אני רוצה לדבר עם הקהל בגובה העיניים: ראיון עם במאי לרכב על דרקון

בדיוק כשהדברים היו נראים מזהירים עבור סרטו של הסטודנט דאז לאנימציה תומר אשד, "לרכב על דרקון", הקורונה הגיעה. בזמן שהוא עמוק בתוך תהליך יצירת סרטו הראשון, הוא גילה שהדרך תהיה שונה לחלוטין ממה שחשב. אז הבין הבמאי הצעיר שהדרך היחידה לסיים את הסרט היא להיות יצירתי במגבלות הנתונות. בזמן שהוא בכנס בטורינו, הצלחתי לתפוס את הבמאי הצעיר לשיחה על סרטו ועל המאבק בין הציפיות למציאות.

הכל התחיל כשאשד, בחור צעיר שאהב לצייר, גילה שבגרמניה אפשר ללמוד באוניברסיטאות מסוימות כמעט בחינם בשני תנאים: לדעת גרמנית ולהתקבל לפקולטה. "למדתי בערך שנה עד שהגעתי לרמה שהייתי צריך", מספר הבמאי בן ה-43. "אני בא מרקע של אמנות, אבל הגעתי לעולם האנימציה שהוא מספיק קרוב ומעניין. לא באמת ידעתי למה אני מכניס את עצמי".

כשהוא נמצא בשנה השנייה של הלימודים בעולם החדש, התחיל להתנסות אשד במה שיביא אותו לאחר מכן להיות אחד הישראלים הראשונים שמביימים פיצ'ר אנימציה בינלאומי. "זה אתגר שלקחתי על עצמי, אבל בתוך החממה של הלימודים זה היה אזור שקל ונוח להתנסות בו", הוא מסביר ומוסיף כי ביחד עם מספר חברים יצר מספר סרטים קצרים שזכו לתשומת לב מהחברות הגדולות מה שהוביל ליצירת הסרט הגדול הראשון שלו. "יום אחד פנה אליי המפיק הכי גדול בגרמניה, אחרי שעשינו פרזנטציה משותפת יחד", מספר אשד בגאווה. "אני הצגתי את הסרטים הקצרים שלי והוא את הרזומה המרשים שלו. הוא רצה לבדוק אם אפשר ליישם את מה שעשיתי בקטן - לגרום לסרטים להיראות יותר יקרים ממה שהם."

[*]

תהליך היצירה של אותם הסרטים הקצרים שביים אשד, היה שונה לחלוטין מהנקודה בה הוא נמצא היום. "זה עולם אחר. הקפיצה מסרטים קצרים לארוכים בלייב-אקשן היא מקובלת לחלוטין, אבל באנימציה זה לרוב לא קורה", הוא מצהיר בנימה מופתעת. "ההבדל הכי גדול זה החופש היצירתי שהוא מוגבל". לדבריו של במאי "לרכב על דרקון", ככל שהתקציב גדול יותר, כך החופש האמנותי מוגבל יותר: "אנימציה מסחרית זה סיפור יקר והאנשים שמשקיעים מצפים שהתמורה תחזור למקום ממנה היא הגיעה".

ההשקעה הזו משליכה רבות על תהליך העבודה שהקשה על כל הסיפור. באירופה, בניגוד לבתי אנימציה גדולים כמו דיסני, נאלצו המפיקים להשתמש במקומות שונים לחלקים שונים ביצירה - מעריכה ועד לעיצוב הדמויות. "זה מקשה, כי מלבד הנושא של התקשורת ואזורי זמן שונים, לכל בית יוצר יש את הגישה שלו לכל העניין". אבל לפני שהחל תהליך העבודה נאלץ תומר להתמודד עם דיכוי יצירתי נוסף. "מהר מאוד התברר לי שהם לא בעניין של פיתוח רעיונות קיימים. הם העדיפו לעשות אדפטציה כי קל יותר למכור משהו שמבוסס על הצלחה קיימת, אבל היה לי חופש עם הנחיות הבימוי. הם רצו ליצור משהו שהוא מיינסטרים וברגע שמיינסטרים נהיה מיוחד הוא כבר לא מיינסטרים. צריך למצוא בלאנס בין היצירתיות לבין מה שמצופה ממך", הוא מתוודה.

"הסרט עצמו לא היה הבחירה הראשונה שלי, היו לי ספקות לגבי כמה זה יהיה נכון בייחוד לאור העובדה שנכנסנו לצל של 'דרימוורקס'" מפרט אשד על הדמיון הברור ל"הדרקון הראשון שלי", סרט האנימציה המצליח שזכה לסדרת סרטים וגם להומאז' קטן בסרט.

לא פחדתם מההשוואה?

"הספר עצמו עליו מבוסס הסרט נכתב לפני 'הדרקון הראשון שלי', אבל בסופו של דבר ילד על דרקון זה ילד על דרקון וככה זה נתפס. ניסיתי לא להסתיר את זה, אלא להכניס את זה לתסריט כחלק אינטגרלי מהסיפור. זו הייתה הצורה הנכונה בעיני כי ההשוואה היא בלתי נמנעת ואני לא רוצה שהקהל יחשוב שאני מזלזל בו. אני רוצה לדבר עם הקהל בגובה העיניים".

כיצד מבצעים תחקיר לסרט אנימציה?

"מלבד השלב של ללמוד על דרקונים, יש את נושא היצירה. יש צורך ביצירה של בערך 80 דמויות ולוקיישנים שונים כי מדובר בסרט פנטזיה. כמובן שעשינו תחקיר אבל זה היה תחקיר מסוג שונה כי מדובר באדפטציה. צריך לקצר ולהוריד מ-450 עמודים לרמה שתוכל להיכנס לסרט באורך של 90 דקות ולפעמים צריך לוותר על דברים. דבר נוסף שהיינו צריכים לחקור זה איך להכניס את האקט הקומי לתוך הפנטזיה ולהתאים את הסרט גם להורים שמגיעים לצפות בו".

קושי נוסף איתו נאלץ להתמודד אשד היה התקציב. בעוד שסרט מהסוג הזה היה מקבל תקציב גדול מאוד בארה"ב, באירופה הוא קיבל חמישית ממנו. אבל גם זה לא הצליח להכניע את מי שמאמין ביצירה והוא הצליח להביא את החלק שלו לתוצר הסופי. "התקווה הייתה לנסות להיות יצירתי ולהביא תוצר טוב במגבלות הנתונות. ניסינו לבדוק כמה גבוה וכמה רחוק נצליח לקפוץ עם האמצעים בגרמניה. התסריט זה התסריט ועם זה יוצאים לדרך, לא ניסינו להמציא את הגלגל מחדש".

[*]

לבסוף, לאחר הרבה זמן של עבודה הסרט אמור היה לצאת לבתי הקולנוע ולכבוש את העולם, אבל אז גם היקום החליט להניח מכשול נוסף - הקורונה. "אין ספק שהקורונה השפיעה. בחו"ל הסרט יצא בגל הראשון וקצת הצטערנו על זה כי מיד לאחר מכן הגיע הגל השני. לא זכינו לקיים פרמיירה כמו שחלמנו. כבמאי, אתה זוכה ליצור ואתה זוכה לראות. בגלל הקורונה לא לגמרי זכיתי לראות", הוא אומר בצער, אבל בנימה של נחמה מציין עובדה נוספת שמצליחה לעודד למרות הכל: הסרט נמכר לנטפליקס, אולי ההישג המסחרי הגדול שיוצר יכול לחלום עליו. "כל העניין של הסטרימינג פוגע בתמלוגים וכיוצא מכך במוטיבציה של הבמאים, אבל בסוף זה הישג ענק. זה מנחם לדעת שאנחנו לא היחידים שהקורונה עצרה. אנחנו יכולים להגיד שחווינו גם את זה והצלחנו להגיע לנטפליקס, משהו שכל אחד חולם עליו".

בסיום הראיון כשאני מספרת לו על הקהל שמילא את האולם כשאני צפיתי בסרט בהפצת 'פילמהאוס' בבית הקולנוע, אומר לי אשד כשחיוך נשמע מהצד השני של הקו: "אני שמח שבארץ המפיצים חיכו עם זה קצת ועכשיו הקהל בארץ זוכה ליהנות ממנו בקולנוע, לצערי אני לא יכול לראות את זה כי אני לא שם אבל זה תמיד משמח לשמוע."