משחק עבורי הוא קסם בכל פעם מחדש: ראיון עם דניאל לביד

"איי ונט דה אודישן! – Which one do you want - לונגסט יו האב'" – כך מתאר השחקן דניאל לביד – בחוצפה ישראלית ובאנגלית עילגת, לטענתו – את חילופי הדברים בינו לבין מנהלת האודישנים בבית הספר היוקרתי למשחק "סטלה אדלר" שבניו-יורק, שהובילו ללימודיו במוסד במשך שלוש שנים ולסיומם בהצטיינות. את אותה "חוצפה" ורצון להשתחרר ממוסכמות תוכלו למצוא בפיצ'ר הראשון בו מככב לביד, קומדיית האימה "נתראה בשמחות" של הבמאי מיכאל מאיר, שיצאה לאקרנים בסוף השבוע – אבל המסלול לשם לא היה תמיד כזה מחושב.

סיימת מכינה למשחק ב'יורם לוינשטיין' ועברת ל'סטלה אדלר'. איך קרה המעבר החד הזה?

"זה לא היה ממש בתכנון. סיימתי את המכינה אצל יורם וכבר שילמתי לשנה הראשונה בבית ספר, ואז החלטתי לטוס לניו יורק בשביל לכייף קצת לפני הלימודים. כשהגעתי לשם, אמרתי לעצמי: אם אני כבר פה, אני אלך לעשות אודישן, כי כאן בעצם זה הרמה הכי בינלאומית שיש ולזה אני שואף - ובחוצפה הכי ישראלית שיש באתי וביקשתי אודישן. המנהלת אמרה - אין מצב, שבוע הבא אנחנו מתחילים את הלימודים והכיתות כבר סגורות. בסדר, אמרתי לה, אל תקבלו אותי מבחינתי, פשוט תנו לי את החוויה של האודישן. זה שכנע אותה כנראה, היא הסכימה לתת לי אודישן למחרת, ומה הדיאלוג שהייתי צריך ללמוד? לא פחות מ-'המלט', 'To be or not to be". פתאום אני מוצא את עצמי, ילד בור מהרצליה, ער במשך 24 שעות ומשנן שייקספיר. זה היה אבסורדי. תוסיף לזה שלכל כיתה מתקבלים רק 15 תלמידים – לא רק מאמריקה, אלא מהעולם כולו - ומה קרה? אני צלחתי את האודישן ובמקרה ממש מישהו החליט לפרוש. אז תקרא לזה פלא, נס,– אבל ממש לא תכננתי להגיע לסטלה אדלר".

למרות שכל זה התרחש ממש כמו נס לדבריך, הרצון שלך לשחק בחו"ל תמיד היה קיים?

"תמיד ידעתי שישראל זה בית ותמיד ידעתי שאחזור לארץ, אבל כן - החלום היה לעבוד בחו"ל. היה לי חשוב לקבל כלים ולפתח את זה שם, לקבל השראה משם, לעבוד באנגלית".

מיותר לציין שב-"סטלה אדלר" למדו כמה מהגדולים ביותר בתחום. עד כמה מהתהילה של המקום מוסיפה לחץ?

"אני זוכר שאנט בנינג באה ללמד, והיא אמרה שהיא תמיד שואלת את עצמה: אני מספיק טובה? יש לי את היכולות הנדרשות לתפקיד הזה? אז גם אני שאלתי את עצמי את זה לא פעם ולא פעמיים. כשאתה מתחיל לשחק במסגרת מסוימת ואתה מגלה שכן יש לך משהו – זה כמו קסם מבחינתי כל פעם מחדש. זה באמת משהו שתמיד מרגש אותי: לחשוף עוד רובד בי, לנסות להתחבר לצורה הכי בסיסית לכל סט שאני מגיע אליו. מה שבוער בי זה לגמרי התשוקה לזה. אני חושב שאנשים שעושים את זה עבור תהילה או פרסום מהר מאוד מוצאים את עצמם מחוץ לתחום".

[*]

(דניאל לביד בסרט "נתראה בשמחות". באדיבות 'טרנספקס הפקות' וחיים שרגא ניהול אישי)לביד משחק בימים אלו בקומדיה המדממת "נתראה בשמחות", שזכתה בפרס התסריט בפסטיבל חיפה, בתפקיד מאור אחד מהאורחים בארוחת שבת שגרתית של חבורת ישראלים בלוס אנג'לס, בה פערים תרבותיים ותערובת הרסנית של אלכוהול, חרמנות, אגו ותאוות בצע, מדרדרים במהירות את הערב למלחמת אחים פרועה והזויה. הוא משחק לצד שורת שחקנים ישראלים מוכרים בהם לירז חממי, אלון פדות, מייק בורשטיין, מיכאל אלוני וסטפי סלמה מהסדרה הצרפתית המצליחה "10 אחוז".

אחרי לימודי משחק ממושכים אתה מקבל לידיך את התסריט של "נתראה בשמחות". הזדהית עם הדמות של מאור?

"כשקראתי את התסריט, עוד לפני בכלל שידעתי את מי אני הולך לגלם או לאיזה תפקיד אני נבחן, ישר ידעתי שאני מאור – ידעתי שאני נקשר אליו. זו דמות שהיא נורא חסרת גבולות, ומבחינתי זו הייתה הזדמנות לבוא ולעשות בלגן. בעצם הגעתי בכלל לסרט דרך לא אחר ממייק בורשטיין, שראה אותי בהצגה שעשיתי, והמליץ עליי. הגעתי להפקה רק שבוע לפני שהיא התחילה; הייתה לי רק קריאת תסריט אחת עם הקאסט, ואני בזמנו ישנתי על הספה אצל דודה שלי, ופתאום אני מוצא את עצמי בתוך כל זה. אבל אני זוכר את החוויה על הסט כמדהימה. אז באתי הכי לא מוכר, ולהיכנס לתוך כל הדבר הזה הייתה באמת חוויה מעולה עבורי".

איך זה לשחק מול קאסט ישראלי מלא לעומת המשחק מול שחקנים מכל קצוות העולם, כפי שהיית רגיל?

"זה לגמרי הרגיש עבורי כמו בית. יוצא שזה באמת מעין פרדוקס, כי מדובר בסרט שמציג את הצדדים הלא כל-כך חיוביים של העם שלנו, ודווקא העבודה עליו הייתה באמת מאוד חמה ואוהבת, שזו המהות האחרת של הישראליות".

הקהל הישראלי יכול לראות אותך כעת בבתי הקולנוע בעוד סרט – "הברך", שביים נדב לפיד. איך הייתה החוויה לעבוד על הסרט ועם נדב, ואיך זה פתאום למצוא את עצמך בסרט עטור פרסים?

"זו הייתה זכות של ממש לקחת חלק קטן ב-'הברך', וגם זה התחיל אחרת לגמרי. כשהתקבלתי לעבודה על הסרט, חשבתי שמדובר בתפקיד על גבול הניצב – אז הייתה לי חוצפה חיובית ופשוט חיפשתי את הטלפון של נדב. צלצלתי אליו ואמרתי שאם מדובר בלהיות ניצב, אני אאלץ לדחות את ההצעה. אז נדב ישר אמר – 'מה פתאום זו אחת הסצנות הכי מרכזיות בסרט וחיפשתי אנשים מאד ספציפיים'. באמת העבודה עם נדב הייתה יוצאת דופן ברגישותו לפרטים הקטנים. אני חושב שזו לא רק זכות בגלל התדמית שלו והתהילה והפרסים, אלא בגלל שהוא אדם כל כך מיוחד".

הסרט זכה לביקורת מסוימת בארץ על יחסו למדינה ולמוסדותיה. מה חשבת על כך?

"אני יכול להבין כמובן שיש דעות שנויות במחלוקת לגבי כל דבר שקיים, אבל עמדתי כאמן לגבי דעות פוליטיות ויצירה היא אחרת: אני דוגל בלא להיכנס לדעה הפוליטית הספציפית שלי על דבר מסוים, כי ברגע שאתה מתחיל להפעיל את שיקול הדעת הזה, אתה פוגם בעצם ביכולת שלך – כאמן - לגלם דווקא אנשים שלא חושבים כמוני, לצאת מתוך הנוחיות שלי. נדב, לדעתי, יש לו ויז'ן ייחודי, ואם זו הדרך שלו, אז זו הדרך. אני באמת מאוד מעריך אותו".

אתה גם מאמן MMA. מה הדמיון בין זה לבין משחק?

"אני מתמחה ב-MMA בכל מה שקשור ללחימה בעמידה, וזו חוויה של ממש. בנוסף, הייתה לי את הזכות להיות חלק בדרך של אחד הגדולים בתחום שמייצגים את ישראל בעולם ושמו נתן לוי, - הוא כרגע חתום ב- UFC, ששווה לליגת האלופות בערך בענף הזה – אז כל זה נותן לי השראה עצומה להמשיך גם בחלום של עצמי. לגבי ההקבלה בין אומנויות הבמה לאומנויות לחימה – היא לחלוטין קיימת. בשתי המקצועות אתה תמיד מתאמן על התנועה הנכונה כדי שתגיע בתזמון הנכון תוך כדי הימנעות ממאמץ או ממחשבה. אבל כדי להגיע למטרה אתה צריך להיות רגיש למה שקורה, להבין עד כמה באמת זה תלוי בך; זה אתה נגד עצמך ולא בהכרח כנגד היריב. כל זה בדומה לאומנות הבמה, ששואלת את עצמך לא פעם כמה אתה מוכן להשקיע ולשים את הכל בשביל באמת להוציא ממך הופעה טובה".

במה אנחנו יכולים לצפות לראות אותך בקרוב?

"יש שתי סדרות שעבדתי עליהן ב-'הוט' בתפקידים מגניבים והן עתידות לצאת בקרוב. הראשונה היא "שנות הירח" (אותה יצר אביב גפן ועוסקת בימיו הראשונים בתעשייה – ד.ע) ובה אני מגלם את אבי נהג מהדרום שמנסה לחפש 'גוד טיים' בתל אביב ופוגש את אביב גפן בבר – וזה בתורו מנצל אותו לתפוס טרמפ לכינרת. הסדרה השנייה שעבדתי עליה נקראת 'הבוגד', שעוסקת בחטיפת המטוס המלזי לפני כמה שנים וצפויה לצאת בקרוב, ושם אני מגלם את עופר רחמים – מאבטח סמוי על המטוס".

מה אתה מאחל לעצמך להמשך הדרך - לעבוד בשלל ז'אנרים או לשמור על מסלול אחיד?

"אני באמת אוהב את האפשרות לשחק מגוון תפקידים בשלל עולמות, אז אני מאחל לעצמי תמיד להגיע להזדמנות הזו. אני מקווה שאחרי שהיוצרים והאנשים בתעשייה יתרשמו לטובה ממני אז אני אוכל לקבל עוד הזדמנויות שכאלו, ולהרחיב את המנעד של היצירה שלי. אני יכול להתחבר לקשת רחבה של דמויות – אני פחות שופט את זה לפי ז'אנר, אני שופט את היצירה לפי הדמות, העולם, היוצר. הערך מוסף הוא הקהל שמתחבר לזה, שמוצא את עצמו בפרפורמנס שלך, וזה מבחינתי קסם".