מי שחרר את הרסן של ג'ט לי?

יאיר הוכנר מסתובב בימים אלו בניו יורק, פילדלפיה ולוס אנג'לס עם סרטו 'ילדים טובים' ובין הקרנת פסטיבל וקבלת פרסים הוא מוצא זמן לפקוד את בתי הקולנוע בערים הגדולות העולם ולשלוח אלינו את רשמיו. לאחרונה ראה הוכנר את הסרט Unleashed, סרט אקשן עם כוכב אומנויות הלחימה ג'ט לי ומורגן פרימן.

יום ראשון בניו יורק, היום הראשון של חודש יוני. אני בוחר ללכת לסרט החדש של ג'ט לי, "Unleashed", והבחירה נובעת משתי סיבות. האחת, אני מת מעייפות ואין סיכוי שאצליח לשרוד בסרט איטי. השניה, למרות שהסרט נקנה להפצה בארץ, אני חושש שהמפיצים לא יציגו אותו בבתי הקולנוע והוא יצא ישר לDVD. אני חובב סרטי פעולה ובמיוחד סרטים בכיכובו של ג'ט לי, והפעם הוא חוזר כשלצידו 4 שחקני חיזוק: המפיק והתסריטאי לוק בסון, הבמאי לואי לטרייה, והשחקנים בוב הוסקינס והזוכה הטרי בפרס האוסקר, מורגן פרימן.

ביחד הם מספרים סיפור אנושי ומרגש - וכפי שאתם מדמיינים, הסיפור הזה גם מאוד אלים - על בחור בשם דני, שמגיל צעיר חונך כמו כלב לתקוף בזמן שניתנת ההוראה (ומכאן נובע שמו האירופאי של הסרט, "דני הכלב").

מניו יורק הקרירה אני שולח מסר מרגיע למפיצים החששניים. מדובר בסרט פעולה שמספק את הסחורה ובגדול. בסון לא ממציא את הגלגל מחדש; למען האמת, העלילה קורצת לכיוון הסרט "ליאון". אבל לעומת הסרט המלוטש שפתח לבסון את הדלתות בארצות הברית, בסרט החדש לא תמצאו הרבה ליטוש. מדובר בסרט מחוספס ובוטה.ג'ט לי מגלם את דני שגדל בתנאים אכזריים מגיל צעיר, עם קולר סביב צווארו ובכלוב. את מנות המזון שלו הוא מקבל היישר מפחית שימורים, וביחד עם הצעקות וההשפלות הוא הפך לכלב תקיפה ממושמע כשהמפעיל שלו הוא גנגסטר (הוסקינס). מפגש אקראי עם פסנתרן עיוור ישנה את עולמו של דני, שילמד שיש אנשים שרואים בו בן-אדם ולא כלב.

הסיפור הבסיסי עוטה על עצמו מראה אפרורי המתרחש בעיר תעשייתית ללא-שם, מחסנים אפלים שבהם רוחש עולם אלטרנטיבי של פשעים אכזריים ומשחקי קרבות לחיים ולמוות. מצד שני, בדירה בעלת צבעים חמים, מוסיקה קלאסית ואנשים עם לב רחב מתחבאת אלטרנטיבה לאותו עולם אכזרי שבו דני גדל. הבמאי, לואי לטרייה, מציב בתוך העולם הזה את ג'ט לי, שנותן כאן את אחת ההופעות הטובות ביותר שלו. בוב הוסקינס מעולה, כבעלים האכזריים שלו. גם מורגן פרימן נותן את המיטב, במסגרת תפקידו הצנוע.

הפס קול המעולה של הסרט משלב מוסיקה קלאסית, מוסיקה מקורית של "מאסיב אטאק", וגם שירים מקוריים של RZA, המוסיפים לאווירה המלנכולית של הסרט. התסריט המהודק של בסון משאיר גם המון מקום להומור חם ואנושי שמפזר קצת אור בתוך האלימות הקרה של הסרט. כך נוצר סרט פעולה מהיר, קיצבי, אבל גם אנושי ומרגש.