פסטיבל קאן: פיוריוסה ומגלופוליס של קופולה

ביום השני לפסטיבל קאן אני צופה בהקרנות בוקר בשני סרטים מהתחרות הראשית: הראשון הוא סרט צרפתי בשם "יהלום פראי" של הבמאית אגתה ריידינגר שזהו סרטה הראשון. הסרט עוסק בבחורה בת 19 שגרה באזור מוזנח בצרפת וחולמת להיות משפיענית. לצורך זה היא מעלה סרטוני טיקטוק ומנסה להתקבל לתוכנית ריאליטי. הסרט, שמאוד מזכיר את סרטה של אנדריאה ארנולד ״מחוץ למים״, מעניין אבל כבר ראיתי לא מעט סרטי התבגרות שכאלו. אני בהחלט מסמן את הבמאית כהבטחה לעתיד.

הסרט השני ״הנערה עם המחט״ של מגנוס ואן הורן הוא אופרה אחרת לגמרי. סרט בשחור-לבן המבוסס על מקרה אמיתי שאירע בדנמרק לפני כמאה שנה ועסק באישה שכביכול מצאה משפחות אומנות לילדים עזובים. הסרט הוא שיר הלל לאגדות עם אירופאיות ומזכיר קולנוע גרמני אקספרסיוניסטי בסגנון ״הקבינט של ד"ר קליגרי״. מעבר לכך הוא גם מתכתב עם "איש הפיל" של דיוויד לינץ'. טרין דירהולם, בכירת שחקניות דנמרק היום, עושה תפקיד עוצר נשימה (כששפטתי בפסטיבל טאלין בנובמבר האחרון הייתה דירהולם המקסימה נשיאת השופטים). כולי תקווה כי הסרט יגיע להקרנות בישראל.

אני ממהר לגולת הכותרת של היום - מפגש מצופה עם מלכת הקולנוע מריל סטריפ באולם הדבוסי המלא עד אפס מקום. במשך שעה מספרת סטריפ למראיין החביב על הקריירה שלה ומודה לקהל: "אני חייבת לכם המון. אני מודה לכולכם על כך שלא נמאס לכם מהפנים שלי". המפגש הוא תענןג צרוף והאישה הזו לא מפסיקה להפנט ולרגש כמו שעשתה בטקס הפתיחה אתמול שבו קיבלה פרס מפעל חיים.

ביום השלישי לפסטיבל קאן 2024 אני מגיע להקרנת בוקר לסרט המצופה ״פיוריוסה״ - הסרט החמישי בסדרת הסרטים האוסטרלית "מקס הזועם" של ג'ורג' מילר על עולם פוסט אפוקליפטי (בעיניי הסרט השני בסדרה ״לוחם הדרכים״ הוא סרט מושלם). הפעם הסרט הוא פריקוול לעלילות הסרט הרביעי בסדרה "מקס הזועם: כביש הזעם" שהופק בשנת 2015 וזכה בשישה אוסקרים.

(כריס המסוורת' במסיבת העיתונאים. צילום: רון פוגל)

הסרט מספר בדרכו הגרנדיוזית על ילדותה של פיוריוסה (בגילומה של אניה טיילור ג׳וי, "גמביט המלכה", שנכנסה לנעליים המאוד גדולות של שרליז ת׳רון מהסרט הקודם). ג׳ורג׳ מילר עדיין מביים באנרגיה ובתנופה שלא ייאמנו והסרט הוא סוחף וכיפי לחלוטין ובשביל סרטים כאלו הולכים לקולנוע, אבל לטעמי הוא נופל מקודמו. העלילה די לא חשובה, הנבל בגילומו של כריס המסוורת' לא בדיוק יודע מה לעשות עם התפקיד שלו ואפילו טום בורק הבריטי מגלם גרסה חיוורת למדי של לוחם הדרכים בסטייל מל גיבסון. אני ממהר למסיבת העיתונאים שאחרי הסרט שבה מתפלא הבמאי על כך שאחרי למעלה מארבעים שנים סדרת הסרטים עדיין פופולרית. ״מעולם לא חשבתי לביים יותר מאת 'מד מקס' הראשון וכיום אנחנו אחרי החמישי ועדיין יש לי כוח להמשיך״, שיתף מילר בתחושותיו. אניה טיילור ג׳וי שיבחה את צוות הפעלולנים והכפילים על עבודה מדהימה וסיפרה שהכפילה שלה היילי הפכה ממש לידידת נפש שלה אחרי הצילומים.

כריס המסוורת' סיפר על ההתמודדות שלו עם תפקיד הרשע ואיך ניסה לתת לדמות עומק. מילר סיפר כי הוא מאוד גאה בכך שמדובר בהפקה אוסטרלית לתפארת שבה השחקנים האוסטרלים לא צריכים להסתיר את המבטא שלהם (הוא מספר כי את הסרט הראשון בסדרה ממש דובבו בארצות הבריטית לאנגלית אמריקאית). המפיק ציין כי הממשלה האוסטרלית עזרה מאוד בתמיכה כספית וגם במציאת לוקיישנים מתאימים לצילומים.

צהריים בקאן ואני בדרכי להקרנה של סרטו החדש והמצופה של פרנסיס פורד קופולה ״מגלופוסיס״ על ארכיטקט שממציא את עיר העתיד ובונה את ניו יורק מהחורבות. בקאסט המרשים אדם דרייבר, אוברי פלאזה, ג'יאנקרלו אספוזיטו ("שובר שורות") ועוד. הסרט שאורכו 138 דקות הוא פרויקט חייו של קופולה שמנסה להפיק אותו כבר עשרות שנים ואפילו מכר יקב שבבעלותו כדי לממן את ההפקה. אני ממש לא נהניתי. הסרט לא משעמם אבל הוא בעיניי פשוט לא מעניין מספיק ולא מחדש דבר מעבר לצילומים יפים. במהלך ההקרנה עלה לפתע לבמה אחד השחקנים והקריא את השורות שלו מול המסך וירד. טריק נחמד שלא מצליח להציל את היצירה המונומנטלית הזו שנגררת בכבדות עד לסיומה.