Seret.co.il - :: כשז'אן-מארק (בר) פגש את לארס (פון טריר) ראיון

ספר לי על הפגישה הראשונה שלך ושל פון טרייר.

"אכלנו יחד צהריים בקופנהגן והוא היה מאוד כנה וישיר ומצחיק. במהלך הארוחה היה נראה לי שהוא מוטרד ממשהו אחר. אמרתי לו: 'סלח לי לארס, אתה חושב על משהו אחר. מה מטריד אותך?'. הוא ענה: 'עברתי חוויה קשה לפני כמה שבועות. אמי נפטרה'. עניתי: 'או אלוהים. אני מצטער לשמוע'. הוא ענה: 'לא, זה לא זה. שעה לפני שנפטרה היא סיפרה לי שאבי אינו אבי הביולוגי'. האיש שגידל אותו היה יהודי. במשך 30 השנים הראשונות לחייו לארס התחבר למסורת היהודית. שבועיים לאחר שגילה שאביו הביולוגי אינו יהודי הוא הוטבל בכנסיה קתולית". ז'אן טוען שהמעשה של פון טרייר משקף את מה שניסה להעביר ב"לשבור את הגלים", שאלוהים לא קיים ואולי עלינו להמציא אותו. "הייתי נלהב לעבוד בסביבה אירופאית נטולת השפעה אמריקנית והנה פגשתי מישהו שחולק עמי שאיפות דומות במובן של בריחה מקולנוע מקומי".

ז'אן מדבר על כך שהקולנוע האירופי הוא מקומי. יש קולנוע צרפתי, יש קולנוע דני וכו'.

"קיבלתי צ'אנס לעשות סרט באנגלית עם אנשים מלאומים שונים וזו היתה עבורי הזדמנות להשתחרר מאותם כבלים ומגבלות של קולנוע מקומי".

אתם ודאי תוהים כמוני מדוע זה משנה. זה משנה כאשר בצרפת אתה מוגדר כשחקן אמריקני ובארה"ב אתה מוגדר כשחקן צרפתי. כשאין גבולות של לאום, כולם יכולים להשתתף. ב"רכבות לילה" אחד מסרטיו הראשונים של פון טרייר בכיכובו של ז'אן, משחקים אמריקני-צרפתי, שלושה גרמנים, שני שוודים, שבעה דנים ואמריקני אחד. רוב סרטיו של פון טרייר הם כור היתוך בו הכל מתמזג לכלל סרט. "הסרט ["רכבות לילה"] נעשה במימון צרפתי ולכן נדרש שחקן צרפתי", חושף ז'אן את האמת מאחורי הליהוקים של פון טרייר. ז'אן-מארק מביא את המשקיעים הצרפתים, אודו קייר את הכסף הגרמני וסטלן סקרסגרד את הכסף השוודי.

"אני חצי צרפתי וחצי אמריקני ולארס חשב שהדואליות הזו מתאימה לדמות של הגיבור שהוא חצי גרמני וחצי אמריקני. הוא לא שם קצוץ על "הכחול הגדול". עבורו סרט זה לא היווה שום השראה. העבודה עם לארס הדאיגה אנשים בתעשיה והראתה להם שאני הולך לכיוון הזה ולא לכיוון אליו שאף ז'אן רנו. עבורו, זה הטוב ביותר שאתה יכול לעשות. יש לו המון כסף וקריירה משגשגת אך אני לא חושב שאנו חולקים באותה תשוקה קולנועית, ז'אן רנו ואני. אלו שתי גישות שונות לחלוטין מה שפון טרייר מנסה לעשות לעומת מה שלוק בסון מנסה לעשות".

מדוע אתה חושב שהתפישות הקולנועיות שלהם כה רחוקות זו מזו?

"לפני 30 שנה באירופה לא היה משנה כמה כסף עשה הסרט. היה משנה על מה הסרט והיתה מסורת של סרטים, ספרות ואומנות בתחום החברתי, פוליטי, מוסרי. אמריקה שינתה את כל מערכת הערכים כי הקפיטליזם התחזק ופתאום סרט טוב הוא סרט שהושקע כסף רב בהפקתו ושחקן טוב הוא שחקן שמרוויח הרבה כסף. זה בדיוק בסון. בסון פועל בתוך מערכת הערכים הזו", אומר ז'אן ומגדיר את "לאון" כסרט מצוייר לילדים.

"כשאני צופה בסרטים אני מאוד ביקורתי. כשאני יושב בקולנוע אני לא רוצה שהתחת שלי יכאב, אני רוצה שינהגו בי כבן אנוש. כשאתה צופה בטרקובסקי, בקובריק, אתה משתתף באבולוציה של האנושות ועבורי זה מספק יותר מהכנסיה, זו חגיגה אמיתית של החיים, האנושות. כשאתה צופה בסרט מ

זו בדיוק התחושה שלי. אני מאוד כועסת על במאים שנכשלו בכך.

"אבל את יודעת, מאוד קשה לעשות סרט, מאוד קשה", מרכך אותי ז'אן שבאמתחתו 4 סרטים לא מוצלחים במיוחד לדעת המבקרים. "מה שלמדתי מלארס הוא שאם אתה משחק נגד הערכים שהאמריקנים כופים... אני שווה כלום עכשיו", מתוודה ז'אן. "המחיר שלי, אני מתכוון. אני עובד בשביל 500 דולר, 10000 דולר. אין לי מחיר. הקולגות שלי אפילו לא יציצו בתסריט אם לא ירוויחו עליו מיליון דולר. זה עולם אחר לחלוטין".

איך אתה מסביר את העובדה ששחקנים שבים לשחק בסרטיו של פון טרייר בעוד שחקניות אינן משתפות עמו פעולה בשנית?

שמועות רבות הופרחו באשר לתובענות הפסיכוטית של הבמאי. ביורק ברחה מהסט של "רוקדת בחשכה" כך גם אמילי ווטסון מ"לשבור את הגלים".

"אמילי נלקחה להוליווד ולא היו עבורה תפקידים מתאימים", מתחמק ז'אן אך אני לא מרפה מהפתולוגיות האחרות. "קתרין קרטלידג' ["לשבור את הגלים"] עבדה גם על "דוגוויל" אך מתה", מזכיר לי ז'אן שחקנית בריטית נפלאה שאבדה. "לארס משתמש שוב בהרבה שחקנים איסלנדים ודנים ושוודים שאינם מוכרים ברחבי העולם. הרגע סיימנו לצלם סרט חדש עם בחורה ושני גברים שהיו ב'האידיוטים'. "

מה לגבי ביורק וקידמן?

"במקרה של ביורק זה שונה. הכוכבת והבמאי לא הסתדרו כי לשניהם אגו נפוח. ב"דוגוויל" פון טרייר לקח 15-20 כוכבים אמריקנים, הפך אותם לניצבים ושילם להם שכר מינימום! עם ניקול קידמן אתה יכול לעשות את זה רק פעם אחת משום שאם תעשה זאת פעמיים המחיר שלה שהוא 20 מיליון דולר, מייד ירד ל -500,000 דולר. את מבינה?".

באיזה סרט של פון טרייר הכי נהנית להשתתף?

"הנסיון החשוב ביותר שלי היה ב"לשבור את הגלים" בזכות ההנאה שבשיתוף אנשים מלאומים שונים, בהרמוניה מושלמת, בסיפור מרגש מאוד שצולם במקומות יפיפיים בסקוטלנד".

לדבריו הסרט הנוכחי של פון טרייר אליו הצטלם לא היה כל כך כיפי אך הסרט הבא יהיה אחד מסרטיו הטובים ביותר.

אתה חי בקליפורניה אך יוצר ומשחק רק באירופה. מדוע אינך משחק בסרטים אמריקניים עצמאיים?

"אין הרבה", טוען ז'אן, "ואם אתה רוצה לעשות סרט עצמאי בארה"ב..." הוא מתפתל.

עליך לפגוש את הבמאי עמוס קולק שעושה סרטים עצמאיים נפלאים.

"אני אוהב את עמוס קולק, אני מכיר אותו", הוא אומר בחמימות. "עם החברה שלנו באמריקה כרגע זה נדיר למצוא סרטים שמשקפים נאמנה את התרבות שלנו. התרבות עברה שטיפת מוח בעשרים השנה האחרונות כדי ליצור דמויות מיסטיות, מוגזמות". ז'אן מתרפק על הקולנוע האמריקני של שנות ה-70' ומזכיר את "נהג מונית". "אלו הסרטים שנוצרו כשהיתה רוח חיים אמיתית. זה השתנה כשהתאגידים השתלטו וכאמריקני אני בוש בכך. כשאני חוזר הביתה מרבית חבריי נבוכים כמוני כי אין להם שום שליטה על הקולנוע ואפשרות לצפות במה שהם היו רוצים לצפות. אתה הולך ל-L.A. ולסן דייגו ואותם סרטים בדיוק מוקרנים, אותם 12 סרטים".

פון טרייר יוצר סרטים שיוצאים נגד אמריקה. האם העבודה איתו הרסה לך את הקריירה באמריקה וסגרה בפניך דלתות?

"אין לי קריירה בארה"ב. מעולם לא עבדתי שם כשחקן. עבדתי בארה"ב רק על סרטים שביימתי. זה מוזר, אני מחשיב את עצמי כאמריקני אך עובד בצרפת וכשאני חוזר לאמריקה ורואה אנשים שאוהבים את סרטיי – אני קיים, בדרך הנכונה עבורי. עבור אנשי התעשיה אני ב "D-List" כי אני לא משחק את המשחק ואם אתה לא משחק את המשחק, אתה לא יכול לשחק. זו מערכת הוגנת".

ז'אן אומר שהוא נמצא בקולנוע בשביל הסיפוק הרוחני. "בגלל אותן בחירות עבדתי קשה כדי למחוק את האגו שלי כמיטב יכולתי, למרות שאני יודע שזה בלתי אפשרי, כדי להפוך את עצמי לשקוף. שחקן הוא כלום, הוא שוטה. והוא תמיד צריך להיות כלום כדי שיוכל להיות הכל מול המצלמה, מול קהל".

אחרי שדיברנו (רבות) על הקריירה שלו כשחקן החלטתי להציק לו קצת על עבודתו כבמאי, החלק השלישי של הראיון מוקדש לז'אן-מארק הבימאי והגבר הנשוי (כן, כן, קצת רכילות לא הרגה אף אחד). קליק אחד ואתם שם.