ביקורות / תגובות / המלצות לסרט

בהחלט אחד מפניני ז''אנר הקומדיה הרומנטית, תסריט גאוני עם דיאלוגים בלתי נשכחים, תמהיל מדויק בין קומדיה לדרמה אמיתית וכואבת. המשחק של הנטה ריינסב הוא פורץ קריירה והקסם האמיתי של הסרט הוא המסע שהצופה עובר יחד עם הדמות שלה, מזע שחודר לפנימיות ולהחלטות משני החיים שלה. סרט ענק!

סרט עצמתי ומאופק בדיוק כמו שצריך, שנותן לצופה לחשוב על כל הדמויות בסרט ועל המניעים שלהם כבר במהלך הצפייה, ומה שיפה שהבמאי משאיר את הצופה עם כמה סימני שאלה. קלווין האריסון ג''וניור ואוקטביה ספנסר עולים ברמת המשחק שלהם על נעמי ווטס ועל טים רות''. המוזיקה נפלאה, והסרט פשוט לא נותן מנוחה לצופה. מדובר בדרמת מתח עם תסריט מופתי בעיניי שקצת עמוסה בעלילות משנה שלא צריך אותן אך בסופו של דבר מתגלה הסרט כאינטיליגנטי במיוחד.

פשוט נהדר!, שילוב של ההומור הגס מסרטיו הקודמים של פארלי הבמאי יחד עם העדינות בדיאלוגים המעולים, ועם כימיה מרגשת בין הדמויות שלא נראתה כמוה הרבה זמן. נכון, הוא סופר הוליוודי, קיטשי קצת, אבל זה פשוט עובד!!. מהנה, מינימליסטי ועשוי היטב!

קודם כל תודה להקרנה המוצלחת של אתר סרט. קרא לי בשמך הוא סרט איטי ומהפנט בקצב שלו שכביכול לו קורה בו הרבה, אך בפנים האדמה גועשת. צילום מרהיב שעושה חסד עם האוויקה החלומית של הסרט הזה וטימוטי שאמאלה בתפקיד טוטאלי ומורכב. אל תחמיצו!

תודה רבה לאתר "סרט" שמפיקים הקרנת טרום בכורה לסרט נפלא שכזה, בהחלט שווה את ההייפ שיצר בארה"ב ושווה שגם הקהל שצפה בו בפעם הראשונה יעשה זאת. "זוטרופוליס" הוא הסרט האנימציה שהכי נהנתי ממנו בשנים האחרונות, כן, יותר מ-"הקול בראש". אציין פשוט בקצרה מכיוון שזה סרט עם מסר כל כך חשוב לילדים ואקטואלי בצורה מטרידה, אבל כמו "הקול בראש" המלמד, ל-"זוטרופוליס" יש את התסריט הכי מצחיק שראיתי בזמן האחרון ויותר מהרבה קומדיות שיצאו, הומור נפלא, חד ולא ירוד לשניה. האנימציה מרהיבה, מדובר בסרט שבהחלט אשמח לצפות בו שוב כי הוא פשוט מהנה כל כך ומפתיע, שפשוט יש לו את כל החבילה. אין ספק שלאחר ההצלחה הביקורתית של "ראלף ההורס", צמד הבמאים של שני הסרטים האלו מחזירים את דיסני לגדולתם. *נתתי לסרט ציון 9 מכיוון שהתלת מימד בו פשוט רע, מחשיך את הסרט ובסצינות הלילה כל הקהל היה צריך לבהות במסך כדי להבין את מה שקורה ובייחוד לילדים זה יעשה כאב ראש, אז לכו ליצירה המפתיע הזאת ורק בדו מימד!.

"שמונת השנואים" הוא סרט שהצליח לפצל את הקהל לחלוטין ואפילו את אוהדי טרנטינו. נכון, הוא עף על עצמו, אבל לא קם הבמאי שהצליח לביים סרט באורך 3 שעות בONE LOCATION בלי אף רגע משעמם, שוב, היה ניתן להוריד טיפה מאורכו אבל התמוגגתי מהיצירה האכזרית, המטרידה והקומית הזאת. הקאסט נהדר אך השניים שגונבים את ההצגה הם וולטר גוגינס בתפקיד הרד נק הקלאסי וג''ניפר ג''ייסון לי בתפקיד דייזי דמורגו שנועדת למוות בתלייה מצליחה ליצור דמות חזקה, פסיכופטית ומגוחכת באותו הזמן. עשוי נהדר בכל פרט ופרט החלט מהצילום שמצליח ליצור אווירה דינאמית בתוך הצריף הקטן ועד למוזיקה של אניו מוריקונה שמלווה את הסרט כבר מהפתיחה המפוארת. בקיצור, חוויה קולנועית מאתגרת ופחות מתחנפת לקהל מ"ג''אנגו ללא מעצורים" הקודם שלו, וזה ראוי להערכה רבה.

אז מה עשה לי "היורד למעלה" כמו שהרבה זמן סרט ישראלי לא עשה לי השנה?. גרם לי פשוט לצחוק כ"כ הרבה פעמים מההומור האבסורדי והמוזר מאת הבמאי אלעד קידן. תסריט שמעניק ים של מקוריות לקולנוע הישראלי המספר על שני גברים, האחד צריך לעלות את כל מדרגות חיפה על מנת למצוא על העגיל של אשתו בעוד השני יורד את כולם כדי לרדת מישראל באוניית מסע. משחקי סאונד נפלאים שתורמים רבות לסרט מעניקות רגעים קורעים מצחוק ומחווה אחת גדולה לז''אק טאטי, דמויות אמיתיות ואנושיות ומלא דימויים תסריטאים שדורשים מהצופה צפייה נוספת בסרט הכה מבריק וחמקמק הזה.

אני לא מהחובבים השרופים של הסדרה ובתור צופה שראה רק את הסדרה הישנה אני יכול לכתוב שזה הישג אדיר שג''יי ג''יי אברמס עמד בכל הציפיות ההיסטריות שהטריילרים יצרו וביים כאן רכבת הרים מדהימה של מדע בדיוני שמחזיר את המושג "אירוע קולנוע" לסרטים הקלאסיים של פעם. תסריט פשוט נפלא עם המון הומור, עשייה קולנועית שמחדשת את הז''אנר ושסוחפת את הצופה מהשנייה הראשונה וההברקה הגדולה מכולם הוא הליהוק של השחקנית הראשית והאלמונית דייזי ריילי שנותנת כבוד ענק לדמות הראשית שלה והבחירה בה מושלמת. לצפות בקולנוע, במסך כמה שיותר גדול, ולשבת בנחת ולהינות מאסקפיזם קולנועי בז''אנר המד"ב כמו שלא ראיתם הרבה מאוד זמן.

הבמאי הצעיר והנפלא ריאן קוגלר הצליח לשלב אלמנטים מהבימוי האנרגטי שלו מסרטו הקודם "Fruitvale Station" לחידוש סדרת סרטי רוקי בסרטו הנוכחי "קריד". מייקל ב. ג''ורדן סוחף ומרגש, סטאלון בתפקיד משנה שקורע את לב הקהל לרסיסים ובימוי שמשלב אלמנטים מקוריים מסרטי אינדי עם קולנוע הוליוודי קלאסי ומהנה. לסיכום: שעתיים ורבע שפשוט טסות, וריבוט חזק מרגש והמפתיעים של 2015.

"גשר המרגלים״ הוא מהסרטים הקטנים יחסית של שפילברג בשנים האחרונות אך מהמשובחים ביותר שלו. הפקה מדהימה, הצילום הדינאמי של יאנוש קמינסקי עושה את הסרט הזה. שפילברג מצליח להעביר ביקורת על התהליכים הממשלתיים בזמן המלחמה הקרה המבוססים על מקרים אמיתיים בצורה חכמה, מרתקת ואף לעתים קומית שאני לא זוכר מתי ראיתי שילוב כזה מוצלח שגרם לי ולהקהל הנאה מכל השעתיים וחצי שלא הרגישו כך כלל. אך אין ספק שדמותו של רודולף אייבל בכיכובו של מארק ריילנס גונבת את ההצגה שהיה צריך להתמקד בה הרבה יותר מאשרהעורך דין דונובן. לסיכום, הוליוודי, רגיש, אולד פאשן במובן החיובי .

אתר seret הנפלאים, תודה על ארגון הקרנת הסרט בבית קולנוע נהדר ומפתיע ! (גלובוס מקס פתח תקווה).. ועכשיו לביקורת: סטיב ג׳ובס של ארון סורקין ודני בוייל נראה פשוט נפלא, משוחק מעולה ע״י כל הקאסט ובהחלט מדוברי ביצירה ביוגרפית מקורית. הבעיה הגדולה היא שהתסריט של סורקין מתגלה כפספוס רציני משום שהעלילה ונקודת המפנה של הסרט מתחילות על השנייה הראשונה ומאז הסרט רק מתדרדר ונתקע למשך שעתיים המורכבות משלוש אקספוזיציות מתישות. הדמות של ג׳ובס משוחקת נפלא ע״י פסבנדר אבל מתגלה כדמות קרירה ומגעילה שלצופה לא אכפת ממנה בשיט (וכן, גם דמותו של צוקרברג הייתה קרה אך התגלתה כדמות רגישה שהראתה רבדים רבים לעומת הנוכחית). הצופה מרגיש תקוע בסיטואציה הנמרחת של העלילה שפשוט מספרת על ג׳ובס בזמנים הכי פחות מעניינים. בשורה תחתונה: עבודה מדוייקת ומושקעת של בויל שנהרסה לחלוטין ע״י בסיס התסריט הנוראי של סורקין.

Spectre: אז ככה, כמובן שהוא פחות טוב מסקייפול הקודם , אף אחד גם לא ציפה שהוא יכול להיות טוב ממנו... בסרט הנוכחי העלילה שגרתית להפליא, די מודעת לעצמה שקצת קורסת לקראת סיום הסרט. אבל, מדובר בקולנוע נפלא, מלא סטייל, עם צילומים עוצרי נשימה בהמון שוטים של הסרט של הצלם הויט ואן הויטמה (״היא,״בין כוכבים״) והשילוב בינו ולבין הבמאי סם מנדז מוכיח שאפשר להתגבר על תסריט חלש בעזרת קולנוע קלאסי נפלא וזה מאוד הפתיע אותי בסרט הזה. דניאל קרייג וראלף פיינס אינם במיטבם בסרט הנוכחי, אך בעזרת שחקני המשנה המעולים בן ווישאו וליאה סידו שמגלמת את אחת מדמויות הנשים הטובות שראיתי לאחרונה בסדרה, בהחלט מעניקה המון לסרט הזה. בקיצור, התסריט שגרתי לעייפה, אבל הוא רחוק מהכשלון של ״קוואנטום של נחמה״ והוא בהחלט מרשים קולנועית כדי לצפות בקולנוע, עם ציפיות נמוכות כמובן.

קודם כל תודה רבה לאתר "סרט" על הכרטיסים לסרט המיוחד הזה שציפיתי לו הרבה זמן. "ילדות פרא" הוא סרט יפיפה במלוא מובן המילה. הוא עשוי היטב, מצולם נפלא כאשר הקהל ממש חש את הסיטואציה אליהם נקלעות האחיות. מדובר בסרט קשה ונוקב שהבמאי מטפל בו ללא שום רגשניות ובשיא אווירת הנעורים ששוצפת את האחיות. יש אף קטעים קומיים לא צפויים וקטעים שקשה שלא לזוז באי נוחות. לטעמי, היו קצת קטעים שחזרו על עצמם והיה אפשר לקצץ 10 דקות בעריכה אבל מדובר בחסרונות קטנים בלבד ביצירה מיוחדת במינה.

מאוד שמחתי שג''וני דפ חזר אלינו והוכיח את עצמו בתפקיד היותר שלו בעשור האחרון, בדמותו של המאפיונר הרצחני ג''יימס בולגר הוא מצליח לצמרר את הקהל ואף לגרום לנו להזדהות עם השטן. אבל בעיה אחת גדולה קיימת בסרט: הסיפור עצמו די מעניין, ג''ואל אדג''רטון גם משחק מעולה אבל הסרט פשוט בינוני, לא ממצה את הסיפור שפשוט נמרח לשעתיים. חוץ מ-3 סצינות נהדרות אין שום נקודת שיא בסרט ולא הרגשתי שהוא שווה את הצפייה לקולנוע וחבל.

אפשר להכתיר את דניס ווילניו כאחד מ-10 במאי המתח הטובים הפועלים כיום בעולם הקולנוע. לאחר "האישה ששרה" שלא יצא לי מהראש למשך הרבה זמן ו-"אסירים" החזק והמטריד, היה נדמה כי "סיקאריו" הוא עוד סרט אקשן עשוי היטב המספר על הקרטלים במקסיקו. אך למרבה הפתעה מדובר בדרמת מתח עם אווירה שלא מרפה מהצופה מתחילתו ועד סופו, עם צילומים נפלאים של הצלם האגדי רוג''ר דיקינס, עם תסריט בעייתי ומבריק באותו הזמן של טיילור שרידן ומוזיקה של יוהאן יוהנסון שמעלה את הדופק לקונצרט קולנועי עשוי באופן מושלם שהמנצח הראשי הוא ווילניו הבמאי. אמילי בלאנט מגלמת דמות ששוברת את חוקי , ג''וש ברולין בהופעה טובה כהרגלו ובניסיו דל טורו באחת ההופעות עוכרות השלווה שראיתי מזה זמן רב. לא אספר על העלילה ועדיף לקהל לבוא עם כמה שפחות ידע, אך שוב, לא מדובר בסרט אקשן גנרי, הצופה נכנס לדרמת מתח נפלאה ומורטת עצבים.

אין ספק שהייפ סביב "straight outta Compton" מוצדק בהחלט. גם לקהל שפחות מכיר את ההרכב, מדובר בביוגרפיה קצבית שמצליחה להיות קלילה לצפייה למרות הרגעים החזקים שלה. שעתיים וחצי של מוזיקת ראפ נושכת, מפעימה, עשויה היטב עם משחק מעולה של כל הקאסט. הסרט בעיקר מתמקד בדמויותיהם של אייס קיוב, ד"ר דרה ואיזי-אי והסרט עושה עימם חסד בכך שהוא מראה גם את הצדדים הפחות אהודים שלהם. למרות שבכמה חלקים הסרט מוריד הילוך ברמה דרסטית אשר גורעת מהקצב האחיד של הסרט, עדיין יחד עם "אהבה וחסד" מדובר ביצירה קולנועית מהנה עם אמירה ישירה שמצליחה להוסיף מרכיב ייחודי לז''אנר הביוגרפיה המוזיקלית.

"סיפור על אהבה וחושך" הוא סרט מפעים ביופיו, נראה שחשבו על כל פרט קטן בהפקה ובצילום המרשים, עם בימוי הנוגע של פורטמן , הופכים את הסרט הזה לחוויה קולנועית גדולה. הבעיה היא בתסריט שמסופר באירועים ללא קשר ביניהם וזה מרחיק את הלב של הצופה אל הדמויות שלו. נטלי פורטמן כרגיל נהדרת עם משחק עדין שלה בתפקיד הנוכחי, אמיר טסלר מדויק בתפקיד עמוס עוז הקטן אך גלעד כהנא בתפקיד קצת רובוטי מדי שנראה כאילו הוא מקריא את הטקסט בצורה לא אמינה וחבל. בסה"כ אפשר לכתוב שבשביל סרט ראשון שהיא מביימת, מדובר בהישג מרשים עם הרעיון הפיוטי שפורטמן הלכה איתו עד הסוף למרות הבעיות בתסריט.

אתחיל ככה: וואו!, סוף סוף ביוגרפיה שעשויה בצורה מאתגרת, נועזת בעלת סיפור בלתי יאומן על הסולן והבסיסט בריאו וילסון. התסריט המבריק מדלג בין בריאן בשיא הקריירה שלו בשנות ה-60 לבין בריאן הדועך של שנות ה-80. פול דאנו כנראה בהופעה שתזכה אותו לים מועמדויות וג׳ון קיוזאק בחת מההופעות הבלתי נשכחות שלו בשנים האחרונות וכמובן אליזבת באנקס בהופעה חיה, אנושית ומהפנטת. אכן, מדובר בסרט שהולך עם השגעוו שלו עד הסוף כמו הדמות עליו הוא מספר, יש לא מעט סצינות בלתי נשכחות של החזרות של הביץ׳ בויז ושל בריאן לבדו שמצולמים פשוט נהדר. לסיכום: מדובר בקולנוע מאתגר, מבריק במיוחד המושפע מהבמאי פול תומאס אנדרסון ולמי צפו לחוויה קולנועית יוצאת דופן על יוצר אגדי.

"משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכחים" הוא פשוט אכזבה גדולה. כריסטופר מקווייר מביים את הסרט הזה בשיא האלגנטיות ויוצר שוטים קלאסיים, עם סצינות אקשן סוחפות ובעיקר סצינת האופרה ובעלה שהצליחו להשאיר את הקהל עם העלילה. רק חבל שלעומת הסרט הקודם, הסרט הנוכחי לוקח את עצמו ברצינות יתרה, וכשמנסים ליצור דיאלוגים הומוריסטיים זה כלל לא הלך להם. אז מה בעיקר הרס את חווית הצפייה?: התסריט הכה צפוי, חסר כל ייחוד, שוב האריס המעולה שמשחק נבל סתמי, והאורך המופרז של הסרט (כשעתיים ועשרים) שבשעה האחרונה התסריט כבר איבד עניין. לסיכום: במאי שיצר סרט אקשן קלאסי עשוי היטב, הצליח לחבל את הסרט עם התסריט של עצמו.

ישראלים יקרים שאוהבים קומדיות סטייל אדם סנדלר ישתעממו מהסרט הזה. איימו שומר כתבה ומככבת בקומדיה הכי חכמה שיצאה השנה ובנוסף קורעת מצחוק הרבה פעמים. הרגשתי כאילו נכנסתי לחיים הפרטיים של הדמות של איימו וזה מראה עד כמה היא השקיעה בכתיבת הדמות שלה. הבונוס הגדול הוא שחקני המשנה: לברון ג''יימס בהופעה מבריקה ומפתיעה, טילדה סווינטון בהופעה קומית מוצלחת וביל היידר עומד להפוך לשחקן דרמטי גדול ורואים ניצוצות של זה בהופעה הנוכחית. בקיצור: בכל זאת מדובר במסגרת של קומדיה רומנטית אך איימו שומר מצליחה לפרוץ את גבולות הז''אנר ולמרות שכמו כל סרט של אפטאו הסרט קצת ארוך מדי, מדובר בקומדיה מנצחת

הציפיות שלי מ-"אנטמן" לא היו כל כך גבוהות, בייחוד אחרי גל סרטי מארוול האחרון שתיארתי לעצמי שהוא יהיה החלש והמיותר שבהם. להפתעתי, מצאתי ב"אנטמן, כסרט הכי קליל שלה לתקופת הקיץ. פול ראד בתפקיד דרמטי/קומי מעולה, מייקל דאגלס מפתיע לטובה בהתחשב לכך שחשבתי שהקשר בינו ולבין סרטי קומיקס מקרי בהחלט וההפתעה הקומית הגדולה של השנה היא ללא ספק מייקל פנה ואתם תבינו לבד. קטעי האקשן מאוד מקוריי ואף מרשימים וויזואלית לנוכח הטון הצנוע של הסרט הזה. בקיצור, שעתיים של סרט שמרגישות כמו שעה ורבע, רגעים קומיים מעולים ופשוט מדובר בפאן טהור של מארוול שלגמרי לא נופל ואף מתעלה על כמה מסרטיהם.

אחד מהתסריטים היותר טובים שצפיתי לאחרונה, הוא בכלל של סרט אנימציה !!. בהחלט גאוני כמו שWALL-E ו-UP של פיקסאר, למרות שמבחינת האנימציה עצמה הוא לא מצליח לחדש. בקיצור, חתיכת הברקה מהנה שהתסריט חוקר את הנושא שלו הכי עמוק שאפשר ותודה לאתר סרט שממשיך להזמין את הקהל לסרטים ברמה הכי גבוהה שיש.

"בוב ספוג" הולך עם השגעון שלו עד הסוף כך שלפני קטלוג הסרט הזה ל"סרט ילדים" הייתי מקטלג אותו בקלות כסרט סטלנים במלוא מובן המילה. אנימציה מרהיבה, צחקתי בהרבה קטעים מהסרט ובהרבה קטעים לא האמנתי עד כמה הוא F**ED UP לחלוטין. בקיצור: סרט ילדים קליל וכיפי במיוחד לימי הקיץ שכנראה עוד כמה שנים יקבל מעמד של סרט קאלט מהסוג שלו, ברצינות.

"המילים הטובות" הוא סרט מעולה ונוגע בדיוק כמו שעשה לי "העולם מצחיק" של שמי זרחין. הוא מצליח לספר סיפורים פשוטים כך שישאבו אותי אל תוך הסרט ישר מהשניה הראשונה. אפילו אודה שאין הרבה במאים/תסריטאיים שמצליחים לגעת בי בנקודה מסויימת כמו שהוא עושה מבלי להיכנס למניפולציות רגשיות. אך הפעם הסיבה שתרים את הסרט פלאות אל תוך אחד מהישראלים הגדולים של 2015 הם הקאסט. את שלושת השחקנים הנפלאים האלה אני מכיר (רתם זיסמן כהן, רועי אסף ואסף בן שמעון) וכל אחד פשוט נכנס אל תוך הדמות שלו בצורה מעוררת השראה. רתם זיסמן כהן פשוט מעולה כמו תמיד, אסף בן שמעון מרגש ומדוייק אך הטוב מביניהם היה רועי אסף. נדירים הם הפעמים ששחקן מצליח לרגש באותו הזמן להצחיק והוא עושה את זה בקלות ובהחלט מקווה לפרס אופיר על התפקיד הזה. גם סצינות שאין דיאלוג והעיקר הוא השקט, זרחין מצליח להעניק לשקט הזה אווירה קולנועית ייחודית שבשבילה אני ממליץ לכם לצפות ב-"מילים הטובות" בקולנוע.

מי שצחק מהסרטים "מסיבת רווקות" ו-"עצבניות אש" ימצא את עצמו... צוחק גם בנוכחי!. לבמאי/תסריטאי הזה יש יכולת של תזמון קומי נהדר ומלא מודעות עצמית אפילו שמדובר לא בהומור חכם במיוחד. מליסה מקארתי פשוט נפלאה, השינוי שהדמות שלה עוברת ובדרך הכל כך מצחיקה שלה באמת מכתיר אותה לאחת מכוכבות הקומדיה הגדולות של העשור. הסרט עצמו קצת נשכח יום אחרי הצפייה, לעומת הקודמים, אבל עדיין מצאתי את העצמי, יחד עם כל הקהל באולם, צוחקים בערך 40 פעמים, מכובד ביותר לקומדיה:). ג''ייסון סטאטם בפרודיה על עצמו וזה בהחלט עובד ומירנדה הארט (שחקנית שלא הכרתי) שמשחקת את דמותה של ננסי, השותפה לסוזן, מצחיקה בדרכה הבריטית עד דמעות. בקיצור, אפילו אם פול פייג יצר את סרט החלש משלושת האחרונים, הוא בהחלט מצליח לבדר את הקהל בסרט קיץ כיפי, קליל, מצחיק ושוב, מליסה מקארתי.

פשוט מקסים!, מה שבאמת מרהיב ב-"פדינגטון" זה שמדובר במוצר קולנועי עשוי פשוט למופת ואני לא זוכר מתי סרט ילדים היה כל כך מושקע ברמה הקולנועית עוד מ-"הוגו" של סקורסזה. הילדים, פשוט יהנו מכל שניה משום שמדובר בסרט קליל במשקל נוצה שמצליח להצחיק ולרגש בעזרת דמות הדב שנראית כל כך מציאותית מ-CGI מוצלח במיוחד. ניקול קידמן בתפקיד הנבלית מטרידה ומצחיקה, הילדים ייצאו עם המון מסרים אקולוגיים וחברתיים וכן, הסרט נראה בריטי, מרגיש בריטי והם יודעים לעשות את מה שהם עושים הכי טוב שאפשר!.

"פרינסס" של היוצרת טלי שלום עזר הוא סרט מסתורי, חמקמק, מצולם פשוט נפלא שמראה לקהל תכנים מזעזעים בדרך המיוחדת שלו. קרן מור נותנת את אחד מהתפקידים הטובים שעשתה בקולנוע, אורי פפר מטריד ומעולה אך מעל כולם מתבלטת שירה האס שנותנת משחק אמיץ, חסר פשרות שלא יצא מהראש שלי למשך הרבה זמן. למרות שהסרט בעיניי היה קצת ארוך מדי, הרגשתי שפשוט נשאבתי לאווירה ספק של שלווה וספק מטרידה וחולנית. מדובר בסרט נועז שהבחירה האומנותית כל כך מיוחדת בקשר לתכנים שהוא מציג כך שהסרט דורש צפייה נוספת. שאפו!

שיפור אדיר מ-"הנוקמים" הקודם שבעיניי היה ילדותי, מצחיק מדי פעם ולא מעבר לכך. בנוכחי, הסיפור יותר מעניין, עמוס הרבה יותר אך הבמאי/תסריטאי ג''וס ווידון מצליח לשלוט בכל חלק וחלק בסיפור שנותן דגש רב הפעם לדמויות המשנה. בעיניי הסרט היה צריך להיות כשלוש שעות במקום שעתיים וחצי שמרגישות קצת עמוסות יתר על המידה. הסיפור בהחלט מעניין הפעם, יותר אפל מקודמו והנבל הוא בהחלט מהמעניינים שבסרטי מארוול לאחרונה. בקיצור, לא חף מפגמים כגון החורים בעלילה בעקבות הסיומים של סרטי הסולו הקודמים,מאוד מהנה, וכמו שמבקרים אחרים טענו: הוא מאוד מהנה אבל די נשכח כמה ימים לאחר הצפייה, אורך הסרט לא מורגש ושוב, היה אפשר להוסיף בקלות עוד חצי שעה, שזאת מחמאה גדולה.

מבחינתי, מדובר בקולנוע שנראה כמו מוצר טלוויזיוני המקשר מערכונים דרמטיים/קומיים חלקם נחמדים ומצחיקים וחלקם משעממים. לא אחיד בכלל ברמתו, לא נתן לי שום חומר למחשבה, אפילו הרגיש קצת חסר פואנטה. פה ושם צחקתי אבל אין שום סיבה לראות סרט שמורכב ממערכונים שנורא לא קשורים אחד לשני שחלקם היו צריכים להימחק עוד בעריכה.

What a lovely day, תמצית עלילת הסרט הזה. סוף סוף הגיע סרט אקשן רחוק מהמסחריות, רחוק מלהחניף לקהל ועושה את מה שהוא רוצה כמו שג''ורג'' מילר יודע לעשות. סוחף ברמה הקולנועית שלו מהשוט הראשון ועד האחרון כאשר אפשר לראות כל כך הרבה מחשבה מאחורי כל פריים. טום הארדי בעיניי שיחק טוב אך היה אנמי (כנראה לפי איך שדמותו נכתבה) לעומת שרליז ת''רון שנותנת כאן משחק חזק שחובבי סרטי האקשן לא ישכחו לה. בקיצור, חתרני, אומנותי, אווירה מחשמלת, וכנראה הסרט היחיד שכל כך הרהיב אותי עוד מ-"אווטאר" של קמרון, שאני אלך לצפות בו שוב.