי הצעיר ג'ייסון אייטמן (ג'ונו). מועמד ל6 פרבי גלובוס הזהב, ואולי האוסקר... ממליצה לראות!

"אהבתיה" לוקח נושא שגור שהקולנוע עסק בו רבות ומאיר אותו באור אחר, מעניין uמורכב. לא מדובר רק בקונפליקט בין תשוקה ואהבה גדולה לבין השמירה על שלמות המשפחה, המסגרת- כשברור שהמחיר לגבי כל בחירה הוא גבוה והתוצאה כואבת. אלא כל דמויות המשנה מאירות את הצד של הנבגד באור חדש: אחת השתקמה מבגידת בעלה, השנייה בוכה בכי תמרורים (כלתו של הגיבור לה הוא מספר את סיפור בגידתו ובחירתו) וכמובן, האישה הנבגדת שידעה ובחרה להשאר..... דניאל אוטיי נותן משחק אמין, מרגש. סרט שנשאר גם לאחר עזיבת אולם הקולנוע. ניתן לראות ביקורות נוספות באתר שלי: www.anat-or.com

הסגנון והמשחק הבריטי ניכר בסרט זה, מה שמוסיף לאיכויות שלו. גני בהיא תלמידת מצטיינת בקולג' שמרני. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה, וכך גם אביה יודע מה נכון עבורה. עד כה היא נהגה על פי ציפיות החברה המיוצגת ע"י מוריה ומנהלת הקולג' (אמה תומפסון הנהדרת). התאהבות בגבר בן 35 ששובה אותה ואת הוריה משנה את פני הדברים. הסרט לא רק מעלה את הקונפליקט בין עתיד מקצועי ראוי לבחירה בבן זוג, או האם לוותר על החלום למען האהבה. אלא הוא הרבה יותר מורכב מזה: הוא שואל מה היא הדרך הנאתה לחיות את החיים: לבחור בדרך הידועה והמוכרת שמצופה מאיתנו או בחירה בחיים שיש בהם גיוון, הרפתקאה אך גם סיכונים נילווים לכך. ההנאה במהלך הצפייה, והמחשבה שהוא מעורר הופכים את "לחנך את ג'ני, לשווה, שווה מאוד

עם כל הכבוד לעיתונאי המוזמן לטרום הקרנות, עיקרו של הסרט איננו אם הגיבורה היא קדושה אלא עד כמה החיים מזמנים לנו מצבים מורכבים, ומכאן צומחת שאלת הנורמליות, הכלא שבו עלולים כולנו להלכד בתוכו , וכיצד האומנות - הספרות, הקולנוע, הציור- כולם מוזכרים בסרט יכולים לשמש מקור הזדהות, מפלט, ואפשרות להבין את בני האדם טוב יותר. ניתן לקרוא על כך באתר www.anat-or.com