פסטיבל הקולנוע ירושלים: ההמלצות של יאיר הוכנר

מישהו יאהב מישהו - סרטה החדש של הדס בן ארויה שאחרי סרט הביכורים המעולה שלה "אנשים שהם לא אני" חוזרת אל כיסא הבימוי ויוצרת סרט חזק המורכב משלוש מערכות. המערכה הראשונה מתחילה במסיבה שבה בחורה צעירה מחפשת אחרי בחור בשם מקס כדי לספר לו שהיא בהריון ממנו, ומגלה שהוא בזוגיות חדשה עם אבישג. במערכה השנייה אבישג היא כבר הגיבורה והיא נמצאת עם מקס. השניים מזדיינים ומדברים ובעיקר מאתגרים אחד את השני עד כדי איבוד שליטה. בחלק השלישי אבישג מגיעה לשמור על הכלב של דרור המבוגר ממנה בשנים רבות. בין שני האנשים הכל כך שונים מתפתחת קרבה מפתיעה.

"מישהו יאהב מישהו" הוא סרט אנושי על הצורך להיות נאהב ועד כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי להיות נאהבים או ליצור תחושה של אהבה. אלישבע וייל המגלמת את אבישג היא תגלית אמיתית ומדובר בביזיון שהיא לא מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר בפרסי אופיר. הדס בן ארויה היא אולי אחד הקולות המעניינים ביותר של הקולנוע המקומי והיא הייתה צריכה להיות מועמדת לאופיר. נקווה שמפסטיבל ירושלים היא תצא עם פרס כלשהו.

השחיין - יצירה ישראלית נוספת שהיא מעניינת ויוצאת דופן היא סרטו השני באורך מלא של האמן אדם קלדרון, המתאר את ההתרחשויות עמוסות ההורמונים במחנה אימונים לשחיינים השואפים להגיע לאולימפיאדה. כמו בסרטו הראשון "פרחים של מרציפן" גם בסרט זה האסתטיקה היא הגיבורה האמיתית ומספקת לצופה חוויה קולנועית ויזואלית מרשימה. העלילה עוקבת אחרי שחיין בשם ארז המתחרה על כרטיס הכניסה לאולימפיאדה. במחנה האימונים הוא פוגש את נבו, בחור יפה נוסף שמעורר אצלו תשוקות מודחקות שהוא מאוד חושש מהן. עומר פרלמן שטריקס ("שבאבניקים") משכנע בכנות הרגש שלו בתפקיד הראשי. קלדרון מספק קולנוע ישראלי צעיר, קווירי, אמיץ ואחר.

[*]

טלה - מישראל החמה נעבור אל איסלנד הקרה, אל סרט הביכורים של הבמאי ולדימיר יוהאנסון, שגם הוצג בהקרנת בכורה במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון וקטף את פרס המקוריות. קצת מפתיע, כי מקוריות היא דווקא לא הצד החזק של הסרט המזכיר סרטים אחרים בז'אנר, כולל את "גבול" השבדי המעולה משנת 2018. הסרט הנמתח על גבי 108 דקות היה יכול להיות קצר לפחות ב-18 דקות. הידוק ועריכה הן לא מילים גסות. העלילה עוקבת אחרי זוג חשוך ילדים המתגורר בחווה מבודדת בה הם מגדלים כבשים. להפתעתם אחת הכבשים יולדת יצור כלאיים שאותה הם מחליטים לאמץ כאילו הייתה בתם הביולוגית. הסרט מצולם להפליא ובונה לאורך כל אורכו מתח רב אבל הסוף קצת מאכזב.

האב - סרטו של פלוריאן זלר לפי המחזה פרי עטו, קטף בצדק רב את פרסי האוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר והשחקן הראשי הטוב ביותר לאנתוני הופקינס. היצירה בת 97 הדקות, היא אחת המדויקות, המטרידות ועוכרות השלווה שעוסקים בזקנה נראו על גבי המסך הגדול. אין ספק שמדובר באחד הסרטים הטובים ביותר של השנה שעברה. הסרט מגיע ארצה באיחור משמעותי אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אנתוני הופקינס ואוליביה קולמן מככבים בדרמה ומגלמים אב ובתו. גבר בן 80 – איש קשה המתגורר עם בתו המטפלת בו אבל בעיות הזיכרון של אביה המבוגר הולכות ומתגברות ומחשבותיו הופכות למבוך שהולך ומסתבך בתוך עצמו. סרט חובה.

מין חסר מזל או פורנו משוגעים - סרטו החדש של ראדו ג'ודה ("אפרים"), גרף בצדק רב את פרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין האחרון, ואין ספק שהסרט הזה עומד לעורר המון רעש בפסטיבל ירושלים הקרוב. מורה בבית ספר מוצאת את עצמה בלב סערה פדגוגית אחרי שסרטון וידאו פרטי שלה שבו היא מתועדת עם בעלה מקיימים יחסי מין דולף לאינטרנט. עכשיו ההורים דורשים ממנה להתפטר אבל המורה מסרבת. הסרט נפתח בסצנת מין ארוכה וגראפית במיוחד שתשאיר את הצופים הלא מוכנים מופתעים במיוחד ולאחר מכן מסע של המורה ברחבי בוקרשט כאשר אנחנו צופים בהתנהלות היומיומית האלימה של תושבי העיר. במערכה השנייה מסה קולנועית פילוסופית לעיתים שנונה ומשעשעת ולעיתים מדכאת להפליא והפרק השלישי החותם את הסרט הוא העימות בבית הספר. הסרט הזה הוא נועז, מצחיק, מטריד וחתרני להפליא. מומלץ מאוד.

לכל הכתבות מפסטיבל הקולנוע ירושלים >> לחצו כאן. הצביעו לסקר - מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל? >>

מה פסטיבל הקולנוע האהוב עליכם בישראל? ירושלים חיפה דוקאביב ערבה הקולנוע הגאה קולנוע דרום סרטי סטודנטים אחר
שלח/י