לא הכול פה אבוד: ראיון עם במאית אין בתולות בקריות

לפני מספר שנים ראש עיריית קריית ים יצא בהצהרה מעט מוזרה - מיליון דולר מובטחים עבור הבן אדם שימצא הוכחה לבת ים הנמצאת בחופי העיר. זאת בעקבות שמועה מוזרה של דייגים מקומיים אשר נשבעו כי ראו בת ים חיה ונושמת. הסיפור התגלגל והגיע לאוזניה של הבמאית קרן בן רפאל אשר מצאה בסיפור המצחיק דווקא את הסיפור האישי שלה, סיפור ההתבגרות במקום פחות מוכר אשר לפתע מקבל הכרה ותאוצה.

קרן החלה בכתיבת התסריט לסרט "אין בתולות בקריות" שעלילתו עוקבת אחר לנה בת 16 (ג'וי ריגר) שכל מה שהיא רוצה זה לברוח לתל אביב ולהתחיל לחיות. במקום זה היא תקועה בקריית ים. אמא שלה אירנה (יבגניה דודינה) מעבירה את ימיה בלחלום שבית הקפה השומם שלה יתמלא בלקוחות אך לא עושה דבר בנידון. הזמן עומד מלכת, ונראה שחייה של לנה לעולם לא יתחילו. עד שיום אחד, שמועה על בתולת ים ששוחה בחופיה של הקריה מעירה את העיר מתרדמתה.

"אני חושבת שהשראה מגיעה מכל מני מקומות", מספרת בן רפאל. "אצלי זה לרוב מגיע מתוך סיפור אמיתי שמתגלגל לחיי האישיים. אני מרמת השרון במקור, לא גדלתי בקריית ים. אבל אני כן מבינה את הצורך של לנה לצאת מהמקום היבש שלה לעיר הגדולה - תל אביב. אני כן מבינה את סוג היחסים ואת המטרה שלה, ככה נולד הסרט".

מה החשיבות מבחינתך של לצלם את הסרט בקריית ים?

"נסעתי לשם בעקבות הסיפור, פיתחתי קשר עם המקום וכל הזמן חשבתי לצלם שם כי זה המקום שלי מתאים לצלם סרט שכזה. נורא אהבתי את המקום מבחינה ויזואלית. בניינים כבדים שנושקים לים, נוף חצי סוריאליסטי. כל הלוקיישנים התחברו לי. בית הקפה הוא תלוש, כמו איזה לוויתן שהגיע לחוף".

בן רפאל, כיום בת 40, עדיין זוכרת את הימים שבהם הייתה עולה על הקו הראשון לתל אביב ומחפשת עבודה בין סדנאות עריכה. כשהתבגרה, היא עברה ללימודי פילוסופיה צרפתית באוניברסיטת תל אביב. לימודים שעזרו לה בהמשך גם להתקבל ללימודי קולנוע באוניברסיטת "לה סמיס" הצרפתית. "אני התפתחתי שם בתחום העלילתי", מספרת. "אני חושבת שמה שמאוד חזק בצרפת זה ה'אוטר' (יוצר) ואיך הוא מעל הכול, איך למצוא את הקול שלך".

בזמן הלימודים, בן רפאל ביימה את הסרט הראשון שלה. סרט קצר בשם "כמעט נורמלי" העוקב אחרי ילד קטן שמנסה למצוא דרך לחגוג את יום הולדתו בתאריך המקורי, אלא שביום שבו הוא נולד גם התרחשה הלוויה של קרוב משפחה אהוב. זה היה שיתוף הפעולה הראשון בינה לבין בעלה העתידי, הצלם דמיאן דופרסן, ושותפתה לכתיבה, אליס בנרובי, ששניהם יישארו השותפים שלה עד היום.

אחרי שסיימה את האוניברסיטה, הבמאית ביימה עוד שלושה סרטים קצרים שהופקו בצרפת. המפורסם מהשלושה הינו הסרט זוכה השבחים בן ה-20 דקות שצולם כולו בשוט אחד- "החוף". הסרט עוקב אחר סיפור אמיתי שאירע בישראל ובו מתבצע אונס אכזרי מול קהל הנופשים בחוף כשאלה מתעלמים באופן מוחלט מהמעשה. הסרט היה מועמד לפרס האוסקר הצרפתי לסרט הקצר הטוב ביותר.

"כלל חשוב שיצאתי ממנו עם הסרט הזה, שהמשיך גם ל'בתולות', הוא תמיד לסמוך על הטבע. זה שהים זז ונלחמתי עם הטבע היה בעצם ברכה כי דווקא כשהים געש זה העביר משהו מאוד מיוחד לסרט. כשישבנו בחדר העריכה ראינו שהטבע עשה פלאים לסרט. זה לא מה שדמיינתי אבל זה דווקא הרבה יותר טוב."

מה ההבדלים בין עבודה בצרפת לבין העבודה בישראל?

"התנאים בצרפת ליצירת סרט הם הרבה יותר טובים. יש שם יותר סיסטם של תמיכה באנשים שעובדים על פרויקטים וזה גורם לכך שלאנשים יש יותר ביטחון תעסוקתי. פה אנשים רצים מעבודה לעבודה בצורה מאוד קשה וזה משהו שאין בצרפת מכיוון שאין הרבה התערבות מערכתית".

בהמשך הדרך, בן רפאל עבדה תחת חממת תסריטאים מבית "סם שפיגל" ופיתחה את הסרט באורך מלא הראשון שלה. בתור חונך הבמאית עבדה ביחד עם הבמאי המפורסם ביותר בארץ - אבי נשר. "החיבור בינינו הרגיש מאוד נכון. כשאת עובדת עם אבי את יודעת שאת נכנסת לתוך משפחה. לא יאומן איזה חיבוק הוא נותן וככל שהתקדמתי הייתי צריכה את העזרה שלו והוא תמיד היה ממלא אותי בתקווה כי הוא בן אדם מאוד אופטימי".

איך השגת מימון לסרט?

"כשהתחלנו לצלם הייתי בלי מימון של קרנות הקולנוע. אבי הרים את הכפפה וקישר אותי לאחים אדרי. חשוב לציין שבעלי צילם את הסרט וחברים טובים שלי עשו ארט והשתתפו בהפקה וזה הופך את ההפקה לתחושה של משפחה".

את הבכורה של הסרט ערכה בן רפאל בפסטיבל הקולנוע היוקרתי בעולם בקאן במסגרת" קאן צעירים", מסגרת צדדית שבה מוצגים סרטים שעוסקים בצעירים ובנושאים שמעסיקים צעירים.

מהי בדיוק המסגרת של קאן לצעירים?

"הפסטיבל בוחר שמונה סרטים שכבר יש להם תאריכי הפצה במדינות שלהם. אלו סרטים שהם ניתנים לצפייה על ידי נוער למרות שהם לא מוגדרים כסרטי נוער. רוב הצופים היו צעירים והתגובות היו מצוינות. בשאלות ותשובות לאחר הסרט השאלות לא הפסיקו והחבר'ה לא רצו ללכת. אני גם מאוד אוהבת את הקשר הישיר עם הקהל. היו הרבה מאד שאלות על סוף הסרט".

את מוכנה להרחיב?

"הכוונה הייתה שסוף הסרט יהיה פתוח ולא ברור ולי מאוד כיף לראות לאן כל אחד לוקח את זה. היו כאלה ששאלו אותי האם מדובר על אלגוריה למדינת ישראל? אני כבר מכירה את הקהל הצרפתי ולכן לא התפלאתי על קו המחשבה הזה. אני אישית לא מתעסקת עם פוליטיקה".

כעת חצי שנה לאחר הפסטיבל היוקרתי ולאחר שהיה מועמד לחמישה פרסי אופיר כולל לשחקנית הראשית ולשחקני המשנה יוצא סרטה של בן רפאל לאקרנים בישראל.

אילו קשיים היו לך בצילומים?

"ביום הצילומים הראשון צילמנו את סצנת הסיום. הגיבורות היו אמורות להיות על חסקה בכלל. אבל אז התרחשה סופה וברגע האחרון החלטתי לצלם את ג'וי ויבגניה על הסירה שבמקור ממנה הינו אמורים לצלם. אחרי שסיימנו לצלם הסופה התחילה להשתולל וג'וי הייתה בטוחה שהיא בכלל הולכת למות והצוות בחוף היה בטוח שאנחנו טבענו והסצנה יצאה מאד חזקה כי הכל היה טבעי לחלוטין. זו סצנה שהתלבשה כל כך יפה בסרט, ואם זה לא היה קורה, אז בחיים לא היה לי את התקציב לעשות את הסערה הזו. מאותו יום חשבתי שאין סיכוי שהצילומים יהיו קשים יותר והם היו".

לגבי הליהוק –האם חשבת מראש על מישהו מהקאסט?

"כן חשבתי על יבגניה דודינה לתפקיד האם. התפקיד נכתב עבורה. יום אחד הכרתי אותה בבר שבו היא ישבה ואמרתי לה 'אני כותבת בדיוק תסריט ואחת הדמויות ממש נכתבה עלייך'. זה היה מדהים שהיא הסכימה כי זה היה די חלום לעבוד אתה. התפקיד של השחקנית המפורסמת שמגיעה לעיר נכתב עבור רונית אלקבץ ז"ל. חזרתי לארץ ונודע לי שהיא נפטרה וחודשים לא ידעתי מה לעשות עם התפקיד. אמא שלי הציעה שיבגניה תגלם בסופו של דבר גם את התפקיד של השחקנית המפורסמת. לי זה היה מאוד מרגש. כי רציתי שזה יהיה תפקיד קסום וגדול מהחיים ויבגניה הצליחה לגלם גם את התפקיד הזה באופן נהדר".

איך היה לעבוד עם כוכבת עולה כמו ג'וי ריגר?

"יש לה את האנרגיות והסקס אפיל שבאמת ברגע שראיתי אותה היא הרגישה לי לנה. העבודה איתה הייתה מאוד פיזית. היא ממש סבלה על הסט כי צילמנו בחורף והיא הייתה צריכה להתרוצץ עם מכנסונים וגופייה. מה שכן, היא לקחה את זה לכיוון שמאוד מתאים לסרט כי גם לנה צריכה מאוד לסבול מהמקום ולשנוא את קריית ים, אני חושבת שג'וי הבינה בשלב מסוים את לנה".

[*]

העיתונאי שמגלם מיכאל אלוני הוא בן דמותו של צ'יקי ארד?

"כן, אבל לא רק. מדובר באוסף של אנשים שאני מכירה והיה לי מאוד קשה ללהק את התפקיד. מיכאל בסופו של דבר הצליח ליצוק הרבה תוכן לתפקיד ואני מאוד מרוצה מהבחירה שלי".

במקור עבדת יותר בעבודות של עריכה. איך העבודה שלך בעריכה השפיעה עלייך בתור במאית?

"זה משפיע עליי כל הזמן מרמת הכתיבה. כמה שאת יכולה יותר לדמיין איך את חותכת ומצלמת את הסרט, ככה התסריט שלך כבר עשיר יותר. זה שיש לי ניסיון ברקע של עריכה מאוד עוזר לי לראות את הסרט ערוך ולדמיין איך הסרט יכול לצאת".

בימים אלו, בן רפאל ממשיכה את דרכה כתסריטאית וכבר עובדת על סרט חדש ביחד עם אליס. השתיים נכנסו לעבודה אינטנסיבית תחת חממה לתסריטים דלי תקציב בשם "קולג' בינאלה". התסריט החדש עוקב אחרי חייהם של זוג שבו הגבר חי בישראל והאישה גרה בצרפת. הסרט כולו מועבר דרך שיחות סקייפ שמבצעים השניים ומראה כיצד לאט לאט היחסים ביניהם מתרחקים.

יש לך הרבה מה לומר, רואים את זה בסרטים שלך. מה חשוב לך לומר לקהל?

"בהקשר לסרט שלי, אני מרגישה שיש צורך להגיד לכולם שיש יצירות מקומיות, לא הכול פה אבוד ותמיד יש תקווה".