מפלצת של מלון: סרטי האימה המפחידים המתרחשים בבתי מלון

הניצוץ (1980)

"הניצוץ" הוא במקור ספר של סופר המתח והאימה סטיבן קינג (שעוד נדון בו כאן), שעובד לסרט ע"י סטנלי קובריק, גדול במאי הקולנוע של העת המודרנית. הספר והסרט שונים מאוד, וסטיבן קינג עצמו התנער ממנו לחלוטין, שכן קובריק לקח את הרעיון הכללי של הספר אך את המהות שינה בתכלית. הסרט מגולל את סיפורו של ג'ק טורנס (המגולם ע"י ג'ק ניקולסון האגדי) מורה בבית ספר וסופר כושל, המתמודד עם אלכוהוליזם. למען התחלה מחדש, ושינוי כיוון, הוא מחליט לקחת משרה של שומר בבית מלון מבודד למשך חודשי החורף. ג'ק אומר לעצמו שגם ירוויח כסף, גם יהיה לו שקט וגם יוכל להתעסק בכתיבת ספרו. אל המלון מצטרפים אליו גם אשתו וונדי ובנו דני.

בתחילת הסרט, הכל נראה מצוין, המשפחה הקטנה נמצאת בבית המלון, נהנית מהחיים, ג'ק עוסק בכתיבה, דני עוסק בענייניו ווונדי מנהלת את המלון. ברגע שהחורף מתחיל לעוט על המלון מתחילה לה תנועה עדינה למחוזות הביזאר. וכך, ג'ק מתחיל להיות תקיף מאוד, אלים, ומפחיד והוא מתחיל לחלות בקדחת הבקתה, שזהו סינדרום המתפרץ בזמנים של בדידות גדולה המאופיין בחזיונות ובדמיונות שווא. מכאן, ההידרדרות של ג'ק היא ראדיקלית, ומאגרסיביות מילולית כלפי אשתו מצבו מדרדר לפרנויה גלויה, חזיונות שווא, והתמוטטת נפשית טוטאלית, דבר שמוביל אותו להתנהלות אלימה כלפי משפחתו. הסרט הוא קלאסיקת אימה בלתי מעורערת, המלווה בפסקול מטלטל, צילומים מפחידים וסיפור שלא יישכח לעולם.

פסיכו (1960)

"פסיכו" הוא מבחינתי סרט האימה המפחיד ביותר שאי-פעם נעשה. אין בו סצנות רדיפה של נבל עם מסיכה, אין בו הקפצות מבהילות, אז מה יש בו? בעיקר סיפור מצוין, דמויות מעולות ותחושה כללית של פחד ומתח במהלך כל הסרט, כפי שהיצ'קוק ידע לעשות טוב מכולם. הסרט מתחיל כסיפור רגיל לחלוטין של אהבה בין בני זוג הנתקלים בבעיות כספיות. מריון (ג'נט לי), עובדת בחברת נדל"ן וכאשר היא מתבקשת להפקיד סכום כסף גבוה בבנק, היא בורחת. היא מחליטה שעם הכסף היא ובן זוגה יצליחו להתחתן.

תוך כדי נסיעתה היא מחליטה לאור עייפותה המתגברת ללון במלון בצד הדרך. עם הגעתה לבית המלון המבודד והשקט היא פוגשת את נורמן בייטס, גבר צעיר, נעים הליכות, המציג עצמו למריון בתור הבעלים ופקיד הקבלה. מכאן הסיפור הנורמטיבי מתחיל להפוך אט-אט מוזר ומפחיד. מריון בהמשך הסרט נעלמת (באקט חתרני שלא היה מקובל עד אז של העלמת הדמות הראשית והכוכבת הגדולה בתחילת הסרט). חבריה באים לחפש אחריה, הם גם נעלמים, ונורמן, פקיד הקבלה במלון ממשיך לקבל אורחים למלונו ואנו ממשיכים להרגיש אי-נוחות בלתי נגמרת. הסרט מהווה נכס צאן ברזל בעולם הקולנועי (כולל סצנת המקלחת שהפכה לאחת המצוטטות אי פעם), ומהווה את אחת מיצירותיו הטובות ביותר של אלפרד היצ'קוק האגדי. הדבר המפחיד ביותר בסרט הוא הדרך אגביות שלו, כלומר ההתחלה בסיפור סביר של אהבה ההופך בלי ששמנו לב לסרט אימה מטלטל עם דמות נבל בלתי נשכחת של נורמן בייטס. לא סתם, הסרט לאחר כמעט 70 שנה, עדיין מקבל יחס נשגב ממבקרים ומחובבי קולנוע ואפילו הופק לו רימייק זהה לחלוטין בצבע של הבמאי גאס ואן סנט.

1408 (2007)

כפי שהבטחתי, חזרנו לסטיבן קינג עם עוד אדפטציה לסיפור קצר של סופר האימה הנודע. הסרט מספר את סיפורו של מייק המגולם ע"י ג'ון קיוזאק המצוין, שעבודתו בסרט היא הפרכת קונספירציות של בתים רדופים. כלומר הוא מגיע לבתים המציגים עצמם כרדופים, מסביר מדוע זה עניין מדעי, ומתחקה אחר ההסבר הלוגי של "הרדיפה". עבודתו משעממת אותו, וניתן להבין שהוא אדם עם מטענים.

מייק מקבל גלויה שעליה רשום: "אל תיכנס ל-1408" ממלון בניו-יורק, וסקרנותו מתניעה אותו להגיע לתפוח הגדול. בהגעתו לקבלה, הוא מבקש להתאכסן בחדר 1408, בקשה שמרחיבה את עיניהם של הפקידים ומובילה לרחש בחש שמביא את סמואל אל. ג'קסון( מנהל המלון) אל קידמת הקבלה, לאחר דין ודברים והפצרות עיקשות של ג'קסון בדמות "אתה תמות" ו"כל מי שנכנס לחדר הזה, לא יצא", מייק נכנס לחדר.

מכאן, הסרט מתחיל להפחיד באמת. בהתחלה המזגן מפסיק לעבוד, אז הדלת ננעלת, פתאום אין למייק קשר עם הקבלה, ומכאן הדרך לחזיונות ומערב פרוע אימתי אמיתי אינה קצרה. פסגת הסרט (אזהרת ספוילר) היא עשר דקות תמימות שבהן מייק נמצא מחוץ לחדר ואנו הצופים, חושבים שנגמרה הסאגה בחדר, אך לדאבונו של מייק. אין זה המצב. "1408" הוא חוויה בלתי נגמרת, מעין רכבת הרים, שקשה לנו כצופים להבין האם היא מתרחשת בדמיון או במציאות.

זהות (2003)

זהו סרט, שלצערי פחות מוכר אך מספר גם, סיפור על מלון דרכים, שבתום הלילה כבר לא יהיה אותו דבר. הסרט מכיל קומץ שחקנים איכותי מאוד שניתן למנות ביניהם את גו'ן קיוזאק ( שוב) , אמנדה פיט וריי ליוטה האגדי. הסרט מתחיל בהבאתו של רוצח סדרתי לניסוי פסיכולוגי. לאחר שחלק זה נגמר, אנו קופצים לסיפור אחר לגמרי המגלגל את הגעתן של מספר דמויות למלון דרכים באמצע שום מקום בעת סערת גשמים רצינית בלילה. כל דמות באה עם סיפורה האישי - אחת נתקעה בדרך, השנייה נדרסה, השלישית אבדה ועוד ועוד. לבסוף אנו מקבלים עשר דמויות שונות הנמצאות ביחד במלון דרכים שטוף גשם. מכאן הדמויות מתחלקות לחדרים ולאט לאט הסיפור נכנס להילוך רביעי עת מתחילים הדיירים להירצח.

כל אחת מן הדמויות נראית טיפה מחשידה, למעט הדמות של קיוזאק, לכל אחת מן הדמויות יש סיפור קצת אפל מאחוריה ונדמה כי לא ניתן לבטוח באף אחד מהם. לאט-לאט מרבית הדמויות נרצחות, וכך מוצא עצמו קיוזאק מנסה לעלות על עקבותיו של הרוצח. הסרט כן קצת הולך לאיבוד באמצע הדרך, אך בטחו בי כשאני אומר ששווה מאוד להמתין לסוף. סוף הסרט הוא ללא ספק מפתיע מאוד, שונה וייחודי ונחרט בזיכרון, לא בשל אפקט הפחד שבו, אלא מן החוכמה ומן ההפתעה שבכתיבה.

ברטון פינק (1991)

סרט זה של האחים כהן הוא ללא ספק אחת מיצירותיהם המשובחות ביותר. אמנם הסרט אינו סרט אימה, אך הוא כה ביזארי, ייחודיו בעל גוונים סוריאליסטיים מלחיצים שהחלטתי להכניס אותו לרשימה. הסרט מגולל את סיפורו של ברטון פינק (ג'ון טורטורו האגדי), מחזאי מניו-יורק המגיע להוליווד של שנות ה-40 כדי לכתוב תסריט לסרט. לאורך שהותו הוא נאלץ להתגורר במלון הוליוודי, השונה מאוד מעיר האורות הזוהרת שברטון דמיין.

המלון אפל, מלוכלך, ומלא בשלל דמויות שונות ומלחיצות, וברטון החרדתי הוא רק הדמות המלווה לרב-הגוניות שלהם. התסריט מלווה בתחושת לחץ ואובדן אמיתי, והמלון, שמהווה אנטיתזה מושלמת לחוויית המלון שהיינו מצפים לה, הופכים ביחד מעיין קומדיה שחורה עם גווני אימה עמוקים. סוף הסרט, הוא אדיר ופשוט מעורר בהלה.

צפו בטריילר של הסרט "זמנים קשוחים באל רויאל":