ביקורת לסרט לקרוא ולשרוף
מצד אחד - אין מה לדבר על האחים כהן - לספר סיפור קולנועי הם יודעים. יש מתח, קצב, תנופה, והם תמיד יפתיעו עם איזו מחווה או טוויסט עלילתי בלתי צפוי. מצד שני - הסיפורים הקולנועיים שלהם תמיד משאירים בי רק התרשמות, לא התרגשות. גם הפעם הם עבדו עם הראש (המתוחכם והמיומן), ואכן מתי שהו במהלך הסרט שמעתי קול קטן מלחשש "אמריקה גוססת", ומיד הבנתי שזהו המסר של הסרט. "לקרוא ולשרוף", כמו ההוראה הקלישאתית שמצורפת (בדמיוננו) לטקסטים חסויים, היא עוד יצירה שמתארת את מנגנון ההשמדה העצמית הפוטנציאלית של צורת החיים האמריקאית. העניין שמניע את העלילה ועומד מעל כל הערכים כולם , הוא קובץ הניתוחים הפלסטיים שעליהם חולמת לינדה ליצקי, פקידה במכון כושר (פרנסס מקדורמנד). בעבורם מוקרבים, לא תמיד בכוונה, נישואים, ידידות, סיכוי לאהבה, נאמנות למולדת , ולבסוף גם חיי אדם. אבל מה זה משנה - לא צריך לקחת ברצינות את הדברים הקטנים, והרי הכל "דברים קטנים" בסופו של דבר, כפי שאומרת ליצקי במהלך הסרט. ליצקי היא פרודיה על הפאם פאטאל - האשה הגורלית והבלתי נמנעת שהורסת את חיי הגברים הנקשרים בה, אך היא פאם פאטאל מגוחכת, סתמית, לא יפה ולא מעניינת. אולי קצת כמו התרבות שיצרה אותה.באופן כללי הנשים יוצאות הרעות בסרט, אבל הן גם אלה שמקבלות את מבוקשן. האם האחים רומזים כי הגיע זמנן של בנות המין היפה לנהל את העולם או לפחות ליהנות ממה שיצרה הציוויליזציה הגברית עד כה? בכל אופן, הן עדיין זקוקות לגברים לשם כך - כמאהבים, מנתחים פלסטיים ועורכי דין לענייני גירושין שירוקנו את בעליהן. לסיכום - לא מעורר הזדהות, כן מעורר מחשבה.
18/10/2008 17:36:35