תמיד יהיה פער בין הילד שנולד לבין זה שדמיינת

סרטים רבים הנוגעים ליציאה מהארון עוסקים בהתמודדות של האדם עצמו ואילו פחות בתהליך שעוברת הסביבה ובייחוד ההורים שנאבקים בין הרצון לקבל את ילדיהם והתמודדות עם שינוי גדול. "הומולדת" (Happy BirthGay), סרטו הקצר של הבמאי הצעיר ניב מנצור בכיכובה של השחקנית דורית לב ארי ("קופה ראשית"), בוחר להציג את הזווית הזו ואפילו מצליח ללמד אותנו חמלה כלפי אותם ההורים וכלפי אמא אחת בפרט.

"אין מספיק עיסוק במורכבות של ההורים", מצהיר מנצור שעד לפני מספר חודשים היה סטודנט ללימודי קולנוע וכעת יציג לראשונה את סרטו הקצר במסגרת הפסטיבל הבינ"ל ה-17 לקולנוע גאה שמתקיים בימים אלו. "נושא הקבלה של הורים את הילדים, לא בהכרח תחת הכותרת 'להט"ב', מאוד העסיק אותי" מתארת מהצד שלה השחקנית דורית לב ארי שמגלמת את האם בסרט.

מאיפה הגיע הרעיון לסיפור עצמו?

ניב: "לפני מספר שנים קראתי כתבה ב-mako גאווה על אמא שחגגה לבן שלה 'גיי מצווה' לכבוד היציאה מהארון בגיל 13. העובדה שמדובר בנער צעיר תפסה אותי, תהיתי לעצמי מה קרה שם ומי זו האישה הזו? איך היא החליטה לעשות דבר כזה ומה היא חושבת על הנושא? רוב הסיפורים הלהט"ביים עוסקים ביציאה, אבל לא ראיתי מספיק עיסוק במורכבות של ההורים. אנחנו בחברה שעל פניו היא ליברלית ויש קונצנזוס רחב לגבי קבלה של הומוסקסואליות, אבל קבלה אותנטית היא רחוקה עדיין בהרבה משפחות, לא משנה כמה הן ליברליות. הנושא הוביל אותי לחקור את הדינמיקות במשפחה שלי".

"הומולדת", שיתמודד בתחרות הסרטים הקצרים במסגרת הפסטיבל, עוקב אחר אמא המציגה את עצמה כליברלית (לב ארי) שמחליטה לחגוג לבנה, נדב (נועם כרמלי), את יום היציאה מהארון במסיבה עם כל חבריו מהקהילה (ניב מספר שהיה לו חשוב שהשחקנים אכן יהיו מהקהילה). למרות שהיא מתאמצת להוכיח עד כמה היא פתוחה ומקבלת, אורחת מיוחדת שמגיעה בהפתעה תגרום לה להתמודד עם הקונפליקטים הפנימיים שלה ועם האמת שהיא מנסה להסוות באמצעות מאמץ מעורר חמלה.

כבר מסצנת הפתיחה קשה שלא לשים לב לדמיון המובהק בין דמותה של האם לדמותה המוכרת של לב ארי – שוני סטרטינר, הלקוחה המתנשאת מסדרת הלהיט של כאן 11, "קופה ראשית". לא מדובר בצירוף מקרים מספר מנצור. לפני שהחל בתהליך הכתיבה קיבל טיפ מאחד ממרציו לדמיין את ליהוק החלומות לתפקיד. "הדבקתי תמונה של דורית באופן מיידי", הוא מתאר ומיד מתפרצת בהתלהבות דורית: "לא ידעתי את זה". "הסרט הוא קומדיה אבל גם דרמה מורכבת, יש לדמות הרבה סתירות פנימיות ולא רציתי שהיא תהיה קריקטורה של סיטקום, אלא אנושית. היה לי חשוב לעשות זאת אחרת, משהו שמנוגד לדמותה של שוני ודורית עשתה עבודה מדהימה", אומר מנצור. איך הגבת כשקיבלת את התסריט? לא חשבת ששוב מצפים ממך להיכנס לנעליים של שוני?

"כשאני מקבלת תסריטים אני כמעט תמיד מכינה את הכותב שרוב הסיכויים שאני לא אוכל לעשות את הסרט, אלא אם הסיפור ימצא חן בעיניי. כשקראתי את התסריט של ניב הוא היה כתוב נפלא. כאמא זה קרץ לי כי אני יודעת להגיד שהעניין הוא לא מה הילד עושה, אלא מה הילד עושה ששונה מהילד שדמיינת. אבי נשר כתב את זה ב'סיפור אחר'. תמיד יהיה פער בין הילד שנולד לבין זה שדמיינת ופה נשאלת השאלה כמה היכולת שלך לאהוב מבלי שזה יהיה תלוי בדבר מושרשת בך? זה מה שתפס אותי".

ההבדל בגישה השונה בין הדורות מורגש כשאנחנו משוחחים על הכעס כלפי דמות האם. "עד שאתה לא הופך להיות הורה בעצמך אתה לא מבין. הדמות פה היא קאמפית אבל עם הרבה רבדים", אומרת לב ארי. "היא לא שפטה אבל אני שפטתי" מתפרץ ניב. "בתוך הכתיבה ידעתי שאני קצת שופט אותה והייתי חוזר בי. זה ניכר גם בעריכה ובצילום, מוזיקת אימה וקלוז-אפים מוגזמים שמצביעים על טקסיות של דיקטטורית, מעין פארודיה שתצביע על ההומופוביות המופנמת שלה". כאן דורית קופצת להגנתה של האם: "זו לא באמת הומופוביה, רואים את זה בכתיבה. צריך לתת להורים זמן, זה תהליך" מסבירה לב ארי ומוסיפה, "כילד אתה שואל 'למה אתם לא אוהבים אותי כמו שאני?' אבל זה חלק מתהליך לא פשוט שמלא פחדים וחששות, בעיקר מתוך דאגה לילד".

בפסטיבל יוצג גם סרטה של שירה כהן גוב, בוגרת המסלול לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת אריאל, "את ואני". הסרט שעוסק בסיפור החיים של אחותה מציג גם הוא על המסך הגדול דמות של אם שמתקשה לקבל את הנטייה המינית של בתה. המשותף לשני הסרטים הללו הוא שגם בסרט זה את דמותה של האם מגלמת לב ארי. "אמא זאת אמא וזה נגע לליבי, יש פה מסע של העמדות פנים לצד חיפוש עצמי ומסוגלות לעבור שינוי", היא מנמקת את הבחירה בתפקידים.

[*]

הרגשתם שהסרט מאפשר לכם ללמוד או להציג משהו על עצמכם?

ניב: "פיתחתי חמלה כלפי ההורים שלי כי חקרתי את הדינמיקות כדי להבין אותם. הדמות אמנם לא מבוססת על אמא שלי אבל כשכתבתי את התסריט ובייחוד את הדמות של הסבתא, ישבתי לשמוע סיפורים. מסתבר שאמא שלי כתבה בעבר עבודה גדולה על מערכת היחסים שלה עם סבתא שלי והעבודה הזו הייתה אוצר שפתר לי הרבה מאוד דברים בדיעבד".

דורית: "הרגשתי שהסרט נותן לי אפשרות לומר דברים שאני מאמינה בהם כאמא, על קבלה של ילד והבנה של התפקיד שלך כהורה. הילד הוא אדם נפרד שלא כאן כדי להגשים את החלומות שלך. זה מסע שאני עוברת ונתן לי יכולת לבטא את הדבר הזה לכדי חמלה. אני מבינה את האמא הזו, זו מצוקה, היא מנסה למצוא עמדה אמיתית ונכונה אבל מסתבכת ביחסים שלה. בעיניי הסרט נגמר עם ההבנה שהיא צריכה לעשות עבודה".

הסרט מסתיים בפאנץ' מצחיק שנושא עמו מסר עמוק יותר, "רציתי להראות שכולם שומרים סוד" מספר הבמאי הצעיר. "אחרי הסוף הזה, מבינים למה הסבתא ממורמרת והתנהגה ככה לבת שלה במשך הרבה מאוד שנים. כשאדם חי בשקר הוא אומלל", מוסיפה לב ארי.

אתם מרגישים שינוי בנושא היציאה מהארון בשנים האחרונות?

"דברים השתנו ואנשים יוצאים באופן מדורג. יש תהליכים ארוכים גם לאנשים עצמם עד שהם מספיק פתוחים ושלמים עם עצמם ולא רק עם הנטייה המינית. היציאה מהארון הפנימי זה הדבר הקשה ברוב המקרים. יש התקדמות והיא מורגשת, אבל מצד שני כשמסתכלים על טוקבקים לתמונות של זוגות להט"ביים תמיד יש תגובות של שנאה. זו הסיבה שחשוב מאוד לעשות סרטים כאלה ולתת לנושא ביטוי"

מה תרצו למסור להורים שילדיהם יצאו מהארון ומהצד השני לילדים שעוברים את התהליך?

ניב: "להורים אני אגיד, יאללה, שחררו. הכל טוב. זו רק נטייה מינית. אתם יכולים לרצות בשביל הילד שלכם הכל אז תנו לו להיות עצמו ולהגשים את החלומות שלו. ולילד שבארון, לא פשוט שם, אני יודע. אבל טוב בחוץ".

דורית: "המילים שאני מאמינה בהן הן מורכבות, תהליך וחמלה. אז בין אם אתה הורה ובין אם אתה הילד וקשה לך וזה לא קל כמו שציפית, הדברים מורכבים ובסוף תגיע הבנה שכשנותנים זמן דברים מסתדרים כי יש אהבה".

הסרט "הומולדת" יוקרן במסגרת מקבץ סרטים קצרים היום (שני 31.10) בשעה 17:00 בסינמטק ת"א. לכל סרטי הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה ולהזמנת כרטיסים לחצו כאן. לכל הכתבות מפסטיבל הקולנוע הגאה לחצו כאן