Seret מהעבר: 40 שנה לאימפריה מכה שנית

"מלחמת הכוכבים – האימפריה מכה שנית", שנבחר במקום השלישי במשאל הסרטים הטובים של כל הזמנים של המגזין "אמפייר", חוגג היום ארבעים שנה, והגיע הזמן להוציא את שקיות הפופקורן וחרבות האור כדי לבחון אם הסרט עדיין ממוקם בנוחות על כסו כשובר הקופות האולטימטיבי, לנוכח עשרות סרטי המדע הבדיוני ופנטזיה שפוקדים את אולמי הקולנוע שלנו בכל קיץ (נכון, לא הפעם, אבל נחזיק אצבעות שכריסטופר נולאן יציל את כולנו עם "Tenet").

הסרט השני (או חמישי בסדר הכרונולוגי) בסדרה המצליחה יצא שלוש שנים אחרי "תקווה חדשה", ובלשון המעטה, הציפיות כלפיו היו גבוהות. "מלחמת הכוכבים" המקורי היה שובר קופות היסטרי עם הכנסות של 538 מיליון דולר מול תקציב של 18 מיליון דולר ובמידה רבה יצר את הבלוקבאסטר ההוליוודי. חוץ מזה, 1980 הייתה שנה די חלשה בקולנוע האמריקאי, אז כמובן שהציפיות כלפי סרט ההמשך היו מאוד גבוהות. איזו תקופה תמימה ויפה... היום כולנו יודעים שסרטי המשך הם בדרך כלל נפילה רצינית, והציפיות שלנו בהתאם.

"האימפריה מכה שנית" ממשיך את הסיפור של לוק סקייווקר וחבריו, אבל הפעם המסע קצת פחות קליל ומהנה. הסרט נפתח על כוכב מושלג בשם הות' שם מתנהל קרב עצום בין האימפריה והמורדים, שנוחלים כישלון חרוץ ונמלטים בקושי. באותו זמן, לוק נמצא על כוכב דגובה, שם הוא לומד את דרכי הג'דיי מפיו של יודה. הקליימקס של הסרט מתרחש בעיר העננים, בה לוק, האן וליאה נפגשים בשנית ופוגשים את חברו של האן לאנדו קלריסיאן. בובה פט, צייד ראשים שנמצא בעיר, מזעיק את דארת' ווידר, שטומן למורדים מלכודת. ליאה והאן נתפסים ראשונים, אך לוק לא מוכן לוותר בקלות.

[*]

לוק ודארת' ווידר נלחמים אחד בשני, כך שלוק מצליח ליישם את השיעורים החשובים שיודה לימד אותו, אך שום שיעור אינו מכין אותו לנשק הסודי של ויידר (יש כאן ספוילר רציני, אבל אם אתם לא יודעים את זה כבר, איפה הייתם במילניום האחרון): ויידר הוא בעצם אביו של לוק. לוק מזועזע מהבשורה, ומחליט להתאבד. במהלך נפילתו, ליאה והאן שנמלטו תופסים אותו ושועטים אל עבר המרחבים החשוכים של החלל. כך נגמר הסרט. קצת מדכא, לא? הסרט סוטה לגמרי מהאווירה החביבה והקלילה שכל-כך אהבנו בסרט הראשון בסדרה. גידי אורשר כתב על הסרט עם יציאתו: "בהפקדת הבימוי בידי ארווין קרשנר... איבד הסרט את מירב החן וההומור שנשא בפרק הראשון והפך לארוך, לעיתים מתיש ולפעמים אף חסר טעם כלשהו". אפשר להבין את תגובה זו לנוכח הסטייה המוחלטת של הסרט מהציפיות שהציב קודמו, אבל ההיסטוריה מוכיחה שאורשר טעה. לדעתי, דווקא השוני המוחלט של סרט זה מקודמו מביא לו את עוצמתו. קרשנר משתמש כאן בצבעים כחולים חזקים, במצלמה תזזיתית ובצילום קלסטרופובי בכדי להעביר לצופה תחושה תמידית של בלבול וחרדה. הצופה הדרוך מזדעזע עם לוק לנוכח הבשורה הקשה, והטון הרציני של הסרט מאפשר לנו לחקור את ההשלכות הפסיכולוגיות של הווידוי של ויידר.

אם הסרט הזה היה גם קליל וכיפי, האם היינו יכולים לבחון באמת את ויידר ולוק כבני אדם? האם הטוויסט המבריק היה עובד כמו שהוא עובד? כנראה שלא. אבל אל תטעו, הסרט עדיין מלא בצחוקים ואקשן. C 3P0 ו-R2D2 דואגים לשעשע אותנו, ולאורך הסרט מופיעים סיקוונסים שלא יורדים מאיכות האקשן בסרט המקורי. האיזון בין הרצינות והקלילות, בין העומק והכיף, הם שהופכים את הסרט הזה לקלאסיקה נצחית ולסרט שנחשב בעיני רבים לטוב ביותר בסדרת "מלחמת הכוכבים" ולאחד הטובים בתולדות הז'אנר.

לא מזמן היה לי ויכוח עם חבר בנוגע לאופן בו הסרט החזיק מעמד לאורך השנים. "אם הסרט היה יוצא היום לאקרנים", הוא אמר, "כולם היו שונאים אותו. האפקטים מגוחכים, הדמויות שטוחות, הסרט מלא בקלישאות מוכרות". האמת היא, שבמידה מסוימת הוא צודק. אם היו מוציאים את "האימפריה מכה שנית" לאקרנים היום, הוא כנראה היה נוחל כישלון קופתי וביקורתי. אבל לא בגלל שהוא לא טוב, אלא בגלל שההשפעה שלו כל כך רחבה. כמו שוודי אלן אמר: " ברגע שג'ורג' לוקאס הוציא את 'מלחמת הכוכבים', הוליווד פתחה קופסת פנדורה". זו לא הגזמה, כל כך הרבה סרטים הושפעו מהקצב, הסגנון הוויזואלי והתסריט של "מלחמת הכוכבים", שקשה לדמיין את הוליווד כיום בלי ההשפעה המכרעת הזו שהובילה לעידן חדש של שוברי קופות מסחריים ומלאי אפקטים לכל המשפחה ולסוף של הוליווד העצמאית והנועזת של שנות ה-70.

"האימפריה מכה שנית" הוא באמת כמו אינספור בלוקבאסטרים אחרים, אבל זאת בגלל שהם אלו שגנבו ממנו. במילים אחרות, חבר שלי האשים את 'האימפריה מכה שנית', בכך שהוא פשוט סרט מצוין שכולם חיקו. זו מעין האשמת קורבן קולנועית. מה שזה מראה, זה שגם חובבי קולנוע ששונאים את "האימפריה מכה שנית", למעשה מושפעים עמוקות ממנו מעצם היותם חובבי קולנוע. כן, הוא עד כדי כך טוב, ואתם אוהבים אותו בלי לדעת את זה בכלל.