הדור החדש: ראיון עם גאיה פון שוורצה, במאית הסרט לשחות

זה היה בגיל 12 כשחבר של אמה של גאיה פון שוורצה, השחקנית והמחזאית שרה פון שוורצה ("זגורי אימפריה"), פרץ לה את תוכנת העריכה 'פרמייר' בכדי שיהיה לה עיסוק לחופש הגדול. "מצאתי את עצמי כמו ערפד יושבת בחושך במשך כל הקיץ ומשחקת עם התוכנה הזו. זה היה התחום הראשון שהיה לי ממש סובלנות אליו והבנתי משם שזה תחום שמרפא אותי", היא מציינת.

אבל הנערה הצעירה לא ידעה שלאחר 7 שנים, בעודה בת 19 בלבד, היא כבר תחגוג על סטים של סרטי קולנוע ותעבוד בסטים גדולים בתור נערת מים, עוזרת טכנית ועוד. "התחלתי בגיל 18 בתור נערת מים בסרט 'למה עזבתני' של הדר מורג", נזכרת הבמאית. "הכרתי את הבן של הצלם מכך שהייתי מורה לאקרובטיקה בגיל 15. כמה שנים אחר כך אבא שלו שאל אותי אם אני רוצה להצטרף אליו להפקה ועניתי שברור".

היא מספרת בצניעות על עבודתה כעוזרת צלם עם אבישי סיוון בסרט "תיקון" בתור אחת החוויות המשפיעות ביותר עליה בתור יוצרת סרטים. "כל אחד היה מודע למקום שלו, כל אחד הגיע ולא הסתכל על השעון בשביל לדעת כמה שעות עבודה הוא נתן", היא מספרת בהתלהבות. "מאבישי למדתי שזה אפשרי לרצות לעשות סרטים, שזו תהיה ההגדרה של המקצוע שלך וההגדרה של מי שאתה".

[*]

(גאיה פון שוורצה. צילום: ליה שכוי פון שוורצה)

אבל מכל עבודותיה, פון שוורצה מעולם לא הגדירה את המקצוע שלה ואת מי שהיא בתור במאית עד שהגיעה לאקדמיה לקולנוע בברלין. זה היה כאשר היא רצתה לצאת מן הארץ למשך תקופה קצרה ותוך כדי ללמוד תחום מסוים בחו"ל. "הגשתי בקשה ל-2 מקומות ותוך כדי הסתובבתי קצת לבד בגרמניה ולמדתי גרמנית. זה היה לא מתוך רצון ספציפי להשתייך לזרם הקולנוע הגרמני", צוחקת.

"פתאום הזמינו אותי לבחינות וזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי מהו בית הספר הזה. לא תכננתי את הכול ברצינות, אבל נורא חיבבתי את האנשים שהיו בבחינות ואת האווירה. התקבלתי לבית ספר ואני נורא שמחה שאני לומדת בו. אני רואה את עצמי כבמאית של סרטים ישראליים, אבל זה כן מדהים בשבילי לראות סוגים שונים של סרטים ולהכיר יותר לעומק את הקולנוע הגרמני".

אבל תחילת הלימודים לא הייתה קלה עבור פון שוורצה, בעיקר בגלל שבקושי ידעה מילה בשפה המדוברת של בית הספר- גרמנית. "זה לימד אותי שזה בסדר גם להרגיש קצת עוף מוזר", מסבירה פון שוורצה. "זה בסדר לבקש עזרה ללמוד את השפה ולבקש מאנשים מעט הסברים. קצת כמו כשהייתי חדשה בתעשייה בארץ, אנשים דווקא שמחו לעזור ולהסביר לי שוב פעם את הדברים בצורה שאני אבין יותר לעומק". פון שוורצה נמצאת עכשיו בשנתה הרביעית ללימודיה והספיקה אף לפתח קריירת משחק כולל הופעה בסרט זוכה פרס דב הזהב בפסטיבל ברלין - "מילים נרדפות" של נדב לפיד. לפני שנתיים היא סיימה את סרטה "לשחות", אשר מוקרן השבוע בתחרות הבינלאומית של פסטיבל סרטי הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. הסרט עוקב אחר אימא שיוצאת לחפש את בנה דרך מחוזות מבודדים בגרמניה ומגלה לאורך הדרך מראות שלא ציפתה להם.

[*]

(תמונה מתוך הסרט לשחות")

מאין הגיע הרעיון?

"תראה, הקצב של בית הספר הזה נורא מהיר, אז בשנה א' עשיתי הרבה דברים בעברית וגם לקחתי תסריט ישן שלי והפקתי אותו. בסוף שנה א' לקחתי את האתגר לכתוב עכשיו סרט בגרמנית, זה היה הדבר הראשון שהיה לי ברור. באותו זמן פגשתי את מירקו, בן הזוג שלי, והתחלנו לכתוב ביחד. היו לנו מלא רעיונות וכל רעיון הוביל לעוד רעיון. חלק מזה נבע מתוך היחסים שלי עם אימא שלי, אבל הרוב הגיע מתוך משחק של רעיונות, תמונות ורגעים. זה היה תהליך מאוד אבסטרקטי וארוך, אבל בסוף כל הרעיונות האלו התחברו לנו".

כיצד יצרתם את הלוק הקלאסי שיש בסרט?

"דבר ראשון צילמנו בפילם, ב-16 מילימטר. אני תמיד הערצתי צילום אנלוגי, מאז שהייתי קטנה אבא שלי שם לי ביד מצלמת פילם והייתי מצלמת איתה. אני מרגישה שכשאני מצלמת בפילם יש לי הרבה יותר תשומת לב למה שאני מצלמת וגם לתמונות עצמן יש Feel שנורא נוגע בך".

מהו החלום שלך בתור במאית?

"יש לי חלום שהוא אישי, בשבילי, ויש לי חלום בשביל הסרטים שלי. הייתי אומרת שהחלום של הסרטים שלי הוא הרבה יותר חשוב והוא אף פעם לא לאבד את החיפוש. שהסרט שאני עושה תמיד יהיה חי, אף פעם לא ינבע מאוטומטיות, שכל סרט שלי ירגיש כמו הסרט הראשון והאחרון שאני עושה. ברמה האישית, אני מאוד מקווה שאני אוכל גם לחיות מזה. שאני אוכל לשלם שכר דירה או לא להיות מלצרית כל החיים (צוחקת)".

יש לך מסר לקולנוענים צעירים?

"האמת היא שאני אוהבת שאנשים מגיעים אליי עם הסיטואציות שלהם ואני נותנת להם עצות. אין עצה שתתאים לכולם, אבל אני חושבת שבסרטים תמיד יש פחדים. לפני שאתה חושב מה אתה רוצה לספר, יש תמיד את הפחד הזה מהעולם הנורא טכני ואם אני אוכל להיות במאית מספיק טובה. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא לשחרר מהפחד הזה ולבקש עזרה מדי פעם כשאתה צריך".