קומדיה היא יותר רצינית מפוליטיקאים: ראיון עם במאי החסד של לוצ'יה

לוצ'יה, מודדת במקצועה, חיה עם בתה בת העשרה בעיר קטנה. יום אחד מופיעה בפניה הבתולה מריה ומורה לה לבנות כנסיה באתר המיועד למרכז מסחרי. לוצ'יה חושבת בתחילה שמוחה מתעתע בה, אבל הבתולה מתגלה כדמות קשוחה והיא מתעקשת על כך. באופן זה מתחילה הקומדיה הלא שגרתית של הבמאי האיטלקי ג'אני זנאסי שזכתה בפרס הסרט האירופאי במסגרת 'השבועיים של הבמאים' בפסטיבל קאן הקודם ומגיעה כעת להקרנות בישראל, כשאחת הסיבות לכך היא ליהוקה של השחקנית הישראלית הדס ירון ("למלא את החלל") ללא פחות מדמותה של מריה הקדושה.

ליהקת את הדס ירון לשחק בשניים מסרטיך. איך הכרת אותה לראשונה ומדוע חשבת שהיא מתאימה לתפקיד של מריה בסרט הנוכחי?

"ראיתי את הדס ירון בפעם הראשונה בסרט 'למלא את החלל'. זה היה סרט ממש יפה, וכשצפיתי במשחק של הדס חשבתי: 'יש משהו שם ...'. התרשמתי מאוד מהביצועים שלה. אז זה היה מאוד טבעי עבורי לזכור אותה כמה שנים מאוחר יותר עבור הסרט שלי 'אושר הוא עניין מורכב'. בשבילי חסד הוא יופי ללא כל מאמץ. והדס, כשחקנית וכאדם היא כזו. מיד חשבתי עליה לתפקיד של מריה. בגלל החסד שלה והכישרון שלה, כי היא גורמת לכל מה שהיא משחקת להיראות אמין ואני רציתי שהסרט יהיה מציאותי מאוד ואמין למרות הרעיון הלא שגרתי שבבסיסו. בקיצור, אני בר מזל!"

[*]

(התמונה באדיבות הדס ירון)

למה היה חשוב עבורך שהמשפט הראשון שמריה תגיד בסרט יהיה בעברית?

"המשפט בהתחלה זה הבסיס של הסרט. מריה אומרת ללוצ'יה: 'באתי להראות לך מי את'. ביקשתי מהדס לומר את זה בעברית כדי לשמוע את הצליל של השפה. אף אחד שהוא לא יהודי לא יבין את הפירוש, אבל כולם מרגישים משהו מיוחד שלא שייך לחיי היומיום שלהם. משהו ששייך לדברים קדושים".

הסרט משלב בין הריאליזם לסוריאליזם בין הארצי לעל טבעי. מדוע בחרת בשילוב זה?

"בשבילי זה השילוב הנכון לתאר ולספר את האמת של המציאות שאנחנו חיים". האם הסרט הוא אלגוריה? האם הדמות של מריה אמיתת או שהכל קורה בראש של לוצ'יה?

"לא, הסרט הוא לא אלגוריה. הדמות של מריה היא אמיתית אבל רק בתוך לוצ'יה. לוצ'יה חיה את נוכחותה כאילו הייתה אמיתית. זהו פיצול סכיזופרני שבו מריה היא החלק האינסטינקטיבי, העמוק והחשוב ביותר של לוצ'יה. החלק שאותו היא מסתכנת להפסיד כשהיא הופכת למבוגרת".

נושאי ההגירה והסביבה הם נושאים פוליטיים שנמצאים על סדר היום. באיזו מידה מבחינתך הסרט נוקט עמדה בנושאים אלו ומדוע היה חשוב לך לעסוק בהם?

"סוגיות ההגירה והסביבה חשובות מדי משום שאנו משאירים אותן בידי פוליטיקאים. סרט קומדיה הוא הרבה יותר רציני מאשר פוליטיקאים. יחד עם זאת אני לא אוהב סרטים שלוקחים עמדה ברורה ומדויקת על בעיות חשובות. אני מוצא אותם אידיאולוגיים מדי. אני אוהב סרטים שמדברים על המורכבות של החיים ועל הבחירות שאנחנו נקראים לעשות כל יום".

עד כמה היית מופע כשזכית בפרס בפסטיבל קאן?

"בקאן כאשר הם הודיעו בדרך האופיינית 'הזוכה הוא …' הייתי כל כך מבולבל, כי הייתי משוכנע שאיזה סרט אחר זכה ... הם היו צריכים להתעקש כדי לגרום לי לעלות על הבמה. זה היה מצחיק מאוד".

הסרט עוסק רבות בנושא האמונה. האם אתה אדם מאמין והאם העיסוק במריה הרגיז גורמים שמרניים באיטליה?

"אני לא מאמין אבל אני מכבד את מי שמאמין בכל אלוהים בו הוא מאמין. אני חושב שהעולם גדול מדי בשביל להכיל רק אלוהים אחד. בסרט מריה היא כמובן דמות קדושה בנרטיב קתולי, אבל היא גם קודם כל 'מריה' של לוצ'יה. היא באה ישר מילדותה, מאותה ארץ קסומה שבה לוצ'יה עדיין האמינה בכל דבר. עכשיו לוצ'יה כבר לא מאמינה בשום דבר, ובגלל זה היא מאבדת את המשמעות העמוקה של חייה ואת הקשר עם האדמה, הארץ שבה נולדה וגדלה. אז זו הסיבה שמריה כועסת עליה כל כך. מריה כועסת וגם אלימה רק מפני שהיא רוצה להציל אותה. קצת פחדתי מהתגובות האפשריות של הקהל האיטלקי הקתולי המסורתי אבל האמנתי בסרט ובסוף קרתה הפתעה ... הם באמת אהבו את הסרט עד כדי כך שהפכתי לסוג של סמל מין, במיוחד עבור סוג מסוים של נשים קתוליות קשישות. זו לא הייתה בדיוק המטרה שלי, אבל זו קצת הוכחה מבחינתי לכך שסרטים הם תמיד דבר קסום".