חיים של אישה אחרת

הסרט מרתק מרגש מעניין משוחק ומבויים טוב, יש פרטים לא ברורים שעיקרם מתבהרים במהלך התסריט,ככל הנראה היוצרים בתכוונו בכך למקד את העיקר. זהו סיפור המעלה שאלות עמוקות : אם היינו מתעוררים ''נקיים'' מכעסים, אכזבות,חשדנות ודעות קדומות-הינו מביטים על מצבינו-האם היינו מעריכים ושמחים בחלקינו? מה היינו מסלקים ובמה מתרכזים ? מכיוון שבכך לדעתי עוסק הסרט הוא מתאים במיוחד לאנשים שעברו כמה אכזבות אהבות חוויות חיים ומבינים שהן נחלת כולנו, ומתאים למי ששאלות כאלה מרתקות אותם, אבל אפשר גם לצפות רק בבינוש וכבר להתמוגג ממשחקה וקיסמה הרב. .

רעיון מעניין אך הסרט לא עשוי טוב, לא מעניין ולא מרגש. ג'ולייט בינוש היא נקודת האור בסרט.

לא יצאנו באמצע אבל זה הדבר החיובי היחידי שניתן להגיד על הסרט. זה, והרעיון המקורי עם פוטנציאל אדיר שמוסמס על ידי תסריטאית רדודה וצוות בובות בעלות הבעה אחת שמקיפות את ג'ולייט בינוש. קודם כל זה בכלל לא קומדיה אלא דרמה מלחיצה על אישה לחוצה. בסוף האהבה מנצחת כי זה סרט בנות רומנטי ושטחי כמו הסניקרס המגוחכים איתם מסתובבת ג'ולייט בחבי פריז בחיפוש זהותה.

הלכתי בגלל ג'ולייט בינוש שהמשחק שלה שווה הכל וגם הפעם היא לא אכזבה, אלא ש...יתר הסרט די דליל ומפספס את עיקרי הדברים בגלל זה וחבל.ההתעסקות בכל נושא עיקרי של הסרט קלוש והסרט ניתן לדילוג

המון זמן מהסרט עוסק בעוד ועוד דוגמאות לאובדן הזיכרון כשלא מדובר בשאלות מדעיות רציניות, ולא נשאר זמן לשאלות המענינות באמת או למסקנות. זה לא ממש קומדיה ולא דרמה ולא סרט פעולה אלא סרט די רדוד ומשעמם ומשחק יותר מדי מלודרמטי ומגוחך של אודרי היפה כתמיד

סרט מעניין וכייפי. נראה לי שיתאים יותר לנשים. 8.5 בסולם שלי

יקיצתה של "היפיפייה הנרדמת" האגדה המקורית נתנה תיקווה לכל יפיפייה – שבתום שינה קלה היא עשויהלהתעורר לצלילי נשיקה של נסיך יפה תואר. בסרט שלפנינו היקיצה כואבת ולא מותירהמקום רב לתקוות. ז'ולייט ביינוש (שהיא מאותן נשים יפות באמת ולא מהדגם הבארבי) מתעוררתומאפשרת לנו להביט על עצמינו...ועל מה שאנו עושים לחיינו. האם היוצר מצביע כאן על מהלךבלתי נימנע, בו אנו עתידים לאכזב את עצמנו? – ככל הנראה כן. הסרט מצביע, אם כך, עלמציאות שבוודאי עלולה להשרות על הצופה מלנכוליה...כשניתנת לנו האפשרות להרהרבחיינו המאכזבים (גם אם יש בהם לא מעט השגים). כמו באגדה משתנה העולם ברגע "הדקירה"...ופה הדקירה היאסקס שבעקבותיו מתעוררת היפיפייה אחרי 15 שנים. המדובר במעיין איבוד זיכרון פלאי (שלאקרה עקב מחלה או תאונה) זוהי מחיקת זיכרון שמאפשרת לגיבורה (ואולי גם לנו) הצצה עלנתיב חיינו המפוספס. בניגוד לאגדות אין כאן מוסר השכל. תוכל אתה להסיק מסקנות באשרלהגשמתם של חייך. כך אתה עשוי להגרר למחשבות מרובות על עצמך ולא בגלל פיתרונות אותובנות חדשות שהסרט מציע אלא בגלל אפקט המראה...ואת מלא הערכתנו אנו נותנים ליוצר שמעורר בנו מחשבות. "הדקירה" שחוזרת על עצמה בסיום מוכיחה אולי שהאפשרויותהעומדת בפנינו מגוונות: לראות את הסקס כאקט משנה חיים – כמו אותה הקלישאה עלהתפקיד שמרוויחה השחקנית דרך מיטתו של הבמאי. או מהצד החיובי והרומנטי - כפעילות אהבהשמחזקת את הקשרים בין האנשים...וגם אם בסופה אין נסיך יפה תואר, בעזרת פעילות כזאתתוכל לשמור את אהוב נעוריך קרוב אליך.

סרט הראוי לצפיה בזכות השאלות הערכיות הנוקבות שהוא מעלה. עם זאת, עד למחציתו העלילה "זוחלת בעצלתיים". המשחק של זולייט בינוש מצויין.

סרט טוב, אהבתי את המשחק של השחקנית הראשית שהיה מעולה. יוצאים מהסרט ומתחילים לחשוב....אחרי שיוצאים מהסרט מתחילים לעכל. יש לסרט משקל וכל אחד יקח את הסרט איתו למקום האישי שלו. סרט שידבר יותר לנשים ופחות לגברים. מומלץ למי שאוהב סרטים שיוצאים מהם מתחילים לחשוב.