מיוחד לאתר סרט: רון פוגל מדווח מפסטיבל הלילות השחורים של טאלין

אחרי שנת היעדרות בגלל מגפת הקורונה, חזרתי בשעה טובה לפסטיבל הקולנוע בטאלין, בירת אסטוניה. השנה חוגג הפסטיבל 25 שנים והוא חגיגי במיוחד. הגעתי לטאלין כשבחוץ אפס מעלות וסגרירי. בטאלין השמש יוצאת בתשע בבוקר ומחשיך בערך בשלוש בצהריים ולכן גם שמו של הפסטיבל – "הלילות השחורים".

הסרט הראשון בו הספקתי לצפות בפסטיבל נקרא ״בתים״ של הבמאית הלטבית לילה פקאלנינה, שסרטה הקודם ״מראה, מראה״ הוקרן בפסטיבל חיפה האחרון. זהו סרט מאתגר בשחור-לבן שבו הבמאית והצלם שלה נוסעים ברחבי ליטא ומצלמים נשים בחזית הבית שלהם. הסרט מרתק ובעיקר משעשע והתגובות של המצולמים יקרות מפז. פקאלנינה, שסרטה הקודם צולם כולו מטלפונים ניידים של המשתתפים, ממשיכה לאתגר את העשייה הקולנועית המוכרת.

[*]

הערב יורד על טאלין ואני הולך למסיבה הגרמנית. בגלל הקורונה כל המסיבות השנה בפסטיבל חייבות להסתיים עד השעה 23:00 . טרם הקורונה הפסטיבל הצטיין במסיבות המשובחות שהתחילו אחרי חצות והסתיימו בבוקר. אני חותך מהמסיבה והולך לצפות בסרט הפולני שבתחרות הראשית: ״a Wedding Day״. סרטו של הבמאי ווטק סמז׳ובסקי. זהו סרט לא פשוט על פולין של ימינו ושל ימי מלחמת העולם השנייה. בערב שבו מתחתנת בתו של תעשיין מצליח הכל נדמה ומתפרק. הסב הקשיש נזכר בימים האפלים של מלחמת העולם השנייה ויש גם סצנה קשה של שריפת יהודים באסם. התעשיין חייב להשיג כסף כדי להתחתן בוגד בכלתו, ניאו-נאצים קוראים להחזיר את פולין לפולנים ומה לא… אולי יש בסרט עודף מידע, אך מדובר עדיין ביצירה שהולמת בך כמו בפטיש. לאחר שחיית בוקר קפואה בים הבלטי, אני פותח את יומי השני בטאלין עם סרט צ׳יליאני בתחרות סרטי הביכורים "Imersion" שמו - על אב ושתי בנותיו שנתקלים באזור נידח בצ׳ילה בשני מקומיים. הבמאי הולך כל הסרט על הקו הדק שבין אלימות לתחושה של אלימות שתיכף תגיע. זהו מותחן פסיכולוגי קצת בוסרי ועם סוף מפתיע. בערב אני מקיים ראיונות לטלוויזיה האסטונית (בשיתוף עם הפסטיבל). אני מראיין ברצף את הבימאי הפולני של הסרט ״a Wedding Day״ את הבמאית הלטבית של ״בתים״ וגם במאי איראני בשם עבד אבאס על סרטו החדש והיוצא דופן "killing the eunuch khan". סרט שעוסק במלחמת איראן-עיראק עם הרבה סוריאליזם ושימוש מוגזם בצבעים, במיוחד בצבע האדום. במהלך הראיונות אני והמרואיינים מרכיבים עלינו מתקן נשימה שפותח על ידי חברה אסטונית ואמור לטהר את האוויר שסביבך.

אחרי הראיונות אני פוגש את הבמאית הבלגית לאורה ונדל שסרטה ״מגרש משחקים״ זכה בפסטיבל קאן בקטגוריית מבט מסוים (אני כיו"ר שופטי 'פיפרסקי' הענקתי לה את הפרס) ואני מסיים את הערב בעוד שיחה עם הבמאי האיסלנדי של הסרט המצליח ״טלה״ בכיכובה של נומי ראפאס . לילה טוב מטאלין.