Seret.co.il - :: לא הייתי צריך להיכנס לדמות - הייתי הדמות: ראיון עם כוכב 15 שנה

"סביר להניח שיגידו בתאטרון שאני קצת חריג. אני חושב שזה התחיל כשעוד הייתי תלמיד בבית ספר למשחק. אמרו לנו שמשחק זה חיידק. ידעתי שהם צודקים אבל הרגשתי עם זה לא בנוח. אמרתי רגע, אני לא רוצה להיות חולה ואני לא רוצה שלא תהיה לי ברירה. לכן ידעתי שבסיום הלימודים אחתור להיות השחקן הכי טוב שרק אפשר, לצד זה שאני הולך לפתור את אותו חיידק. ולשמחתי במקביל לכל העבודה הזאת, אני לא עולה על הבמה מתוך צורך שלי, אלא מתוך זה שאני אוהב לתת כי חשוב לי. אני אוהב לספר חוויה יחד עם חברי הקאסט כדי להעביר סיפור. זה תהליך של אבולוציה", מספר בגילוי לב השחקן עודד לאופולד על תפיסת עולמו כשחקן.

הפנים הנאות של לאופולד מוכרות ממסכי הטלוויזיה ("רביעיית רן", "ביום שהאדמה רעדה"), הקולנוע ("הבועה", "אבוללה") ובעיקר מתאטרון הקאמרי בו הוא סוגר כבר שני עשורים והיד נטויה ("ויצק", "הריון"). כשהוא לא משחק הוא משמש מורה למשחק בבית ספר "בית צבי", ועובד כמגשר וכיועץ. בנוסף לשלל עיסוקיו הוא שוקד על לימודי תואר בפסיכולוגיה. ומה הקשר בין שלל הדברים? "כל המקצועות עוסקים בסופו של דבר בנפש האדם כך שיש המון גשרים ביניהם. אבל זה גם נובע מהעובדה שהמשחק לא הספיק לי אף פעם. לא בהקשר של פרנסה, אלא משום שאני מרגיש שקיבלתי סך יכולות מסוים ולממש את זה רק במשחק היה נראה לי מעט מדי", הוא מסביר.

לאופולד בן ה-45 הוא חיפאי במקור ותל אביבי בהווה. בהיותו נער הלימודים פחות עניינו אותו ובמקום ללמוד בתיכון, הוא בילה את זמנו בנגינה, ים ובחורות. "הייתי ילד מאוד חופשי לעשות את מה שמתאים ופחות את מה שדורשים", הוא מסביר. הוא התגייס לצבא ושירת בחיל הים ונרשם למכינה ללימודי פסיכולוגיה. התפנית בעלילה קרתה בעת שיחה אקראית עם מי שהייתה בת זוגו באותה תקופה, בה חשף את חלומו להיות שחקן. היא שלחה את הטפסים לבית צבי והודיעה לו כי צפויים לו אודישנים. "לא חלמתי שאלמד בבית צבי. זה לא היה נראה לי הגיוני בכלל – הפער ביני ובין הדבר הזה", הוא מספר.

[*]

(עודד לאופולד מתוך הסרט "15 "שנה". צילומים בכתבה: אוריאל סיני)

ראיינתי את עודד לרגל עליית סרטו הראשון של הבמאי ותסריטאי יובל הדדי, "15 שנה", בו גילם את התפקיד הראשי. בסרט מגלם עודד את יואב, אדריכל מצליח ומצודד בן 42 שמנהל מערכת יחסים בת 15 שנה עם דן (אודי פרסי), עו"ד צעיר ונאה. החיים הוורודים של יואב משתנים כשעלמה (רותי אסרסאי), חברת ילדותו נכנסת להריון. בעוד סביבתו מתרגשת ושמחה לנוכח כניסתו של יצור קטן וחמוד לאוויר העולם, יואב חש חרדה וחווה משבר אישי עמוק והרסני. "אני מוצא שהרבה פעמים באופן טיפה מוזר מבחינה סטטיסטית, התפקידים שאני עושה פוגשים נקודות שאני נמצא בהם בחיים באופן מאוד מפתיע. כל הנושא של הריון, של ילדים, זה נושא שבשנתיים האחרונות התחיל לקבל אצלי בחיים יותר ויותר מקום. אחותי ילדה לפני כמעט עשרה חודשים וזה קצת הפך לי את החיים והאיץ את המחשבות וההתעסקות בזה", הוא משתף. זוהי אינה הפעם הראשונה שלאופולד מלוהק לדמות גאה. בסדרת הדרמה "רביעיית רן" הוא גילם את דמותו של איתן, בחור שיוצא מהארון בגיל 32, ומותיר אחריו אישה ושתי בנות. יחד עם זאת, הפעם הזו שונה עבורו. "בתקופת הצילומים וקצת לפניה הייתי כל כולי נמרץ מזה וזה לא קרה לי באף פרויקט אחר. עד לרמה ששבוע לאחר שסיימנו לצלם בדירה של דן ויואב, פשוט נשארתי לישון שם. במקום לנסוע הביתה ולקום כל יום בארבע בבוקר, אז יצא שכל המכלול היה מאוד אינטנסיבי ומשמעותי", הוא מספר.

בסרט הדמות שלך היא אנטי ילדים ובמציאות זה הפוך.

"אני חושב שהמילה אנטי היא חריפה מדי לפוזיציה שהדמות נמצאת. אני חושב שגם אני הייתי כזה בתקופות מסוימות ויכול להזדהות עם התחושה. זה איזשהו פחד כל כך גדול שלא ניתן להתמודד או להתגבר עליו. בהקשר של הסרט, יש זוגות שהילד הוא תירוץ לסיים מצב יחסים לא נוח. כשאני מחפש משהו שהוא מאוד חשוב לצד השני ואם אני אטיל וטו, זה ייצר את המשבר שצריך כדי לפרק את החבילה כי עם החבילה אני לא מרגיש נוח. כששני אנשים באמת אוהבים אחד את השני אז אין מצב שלא מוצאים את הדרך להתפשר".

[*]

התפקיד של יואב הוא חזק ולא פשוט לגילום. "כשסיימתי לקרוא את התסריט צלצלתי ליובל ושאלתי אותו 'תגיד, אתה עוקב אחרי?' כי יש משפטים בסצנות מסוימות ששמעתי את עצמי אומר בחיי בסיטואציות שונות. יש המון קווי דמיון בין מה שהוא עובר לבין מה שאני חוויתי במהלך הדרך. אצלי זה לא היה במקום כל כך הרסני, חסר שליטה או שהלכתי לאיבוד לגמרי. למזלי כן פגשתי בדרך דברים מסוימים שייצרו עבורי אבולוציה מהמקום הזה אל המקום שאני נמצא היום. אבל כמעט כל מה שהוא חווה בסרט, חוויתי דברים דומים. לאו דווקא הקטע של היחסים כמו התחושה שאתה לא רוצה אותם דברים כמו כולם. יש סצנה שחלקה הגדול לא נכנס לסרט, כשאני מול אבי במיטת חוליו בבית החולים וזה במקרה קרה בתקופה שאבא שלי היה מאושפז בבית חולים. זה היה לא פשוט. כך שלא הייתי צריך להיכנס לדמות – בתקופה ההיא הייתי כל כולי הדמות", הוא נזכר.

איך אתה בדרך כלל נכנס לדמויות שאתה מגלם?

"אני מאמין שלא צריך להיכנס לדמות אלא למצוא את הדמות בתוכי. אם אדם יכול לחוש מנעד רגשות ולהבין מנעד מסוים של סיטואציות, אז אפשר למצוא את המקום הזה בפנים. החלקים האלה מוציאים אותנו באור פחות חיובי, אבל בסופו של דבר הם אנושיים ובזה מתעסקת כל יצירה".

דן, בן זוגו של יואב בסרט, מגולם על ידי אודי פרסי. למרות הכימיה המצוינת שהייתה ביניהם בסרט, זו הייתה הפעם הראשונה שלאופולד משחק מולו. "את אודי פגשתי בסמינר הקיבוצים לפני המון שנים כשהיה תלמיד שם ואני הייתי תלמיד של בימוי והוראה. ראיתי אותו במסדרונות ולא דיברנו אבל הייתה לי תחושה שמשעולי חיינו יפגשו. אודי זה מתנה. הוא בראש ובראשונה מקצוען שזה כל כך כיף לפגוש וכל כך כיף לעבוד. לא יכולתי לייחל לפרטנר יותר טוב", הוא מספר.

את רות אסרסאי, שמגלמת את חברתו הקרובה של יואב, מכיר עודד כבר שנים. הם אפילו שיחקו יחד בהצגה "ויצק" בקאמרי. "הכימיה הנורא יפה שנראית לעין זה משהו שמאוד קשה לייצר בזמן קצר, ועם רות הכימיה הזאת קיימת מאז שהכרנו. ואפילו יובל (הבמאי) אמר שבשנייה שהיא נכנסה לאודישן – רק במפגש בינינו היה לו ברור שהיא הבחירה כי את הקשר הזה קשה מאוד לשחק".

עד כמה היה דיאלוג בינך ובין יובל על סצנות בתסריט?

"זה נע בין שני צירים. ציר אחד של לא וציר אחד של כן. יובל היה מאוד מגובש על התסריט ועל הסיפור ואתה לא מתווכח עם סיפורו האישי של הכותב והבמאי. מצד שני כן היו מקומות שהיה לו יותר חשוב שזה יתחבר לנו והיו כיוונים שהוא אמר 'וואלה, נכון יותר לעשות את הנרטיב בזויות מהסוג הזה', אז כן היה פה דיאלוג מאוד מפרה".

הסרט מכיל מספר סצנות מין בעירום.

"אין בו עירום פרונטלי. המילה עירום היא גדולה מדי למה שאני רואה בפריים. לתחושתי זה לא היה עירום. אני עולה לבמה לפעמים עם תחתונים ובלי חולצה וזה בערך אותו דבר. על הבמה זה אפילו עוד יותר משמעותי כי אתה עולה כל יום מול אנשים חיים".

עודד ישמח לגלם "מנעד תפקידים רחב יותר" אך יחד עם זאת יש לו מספר מגבלות: "עירום פרונטלי לא יקרה ויהי מה וגם לא תפקיד של פדופיל". הוא מפרגן מאוד לשחקנים ישראלים שמצליחים מעבר לים, אך רואה את הדברים אחרת מנקודת מבטו: "כל הכבוד למי שעושה את הצעד, את המאבק והמאמץ הזה, אבל מכיוון שמשחק גם תלוי שפה, תלוי תרבות ועוד כל כך הרבה דברים, אם הייתי רוצה להצליח בחו"ל, יש תחומים רבים אחרים שעדיף לנסות מאשר משחק דווקא".

כתיבה ובימוי בתאטרון פחות מושכים אותו, אבל הוא כותב לא מעט "סוג של ספר כדי שלא להעליב את אלה שכתבו ספרים". ויש הצגות חדשות על הפרק ש"כרגע מתבשלות". כרגע מה שעומד על הפרק הוא "לסיים את כל מה שאני צריך להשלים כדי לקבל את התואר הראשון בפסיכולוגיה, כדי להמשיך לתואר שני ולעסוק במחקר", הוא מספר.

בנוסף, הוא פנוי לזוגיות וחולם על ילדים: "אני לא אלך על פונדקאות, אבל אם היה לי רחם הייתי בבנק הזרע כבר פעמיים. האתגר מבחינתי הוא לא הילד. זה משהו שבא לי בקלות. האתגר מבחינתי הוא האימא". והדבר היחיד שהוא מקווה הוא "שכל תפקיד שאני אסתכל עליו אחורה במרחק הזמן, אני אוכל להגיד שהיום הייתי עושה אותו יותר טוב וזה מעיד שהתקדמתי והתפתחתי. ביום שזה לא יקרה, אני אבין שנתקעתי במקום", הוא מסביר בחיוך.