בעולם המשחק רק החזק שורד: ראיון עם אוהד שחר

מזה ארבעה עשורים משחק אוהד שחר על בימות התיאטרון, מול מצלמת הקולנוע והטלוויזיה, ובאולפן הדיבוב כמדבב, כשאפילו זכה לעבוד עם סטיבן ספילברג בתפקיד קטן בסרט "מינכן". אבל השחקן עדיין מצליח להתרגש מקסמו של תפקיד טוב ושל תסריט כתוב היטב. "מבחינתי הדבר שהכי קרוב להצלחה זה לקבל את התפקידים הטובים", הוא מספר. "תפקידים עמוקים, מאתגרים, כאלו שאתה מצליח לראות את עצמך נכנס לנעלי הדמות".

בהמשך הראיון חולק שחר, שחגג לאחרונה יום הולדת 64, גם את הקשיים שיש במקצוע. "במשחק רק החזק שורד", מצהיר. "מי ששורד בו לומד לקבל את הטוב עם הרע, להבין שאם המקצוע נראה נוצץ מבחוץ זו אשליה. לי באופן אישי היו הרבה תפקידים שרציתי, התרגשתי מהם וראיתי את עצמי בהם, אבל בסופו של דבר לא רצו אותי".

אבל מבין כל התפקידים שרצה שחר, הוא מעולם לא חלם שישחק בסרט שלם בו השחקן והכוכב היחיד הינו הוא בעצמו. "יש דברים שקורים ואתה לא מתכנן אותם, מעין הפתעות משמחות", אומר שחר בחיוך. "פנה אליי הבמאי דורון ערן וסיפר לי שאחד החלומות שלו הוא לעבד את המחזה "שעתו האחרונה של קול" של יהושע סובול לכדי סרט יחיד. ככה יצא סרט דל תקציב שנעשה בהרבה תשוקה והמון אהבה."

איך זה מרגיש כשמציעים לך תפקיד כזה?

"כמובן שהרגשתי בהלה, פחד ודפיקות לב מהירות. לא ידעתי אם זה משהו שאני מסוגל לעשות, אבל גם ידעתי שזה אתגר שאני לא מסוגל לומר לו 'לא'. בתיאטרון יצא לי לעשות 3 הצגות יחיד ולביים הצגת יחיד אחת, אז בוא נגיד שהניסיון שלי בדבר הזה קצת הרגיע אותי והתייחסתי לזה כהצגה במלוא המובן".

[*]

איך מתכוננים לדבר כזה?

"חזרות והרבה חזרות. אני חושב שהאתגר הכי גדול בסרט הזה הוא שצילמנו אותו במעט ימי צילום יחסית וזה שונה מהצגה שבה אתה מופיע ומשפר את ההופעה כל פעם מחדש. היה לי הרבה מאוד טקסט ללמוד בעל פה ולכן התייחסתי לזה כמו למחזה. עבדתי על הטקסט במשך חודש עוד לפני הצילומים".

היית מרוצה מהתוצאה שראית על המסך?

"אני יכול לשתף אותך שבהקרנת הבכורה באחד הפסטיבלים הייתי מאוד לחוץ וזה הקשה עליי ליהנות מהסרט עצמו וגם להיות מרוצה מהמשחק שלי. דווקא בהקרנה השנייה שנעשתה בתל אביב נוצר מצב שגם הייתי יותר נינוח וגם חשבתי שההופעה שלי השתפרה. זה כמו בתיאטרון שההצגה השנייה תמיד יותר טובה מהראשונה (צוחק)." סיפרת בעבר בראיון שהיו לך הרבה הזדמנויות שוויתרת עליהן. אילו תפקידים תעדיף לא לעשות?

"מה שמוביל אותי זה אם החומר מדבר אליי ואם התפקיד הוא טוב. אני באמת לא פוסל שום ז'אנר, אבל אם הטקסט לא טוב והתפקיד לא טוב אז אני מועד להיכשל ואני לא אצליח כי התנאים לא מאפשרים לי. יחד עם זאת, כשהייתי יותר צעיר הייתי יותר בררן ועשיתי טעויות כשוויתרתי על תפקידים מסוימים. בתחילת הדרך תויגתי כשחקן מיוסר ורגיש, אז יצא לי להגיד 'לא' לתפקידים נהדרים פשוט כי לא רציתי להיות מתויג. בהרבה מובנים להגיד 'לא' זו אשליה כי אנחנו צריכים להגיד 'לא' רק למשהו שלא מדבר אלינו ורק למשהו שאנחנו לא מתחברים אליו."

פרט שאי אפשר להתעלם ממנו בקריירה של שחר הוא קריירת הדיבוב שהפכה את קולו של השחקן לאחד הקולות האייקוניים שכל ילד מכיר עם דמויות כמו מר בנקס מ"מרי פופינס", גרו מ"גנוב על הירח", זאזו מ"מלך האריות", מני מ"עידן הקרח", סוורוס סנייפ מ'הארי פוטר' ואפילו מיקי מאוס.

כיצד נכנסים לנעליהן של דמויות כל כך אייקוניות?

"תפקידו של מדבב הוא חשוב והוא קשה, אבל מה שעושה את הדמויות אייקוניות אלה הדמויות עצמן ואיך שעשו אותן במקור. בתור מדבב המטרה שלי היא תמיד להיות נאמן ככל האפשר למקור ולהעביר את הרוח של השחקנים המקוריים. כאשר דיבבתי את תפקידו של סנייפ שמגלם במקור אלן ריקמן ב'הארי פוטר' היה לי חשוב להעביר את המרירות של סנייפ כמו גם את הנוקשות של החינוך הבריטי הקשוח."

מבין כל התפקידים שעשית, האם יש אחד שאתה גאה בו במיוחד?

"וואו, זו שאלה שמאוד קשה לענות עליה. סך הכול אני גאה ברוב התפקידים שעשיתי, גם עם כאלו שאני לא שלם איתם. היו כמובן תפקידים שהיו מעבר לרגיל כמו לגלם את ג'ון מריק ב'איש הפיל' בצעירותי, זו הייתה חוויה חד-פעמית. בעולם הדיבוב יותר קל לי לומר לך שאני מאוד גאה בדיבוב של גרו מ'גנוב על הירח' וגם מר בנקס מ'מרי פופינס'."

האם יש לך עוד מטרה?

"אני אגיד לך את האמת, יש לי הרבה מטרות ואת רובן אני לא מצליח ליישם. יש משהו בזה שאתה מקרין ליקום שאתה רוצה את זה ואת זה ובסוף לא מקבל. בסופו של דבר, התפקידים הטובים ביותר שקיבלתי הגיעו בלי תכנון מראש ובלי יותר מדי פניות. המקצוע הזה יכול להיות אכזרי לפעמים וחייבים לקבל את הטוב ביחד עם הרע, אבל אני לא יכול להתלונן על החיים. אני גאה במה שעשיתי עד כה ואני מרגיש מבורך להיות שחקן."