Seret מהעבר: 40 שנה לסיפור שאינו נגמר

דורות שלמים גדלו על הסרט "הסיפור שאינו נגמר" שיצא ב-1984 ומבוסס על ספרו של מיכאל אנדה באותו השם. כיום הוא זכור כאחד הסרטים האהובים ביותר של שנות ה-80, ומוגדר כקלאסיקה נצחית בזכות הסיפור הקסום והחכם על הרפתקאות, חברות ודמיון בלתי מוגבל ושיר הנושא שהפך ללהיט גם עשורים אחרי צאתו.

עלילת הסרט עוקבת אחר ילד צעיר בשם בסטיאן המגלה ספר קסום בשם "הסיפור שאינו נגמר" בחנות ספרים. כשהוא מתחיל לקרוא את הספר, הוא נמשך אל העולם קסום בשם "פנטזיה", ארץ המאוימת על ידי ישות המכונה "הלא-כלום", אשר מכלה את כל הנקרה בדרכה. בסטיאן עוקב אחר הרפתקאותיו של לוחם צעיר בשם אטרייו, שיוצא למסע להצלת "פנטזיה" וזוכה לעזרה ממפלצת דמוית דרקון בעלת ראש כלב בשם פאלקור.

הסרט צולם בתקציב של 27 מיליון דולר, אשר נחשב בזמנו להפקה הקולנועית היקרה ביותר שהופקה מחוץ לארה"ב. כן, על אף שהסרט כולו באנגלית והשחקנים אמריקאים מדובר בכלל בהפקה גרמנית של הבמאי וולפגנג פטרסן. הסרט זכה להצלחה מסחרית, והכניס למעלה מ-100 מיליון דולר ברחבי העולם בקופות, והרוויח אפילו יותר לאחר מכן בתעשיית הווידאו הביתית.

בהפקת הסרט נעשה שימוש נרחב בבובות ואנימטרוניקה ליצירת הדמויות והיצורים המגוונים המופיעים בסרט. לדוגמה, הדמות של פלקור, דרקון המזל, נוצרה באמצעות בובה ענקית, אשר נעה בעזרת מערכות מכניות מתוחכמות. שימוש בבובות אלו היה חלק מרכזי בהפקה והוסיף לתחושת הקסם והפנטזיה שהסרט מצליח להעביר. עם זאת, למרות הדגש על תפאורה וויזואליות, האפקטים בסרט לא עושים עמו חסד, ולא שורדים במבחן הזמן.

אפשר לומר שעלילת הסרט היא סיפור בתוך סיפור (בתוך ספר), וכיאה לסרטים המבוססים על ספרים גם כאן הסרט מבצע מספר שינויים בעלילה.הוא משמיט, משנה ודוחס חלקים ולבסוף מגולל רק חצי מעלילת הספר. מיכאל אנדה, שהסרט מבוסס על ספרו, התלהב מרעיון עיבוד ספרו לסרט ואף עבד עם הבמאי וולפגנג פטרסן כיועץ תסריט וקיבל 50 אלף דולר עבור הזכויות על ספרו.

אנדה טען שפטרסן כתב את התסריט ללא התייעצות שלו, מה שהוביל לסטיות משמעותיות מספרו. הוא ביקש מההפקה לעצור או לשנות את שם הסרט, אך דרישותיו לא נענו. כתוצאה מכך, אנדה הגישה תביעה נגד המפיקים, ובסופו של דבר הפסיד במאבק המשפטי. בצאת הסרט לאקרנים כתב אנדה ביקורת חריפה עליו, ואף טען שהתסריטאים לא הצליחו להבין את מהות עבודתו, שהתסריט הוא "טריפ בהשפעת סמים" וש"החיפוש אחר משמעות החיים הפך לסיפור חסר ערך על 'אורח-החיים-האמריקני'".

על אף טענותיו של מחבר הספר, "הסיפור שאינו נגמר" הצליח לכבוש את לב הקהל והשינויים בוצעו בו לא מנעו ממנו להיות חוויית ילדות קסומה ושובת לב בפני עצמה. הסיפור החכם מציג נרטיב של מאבק בריקנות תוך רצון משמעותי להשפיע על העולם. בין אם זה באמצעות אומץ ותעוזה כמו אטרייו או בזכות חיבור רגשי ואישי כמו בסטיאן. הסיפור מדגיש את תפקיד הדמיון בעיצוב המציאות שלנו ואת הרעיון שלמחשבות ולחלומות הפנימיים שלנו יש פוטנציאל להתבטא בעולם. הוא נוגע במשמעות של התמודדות עם אתגרים והתגברות על מכשולים, במורכבות הרגשות האנושיים, בהשפעת מעשיו של האדם על אחרים ובחיפוש הנצחי אחר משמעות ותכלית בחיים.

הסרט זכה להכרה בדבר איכות ההפקה יוצאת הדופן שלו, וזכה בפרס "הסרט הבווארי" לשחקן הצעיר הטוב ביותר - נוח האת'ווי על גילומו של אטרייו, ופרסים עבור עיצוב ההפקה וההפקה הטובה ביותר. בנוסף, הסרט קיבל מועמדויות, לרבות מועמדות לפרס "סאטורן" לסרט הפנטזיה הטוב ביותר, מתוך הכרה בהישגיו בקטגוריות המשחק, תלבושות, איפור ועיצוב הפקה.

עם הצלחתו של הסרט, המעריצים דרשו סרט המשך לקלאסיקה. שש שנים לאחר יציאתו של "הסיפור שאינו נגמר" לאקרנים, יצא "הסיפור שאינו נגמר 2" שזכה לביקורות שליליות במיוחד. למרות הביקורות, הסרט הצליח בגרמניה והכניס 17 מיליון דולר ברחבי העולם. בתקווה לשחזר את הקסם של המקור, המפיקים הוציאו 4 שנים מאוחר יותר את "הסיפור שאינו נגמר 3", שעם יציאתו לקולנוע זכה לביקורות שליליות ואף בעיני רבים נחשב לגרוע יותר מבין השלושה. הסרט לא התקבל בברכה על ידי הקהל וגם נכשל בקופות.

כעת, כמה עשורים לאחר צאת הסרט המקורי, הוליווד מתכננת ליצור עיבוד קולנועי חדש שיתבסס גם הוא על הרומן של אנדה. ההפקה המחודשת צפויה לפצל את העלילה למספר סרטים ותציג מחדש את ממלכת פנטזיה באיכות גבוהה ובטכנולוגיות מתקדמות שיתאימו לימינו. איאן קנינג, מנכ"ל שותף בחברת ההפקות לעיבוד המחודש, ציין כי "זהו סיפור אקטואלי ונצחי, וזו הזדמנות לספר אותו בדרך חדשה. אחד מהדברים שמייחדים את הספר זה שאפשר לחזור אליו בשלבים שונים של החיים ולמצוא בו רמות שונות של משמעויות". כרגע מדובר בשלב ראשוני מאוד של הפקת הסרט ועדיין לא ידוע מתי הוא יופץ בבתי הקולנוע.

גם 40 שנים לאחר יציאתו לאקרנים, "הסיפור שאינו נגמר" ממשיך לתפוס מקום מיוחד בלב המעריצים, ולהדהד בשיח הקולנועי של ימינו. שיר הנושא נשאר רלוונטי ואף קיבל סוג של עיבוד מחדש בסדרה "דברים מוזרים". הסרט אמנם לא מצליח לעמוד במבחן הזמן מבחינת אפקטים, והרימייק שנעשה די נדרש בתקווה שלא יעשו שינויים רבים בעלילה אלא רק בנראות. הסרט משמש תזכורת נוסטלגית לפלא ולקסם של הילדות ונותר כעדות לכוחו וליכולתו של הקולנוע להעביר אותנו למחוזות מרתקים מעבר לחלומות הפרועים ביותר שלנו.

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן