חשוב לשאול שאלות ואף פעם לא להסכים עם מה שנראה לך לא צודק

מרגריט (אלה רומפף) היא סטודנטית למתמטיקה הלומדת באוניברסיטה היוקרתית ביותר בצרפת. נדמה שעתידה כבר סלול לפניה ועליה רק לפסוע בו בנינוחות. אך ביום שבו היא מציגה את התזה שלה בפני המרצים הבכירים מתגלה בה טעות גורלית שגורמת לה לתחושה שעולמה קרס. היא פורשת מהלימודים. דווקא ברחוב, לראשונה מחוץ למסגרת הלימודית, היא מתחילה להבין את ערך החיים ומוצאת כוחות לבנות משהו חדש.

פגשתי את השחקנית הצרפתייה אלה רומפף ("עושות סדר", "מאבדים את הצפון") בפסטיבל קאן ,שבו התקיימה לפני שנתיים בכורת הסרט של הבמאית אנה נוביון שכעת מגיע לבתי הקולנוע בישראל. היא לא פחות מרשימה במציאות מאשר דמותה בסרט שמזכיר קצת את "נפלאות התבונה" ועוסק בהתמודדות עם גאונות ועם יחס החברה לאחר ולשונה.

איך התכוננת לתפקיד? את מבינה משהו בעולם המתמטי שבו הסרט מתקיים?

"יש לי טראומה מלימודי מתמטיקה בתיכון והייתי די גרועה בזה ולכן התפקיד היה מאתגר. זה נושא שאני בכלל לא מתמצאת בו ולכן התרכזתי בעיקר בנפש של הגיבורה - איך להפוך אותה לטיפוס מורכב ורב ממדי, נחבא אל הכלים וביישן וגם מצחיק ואכפתי. הבמאית אמרה לי 'נצטרך למצוא דרך שיראה לצופה שאת ממש שולטת בנושא המספרים'. נפגשתי עם כמה פרופסורים וניסיתי להבין את המשיכה שלהם למתמטיקה. דרך השיחות שלי איתם התחלתי להבין את כל העולם הזה הרבה יותר. הייתה לי שיחה עם פרופסורית אחת על מספרים ראשוניים וממנה הבנתי את התשוקה של מי שעוסק בנושא למחקר ולאתגר שבפתרון נוסחאות -ממש כמו מציאת אוצר. ממנה הבנתי את היופי שבעולם המספרים. את ההבנות האלו ואת השיחות עם אותם פרופסורים יישמתי בתפקיד שלי, שהוא שילוב של תשוקה ואובססיה לפתור את סודות המספרים. אובססיה שכמעט מכלה את הדמות שלי בסרט".

האם הסרט מבוסס על סיפור אמיתי?

"הסרט הושפע מסיפורה של מתמטיקאית צעירה שהייתה האישה היחידה בכיתה ובלטה מעל כולם. כמו בסרט, גם במחקר שלה עשו שימוש ללא רשותה וגם היא סבלה מאפליה על רקע מגדרי. זהו סיפור די ידוע באירופה והדמות שלי בסרט היא בעצם היא עם כמה שינויים. זהו גם סרט על העצמה נשית ועל הצלחה בעולם שנחשב גברי ביסודו. הפרופסורית שנפגשתי איתה גם היא חוותה קושי בשל היותה אישה בעולם שהוא ברובו מדענים גבריים. ממש נוצרה בינינו חברות ולמדתי ממנה המון". כשראיתי את הסרט נזכרתי בדמותו של דסטין הופמן ב"איש הגשם" למשל. איך נכנסים לדמות שכזו שהיא כמעט נטולת יכולת חברתיות?

"לא ניסיתי להציג דמות שהיא חנונית אולטימטיבית וגם לא דמות שירחמו עליה. ניסיתי להבין את הדמות ומה מניע אותה. הבנתי שזו נערה שהמראה החיצוני שלה כלל לא חשוב לה והיא מפוקסת על העולם שלה וזהו. ניסיתי לייצר לה הליכה מסוימת שכאילו תקרין לצופה שהגוף שלה מנותק מהנפש שלה. כבר בתסריט צוין כי היא די מוזרה ודי מנותקת מהעולם החיצוני".

האם יכולת להזדהות עם הדמות שגילמת?

"בהחלט. יכולתי להזדהות עם האובססיה שלה למצוינות וגם עם הרצון שלה להצליח לבד, בלי עזרה מאחרים. לפעמים כדי להיכנס טוב יותר לדמויות שאני מגלמת אני מנתקת את עצמי מהעולם החיצוני ומתכנסת לגמרי לתוך הדמות שלי. כמו הדמות שלי בסרט התנתקות שכזו לא יכולה להחזיק הרבה זמן כי בסרט אתה חלק מצוות. גם הגיבורה בסרט מגלה שהיא לא יכולה להצליח לגמרי לבד בלי איזושהי חברות וגם עזרה. התגלית הזו שלה היא בליבו של הסרט לדעתי".

מרגריט מגלה גם את עולם יחסי המין בסרט.

"זו אחת הסצנות שאני והבמאית דיברנו עליהן הכי הרבה. גם בעולם הזה הגיבורה היא קלולסית לגמרי ואין לה גם אף אחד שידריך אותה. אבל היא מבינה שזה משהו שיכול לגרום לה להנאה ולכן היא שמחה לגלות את העולם הזה. בגלל שלא אכפת לה מה יגידו עליה היא די לוקחת את עניין יחסי המין בשוויון נפש ובלי יותר מדי התלבטויות".

מרגריט מוצאת אהבה אצל בחור שדי דומה לה. האם את חושבת שזה מתכון טוב ליחסים? מישהו שמזכיר אותך ודומה לך?

"אין מתכון מוצלח לדעתי. בעיניי חשוב שתכיר ותבין את עצמך הכי טוב ואז גם תדע מה מתאים לך".

הגיבורה עוברת מסע ומשתנה ומתפתחת לאורך הסרט. איך היה המסע הזה בשבילך?

"מבחינתי, גם אני השתניתי במהלך הסרט. למדתי המון, למדתי לא להיות שיפוטית. גיליתי גם הרבה דברים על עצמי וכמו מרגריט גם אני נפתחתי יותר לחברה. הדבר שהכי למדתי מהדמות הוא שחשוב לשאול שאלות ואף פעם לא להסכים עם מה שנראה לך לא נכון ולא צודק".