המורדים - הדור הבא: ביקורת סדרה

Rebelde Series Review

מישאל רוברט על "המורדים - הדור הבא: ביקורת סדרה":
"מעביר את הזמן, אך לא מעבר לכך"

שתף/י

משחק אזול גואיטה פרנקו מסיני סרחיו מאייר מורי

ביקורת סדרה להמורדים - הדור הבא: ביקורת סדרה מאת מישאל רוברט | כתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"חידוש מיותר"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

1/10

מדד פופולריות

3.7/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

"המורדים: הדור הבא" היא סדרת המשך של נטפליקס לסדרת הלהיט "המורדים", אבל לא לגרסה הארגנטינאית שהפכה ללהיט ענק בישראל אלא לגרסה המקסיקנית והלא מוכרת במחוזותינו שיצאה בשנת 2006. למי שהספיק לשכוח, "המורדים" הייתה טלנובלת נעורים שזכתה לפופולריות עצומה בקרב נערים וילדים. בתור סדרה שקהל היעד שלה היה צעיר כל כך, היא לא הייתה חפה מבעיות. היא הייתה קיטשית, צפויה לרוב וקווי העלילה נמרחו לאורך פרקים רבים לעיתים תכופות. עם זאת, יש סיבה שהיא השפיעה כל כך על בני נוער רבים. היא הייתה הרבה יותר מהמגרעות שלה. היא הציגה בפני הדמויות קונפליקטים אמיתיים, מורכבים. הדמויות שלה טעו ולמדו, התפתחו וגדלו ככל שהפרקים חלפו. היא לימדה לקחים והעבירה מסרים על החיים לא רק למנואל, מיה ופאבלו, אלא גם ובעיקר לצופים שלה. כריס מורנה, היוצרת של שתי הגרסאות של "המורדים", יחד עם סדרות נוער מצליחות אחרות כמו "קטנטנות" ו"כמעט מלאכים", לא לקחה חלק בחידוש המקסיקני הנוכחי. מורנה היא כותבת ומפיקת טלנובלות מהמוכשרות והמצליחות בעולם בשני העשורים האחרונים. כאשר גיליתי שהיא אינה חלק מהפקת הסדרה, ידעתי שלשחזר את הכתיבה החכמה אך הקלילה של המקור, תהיה משימה עם סיכויים קטנים להצלחה. לצערי, צדקתי. "

"המורדים: הדור הבא" מגוללת את סיפורם של מוזיקאים צעירים שמגיעים לביתר הספר "אליט ויי סקול", אותו תיכון מהסדרה המקורית, כמעט 20 שנה לאחר עלילותיהם של הלהקה שהתחילה את הכל. שישה נערים, בהובלתם של הדמויות הראשיות - אסטבן (סרחיו מורי) וחנה (אזול גואיטה), משובצים לשני חדרים של שלשות, ויוצרים קשר ראשוני. יחד הם חוברים ללהקה, אך משולשי אהבה ושקרים שצצים בדרך מסבכים את העניינים. חואן, כפי שמתברר בהמשך, הגיע על מנת למצוא את אמו. בשביל להצליח בכך, הוא צריך להוציא מידע משותפו ללהקה, לוקה (פרנקו מאסיני). בדרך יש שלל התאהבויות, רומנים ותככים בין חברי הלהקה, כפי שמצופה מסדרת נוער סטנדרטית. העלילה לא מספקת התנגדויות אמיתיות, לא לדמויות ולא לצופים. בסדרה המקורית, כשמנואל מנסה לפגוע בראש משפחת קולוצ׳י, הוא נתקל בצומת דרכים אמיתי כי הוא מתאהב בבתו. פאבלו ומריציה נקרעים בין הבעיות במשפחתם לצורך שלהם באהבה. ניקו נאלץ לבחור בין נאמנות למשפחתו ובין אהבת אמת. הקונפליקטים אז היו אמיתיים, מורכבים. לא היה להם פתרון קל או דרך אחת נכונה.

בסדרה החדשה, אסטבן מגיע לתיכון כביכול בשביל למצוא את אמו. לא ברור בכלל למה הוא היה צריך להירשם לבית הספר, לעבור מבחנים וללמוד כמו נער רגיל על מנת לחפש אותה. לקח לו יום אחד של שיחה עם אחד התלמידים ונסיעה קצרה לפאב מקומי בשביל למצוא אותה. הכותבים ניסו לשוות לו תדמית של דמות מסתורית וקשוחה, אבל הם עשו זאת בדרך הכי קלה ועצלה שאפשר. דיקסון מתאר את עצמו כראפר קשוח מהרחובות, וברור מההתחלה, מהאופן בו הוא מזכיר זאת, שהסיפור לא נכון. הכותבים לא נותנים להפתעה אמיתית להתפתח, וזורקים רמזים עבים לכל דבר שעתיד לקרות. מה שעצוב בחידוש שיוצרי הסדרה (סנטיאגו למון וחוסה מיגל) כתבו את עלילת הסדרה באופן דומה מאוד לסדרה המקורית, בעוד שרוב החידוש נעשה בסגנון המוזיקה ובמיניות של הדמויות. כך, שתיים מהדמויות הראשיות הן גייז (ובנוסף דיקסון אומר שהוא נוטה להיות בי-סקסואלי), וסגנון המוזיקה הוא מאוד אמריקאי, בניגוד לסגנון האותנטי של הלהקה המקורית. עושה רושם שהיוצרים קיוו שחידושים אלה יחזיקו את שאר העלילה על הגב, אך זה רחוק מלהספיק. העלילה דומה מאוד לסדרת המקור, אך בניגוד לראשונה שנתנה לעלילה ולדמויות להתפתח באופן אורגני ואיטי, כאן הכותבים ניסו לדחוס קווים דומים בשמונה פרקים. הדמויות לא עוברות שום טרנספורמציה, אבל איכשהו בסוף העונה הן עושות הצגה של שינוי. לוקה, ה״פבלו״ של העונה, כביכול עובר שינוי מפרחח מפונק ואגואיסט לבחור נחמד ואכפתי יותר. אבל מה גרם לו לשנות את דרכיו? איזה אירוע הוביל לשינוי? אין זרז כזה. כשפבלו, האב-טיפוס של הדמות, עבר שינוי דומה, הוא עבר כל כך הרבה עד לאותו רגע, כך שהתוצאה הייתה בלתי נמנעת. בנוסף, השינוי היה הדרגתי ולא חד כל כך. פגם נוסף בסדרה שהעיב מאוד על חווית הצפייה הוא האמריקניזציה של הסדרה. ״המורדים״ תמיד הייתה טלנובלה ארגנטינאית/מקסיקנית פר-סה. היא הייתה ארוכה להדהים ורגשית מאוד, יחד עם כל המגרעות שנובעות מכך. אבל היא הייתה אותנטית. הסדרה החדשה קוצרה באופן שמתאים לקהל של נטפליקס - שמונה פרקים בלבד. זה לא מתאים להתפתחות העלילה והדמויות, אז הם הקריבו עומק בשביל נגישות לקהל הרחב, שרגיל לסדרות אמריקאיות במנות קלות לעיכול. נוסף על כך, הדיאלוגים בסדרה דומים כל כך לסדרות נוער אמריקאיות אחרות, באופן שמלבד השפה, לא ניתן להבדיל בינה לבין כל סדרת נוער אמריקאית מהעשור האחרון שעשו זאת טוב יותר. וזו רק עוד סיבה למה עדיף לוותר על הצפייה ב"מורדים: הדור הבא".

מישאל רוברט | כתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י