הדור החדש: ראיון עם במאי האופה מברלין ועם השחקן הראשי

יש משהו מאוד עדין ומתון ב"האופה מברלין", סרט שלמרות שעוסק בנושאים שנראו בעבר רבות בקולנוע הישראלי – רומן סודי בין שני גברים, המורכבות הדתית של ירושלים, מגוון מוצרי מתיקה המציפים את המסך – מצליח ליצור תבשיל שלוקח את המרכיבים המוכרים והופך אותם ליצירה מורכבת בעלת ערך משל עצמה.

הסרט עוקב אחר תומאס, קונדיטור ברלינאי (טים קלקהוף) שמתאהב באורן, ישראלי שעובד על הקו ירושלים-ברלין. כשאורן נהרג מחליט טים לנסוע בעקבות אהובו. הוא מגיע לירושלים ומתחיל לעבוד בבית הקפה של ענת, אלמנתו של אורן (שרה אדלר). לכבוד צאת הסרט בישראל ישבתי לראיון עם טים קלקהוף ועם במאי הסרט אופיר ראול גרייצר לראיון בבית המלון בו התארח השחקן לכבוד הפרמיירה הישראלית.

איך עלה הרעיון לתסריט?

אופיר: "הכרתי חבר שהיו לו חיים כפולים עם גבר אחר. יום אחד קיבלתי מייל מאשתו שהוא מת והיא גילתה על כך כנראה לאחר מותו. כמעט בכל הקרנה מישהו בא אליי ואומר שהוא מכיר מישהו עם סיפור דומה".

איך נוצר החיבור שלך עם טים?

אופיר: "חיפשתי את תומאס. היה לי רושם של איך הוא אמור להיראות אבל לא היה לי שחקן. גלשתי בסוכנויות באינטרנט וזימנתי מבין מאות אנשים עשרים שחקנים לאודישנים בברלין ולא הייתי מרוצה. הרגשתי שאני צריך מישהו אחר. חיפשתי שוב בסוכנויות הליהוק ובמקרה ראיתי תמונה של טים ומונולוג שלו שהיה מצוין. ידעתי שיש בסרט סצנה עם מונולוג בו הוא מספר לאורן על הילדות שלו. הזמנתי אותו לפגישה ולאודישן והבנתי שזה מה שאני מחפש".

[*]

(בתמונה מימין לשמאל: רוי מילר, טים קלקהוף, שרה אדלר, אופיר ראול גרייצר, זהר שטראוס. צילום: רפי דלויה)

טים: "זה התפקיד הראשי הראשון שלי בקולנוע, רוב העבודות שלי עד היום היו בטלוויזיה. מה שהיה עצוב בפרויקט הזה הוא שלא היה לנו הרבה תקציב, אני עבדתי עבור שליש מהשכר הרגיל שלי אבל ידעתי למה אני נכנס, אהבתי את התסריט ועשיתי את זה עבור הדמות".

"האופה מברלין" הוא סרטו הראשון באורך מלא של גרייצר, שיצר מספר סרטים קצרים זוכי פרסים וערך סרטים דוקומנטריים. למרות זאת הוא התקשה להשיג את המימון לסרטו הראשון וחיכה 8 שנים מאז החל לכתוב את התסריט ועד שהתוצר הסופי יצא למסכים.

אופיר: היו לי הרבה הישגים כיוצר. היה נראה לי הגיוני שכל הפרסים האלו נצברים לקראת משהו, אבל זה לא עניין אף אחד כי יש כל כך הרבה תסריטים. זה שנים על גבי שנים שאתה מקבל מכתבי תשובה שליליים. יצאנו לצלם עם תקציב נמוך של מאות אלפי שקלים בלבד. התמיכה של הקרנות הגדולות הגיעה רק בהשלמה אחרי הראף-קאט שזה הציל אותנו. זה מתיש לעשות סרט ראשון, אתה מגיע עם הלשון בחוץ, בחובות. זו מחלה נפשית להיות במאי, אובססיה. אבל למרות הכל עכשיו אני רוצה לעשות את הסרט הבא ומקווה שהפעם העובדה שביימתי סרט תעזור. אני רק רוצה לצלם עוד". טים: "היו גם צדדיים חיוביים לתקציב כמו העובדה שהם הצליחו לצלם את כל הסטים קרוב אחד לשני. בגרמניה כל שחקן בא לסט, אומר את השורות שלו וחוזר הביתה. בסרט הזה היינו קמים בבוקר, הולכים לסט, מדברים על מה שהולכים לעשות. זו הייתה עבודת צוות בסגנון גרילה וזה היה טוב מאוד לסרט ולבניית האמון אחד עם השני".

איך היה עבורך כשחקן זר וכגרמני לעבוד בהפקה ישראלית?

טים: "זה היה טוב להיות פעם ראשונה בישראל כזר במדינה כי זה בדיוק מה שתומאס היה. אנשים היו לפעמים מוזרים, הסתכלו עליי במבט של מה אתה עושה פה. ירושלים היא מקוום מאוד מתוח ומסובך ואתה יכול להרגיש את זה. אני לא מבין את כל הדקויות הדתיות אבל אתה יכול להרגיש את המשמעות של זה לאנשים, שזו אדמה קדושה בשבילם. ידעתי מה תומאס מרגיש כאאוטסיידר שלא יודע את השפה, אבל מצד שני כשעושים סרט דרמטי עם הרבה שתיקות ואתה מרוכז מאוד בצילומים אתה רוצה לעשות 'גוד טיים' בין הטייקים".

איך התכוננת לתפקיד ולסצנות האפייה?

טים: "ידעתי מה עליי לעשות והייתה לי חצי שנה להתכונן עוד קודם לכן – צפיתי בהרבה סרטוני וידאו של אפייה, העליתי 8 ק"ג לתפקיד בזמן שחיכיתי".

אופיר: "מה שלא ידעתי עד שליהקתי את טים זה שלאבא שלו יש מאפייה בגרמניה. טים הלך איתו לשם כדי לעקוב אחר תהליך האפייה וללמוד. ביום הראשון שהוא הגיע לסט בישראל הבאתי לו 200 עוגיות לזגג כדי לראות מה הוא למד".

הדבר הנוגע ללב ביותר בסרט הוא שכדי למצוא מעט נחמה, תומאס מנסה להיכנס לנעליו של אהובו המת אורן. בעבודתו אצל ענת, בקרבתו אליה יש משהו נואש ומהפנט ואף טרגי. תומאס אף מוצא עצמו נמשך לענת ובלבול הזהויות במשולש הבלתי אפשרי בין אורן המת לבין ענת לאופה הברלינאי, עוטף את הסרט במלנכוליה שחונקת את הצופה בגרונו וגורמת לו לעמוד על המשמר ולחכות עד שיתרחש הבלתי נמנע וסודו של תומאס יתגלה.

[*]

היה לך קשה לצלם סצנות אינטימיות עם גבר?

טים: "הצילום של סצנות אינטימיות הוא בדיוק כמו לצלם סצנות רגילות, ככל שאתה מוריד את הבגדים יותר מהר ועושה את הסצנה כך יהיה יותר טוב. פשוט ניסיתי לעשות את זה ולשכוח מכל השאר ועבדנו עם צוות מצומצם ביותר על הסט בסצנות האלו. יכול להיות שיש דבר כזה כימיה בין שחקנים, אבל אנו מוכרים לכם אשליה. באופן אישי הייתי יכול גם לשנוא את רוי ואני לא יודע אם היית שם לב להבדל. עם זאת חשוב לי להדגיש שאהבתי את רוי ושרה, הערצתי אותה כשחקנית וכאדם".

אופיר: "גם טים וגם רוי הם גברים מאוד הטרוסקסואלים ומאצ'ואיסטיים וזה מה שיצר עבורי את הכימיה ביניהם. לפני הסצנה ביקשתי מהם לדבר אחד עם השני על חדר הכושר וזה יצר באופן מידי את החיבור האינטימי על המסך".

איך ההרגשה כעת כשהסרט יצא לאקרנים?

אופיר: "אני נרגש שהוא מופץ כעת וגם נמכר באופן מסחרי במדינות רבות ברחבי העולם. המכנה המשותף לכל מי שראה את הסרט הוא שאנשים הצליחו למצוא את עצמם במקום כלשהו בסרט ואני מקווה שכך זה יהיה גם אחרי שהוא יופץ באופן מסחרי".