יש צחוק בכאב ויש כאב בצחוק: ראיון עם הדס ירון על השדים שלנו

"התגעגעתי לבתי קפה של תל אביב, זה מוזר, כבר הרבה זמן לא ישבתי בכאלה", חושפת בפניי השחקנית הדס ירון בחיוך כשהיא מתבוננת סביבה, בבית קפה במרכז תל אביב בו אנחנו מנהלות את הראיון על סרטה החדש "השדים שלנו" של הבמאי אלסנדרו קפיטני, שפתח את פסטיבל 'פיניטה לה קומדיה' שהתקיים בסינמטקים ברחבי הארץ בחודש דצמבר. ירון פרצה לתודעה כבר בגיל 16 אז שיחקה לצד אסי דיין המנוח בסרטו של דני סירקין "למראית עין". שש שנים לאחר מכן היא כבר הגיעה למרכז הבמה עם סרטה של רמה בורשטיין "למלא את החלל" בו גילמה את הדמות הראשית של שירה, בת למשפחה חרדית מכובדת שנקרעת בין רצונותיה האישיים לרצון המשפחה. על תפקיד זה זכתה ירון בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה וכן בפרס אופיר.

תפקיד זה הזניק אותה לקריירה בינלאומית במסגרתה כיכבה בסרט הקנדי "פליקס ומאירה", בסרט האמריקאי "מריה מגדלנה" ובסרט האיטלקי "החסד של לוצי'ה" וכן השתתפה בסדרה המצליחה "שטיסל". כעת, כאמור, היא מככבת בסרט בינלאומי נוסף – הסרט האיטלקי "השדים שלנו" שמגולל את סיפורה של מרים, אם צעירה שעזבה את ישראל לאחר שנותק הקשר עם משפחתה ועברה לאיטליה. לאחר שנאלצת לברוח מבעלה המכה יחד עם בתה התינוקת, היא מגיעה לדירה רדופת רוחות. אך למעשה מסתבר ש"הרוחות" שבעליית הגג הם אלמן צעיר ומובטל ובנו בן השש שמנסים להבריח את ה"פולשים".

את חושבת שהדרך הקומית של האיטלקים היא דרך טובה להעביר מסר?

"זה תלוי. ספציפית פה זה לא לגמרי צוחק על הכאב. בגדול הומור יכול להוות דרך מדהימה להגיד משהו אבל זה תלוי אם זה נעשה ברגישות. בן הזוג שלי קומיקאי והוא אומר שקומדיה לא צריכה להיעשות ברגישות כי זה צריך להיות בפרצוף שלך. מצד שני יש נושאים שאי אפשר לצחוק עליהם כי אנשים עוברים בהם גיהינום. אני חושבת שיש בזה אולי משהו מרפא, כי יש צחוק בכאב ויש כאב בצחוק".

[*]

(הדס ירון בסרט "השדים שלנו". צילומים בכתבה: cinecitta SPA)

אחד מהדברים שהכי הפחידו את ירון בכניסה לנעליה של מרים הוא ליצור דמות אמינה של אישה מוכה. "הרבה פעמים מדברים על קושי ליצור קשר עין או סממנים פיזיים אחרים", היא מציינת אך מוסיפה: "אנחנו מכירים גם כאלה שלא. לא מזמן נרצחה מישהי שהייתה קואצ'רית לזוגיות ואמרו שהיא הייתה הכי שמחה. זה יכול להיות גם בנאדם מאוד חזק שבתוך הזוגיות שלו עובר גיהינום".

הרגשת שיש לך אחריות כקול בנושא הזה?

"הרגשתי שאם מישהי שעוברת דבר כזה תראה את הסרט, אז אני מקווה שזה בסדר ואני עושה משהו נכון. הפחיד אותי שאני לא אעשה עם הסיפור הזה צדק. יש אחריות בעיני בכל תפקיד שאת משמיעה בו קול מסוים".

לאחרונה ואולי אפילו יותר מאז הקורונה, שומעים על הרבה מקרים של אלימות במשפחה ומקרי רצח מזעזעים של נשים. מה צריך להשתנות פה ובעולם בכלל?

"הכל צריך להשתנות. מצד אחד צריך לחנך בנים לא להתנהג ככה, אבל גם צריך לתת להם מקום לעבור תהליך שלא מפתח גבריות רעילה, סביבה שמאפשרת להביע רגשות. האנושות צריכה לעבור אבולוציה מטורפת". את חושבת שזה יקרה בעתיד הקרוב?

"אנחנו מתקדמים ויש שינויים, אני רואה אותם. אני חושבת שהאנושות מתקדמת ותהליכים מבעבעים ואז מתפרצים וזה ימשיך ככה, הME TOO- זו לא אופנה. יש תקדימים שמשנים משהו ועכשיו מתנהלים באופן חדש. ברגע שהמהפכה יצאה זה הפך למשהו שיותר לגיטימי לדבר עליו".

אחד החיבורים החזקים ביותר לדמות, מציינת ירון, היה באחת הסצנות העוצמתיות של הסרט כשדמותה של מרים רודפת אחרי בעלה לחניון כדי לנסות לחלץ את בתה מהרכב לאחר שחטף אותה. "זו הייתה סצנה שהיא מאוד פיזית כי אני רצה ודופקת על החלון, זה מחבר לגוף של הדמות. הייתי מאוד בתוך זה וזה הזכיר לי כמה כיף שיש לי את האפשרות הזו לשחק".

הצילומים החזירו את הדס לחודשיים באיטליה אחרי שבילתה שם בשנת 2018 בזמן הצילומים לסרט "החסד של לוצ'יה". "איטליה זה קצת כמו בית, יש שם הרגשה קסומה" , היא אומרת. למרות שהיא בנתה לעצמה מאגר מכרים באיטליה, המעבר יכול להיות לעתים מנכר, אבל דווקא את הבדידות היא בוחרת לחבק. "באופן אישי אני מאוד אוהבת זמן לבד. אני הרבה פעמים לא יודעת איך לבקש אותו בחיים ואני צריכה למצוא דרך לעשות את זה". החזרה לאיטליה הייתה בדיוק באמצע הקורונה, שכידוע הייתה אחד ממוקדי ההתפרצות הגדולים בעולם, והמדינה נכנסה לסגר. הצילומים החלו כשנה לאחר ההתפרצות ובגלל שירון הגיעה מישראל, היא הייתה המחוסנת היחידה על הסט בו הקפידו על מסיכות ועל בדיקות מספר פעמים בשבוע.

את השפה האיטלקית היא דוברת באופן כמעט שוטף, מה שרק תורם לדבריה להרגשת הביתיות שלה בסביבת אנשי ארץ המגף. אך למרות השליטה המרשימה שלה בשפה, ירון עדיין מתביישת לדבר עם ילדים קטנים באיטלקית. "מבוגרים יודעים שאני יכולה לעשות טעויות כי אני לא דוברת את השפה, אבל עם ילדים אני נבוכה כשאני לא יודעת, וזה קצת מצחיק". ב"שדים שלנו" ירון הייתה צריכה לדבר הרבה עם ילדים, מאחר שאת בתה גילמו תאומות בנות שנה וחצי ואת הילד בעליית הגג גילם ילד בן 8.

איך יוצרים חיבור בעבודה עם ילדים? איך גורמים לכימיה להראות אימהית?

"השיחה הראשונה שלי עם אורלנדו (הילד) הייתה על סרטים כמו 'אינדיאנה ג'ונס'. לתינוקות הייתי מנגנת על פסנתר בין טייקים. הן היו בוכות הרבה פעמים ונאלצנו לשנות סצנות בגלל זה. הן צריכות להתרגל אלייך. אני מרגישה בנוח עם תינוקות".

איך הייתה העבודה עם הבמאי אלסנדרו קפיטני?

"מאוד מעניינת, הוא מקסים ברמות וזה מאוד חשוב. הוא ניסה למצוא לדמות ביחד עם שתי התסריטאיות רקע שלא תמיד יבוא לידי ביטוי בתסריט אבל כן יגיע לדמות. למשל 'למה היא לא בקשר עם ההורים שלה?' במחשבה שלהם הכל קשור לצבא או לדת. היה שיח דינמי והוא נתן לי להיות חלק מהתהליך, זה לא מובן מאליו. יצא לי לעבוד עם אנשים טובים כאנשים. זה כבר הפך להיות אחד התנאים שלי".

זה אחד התנאים כדיל ברייקר?

"יצא בעבר שקיבלתי אודישן וראיתי את השם של מי שמעורב בפרויקט וזה לא היה אדם שרציתי לעבוד מולו, אפילו לא רציתי לשלוח אודישן. כשחקנית צעירה אולי לא תמיד הייתי יודעת לשים גבולות ומה אני רוצה, זה עניין של ניסיון. בסדר העדיפויות העיקרון שיהיה לי טוב בא קודם".

[*]

בחודש שעבר הוקרן "השדים שלנו" בסינמטק תל אביב לראשונה בארץ כשבין האנשים בקהל יושבת גם ירון. "זה יוצר איזה אפקט אחר", היא אומרת על חווית הצפייה עם הקהל הישראלי, "הקהל פה לוקח את זה אחרת וזה חמוד, כשראינו את זה בוונציה אף אחד לא צחק מהמילה 'שקשוקה'. גם אנשים מאוד הופתעו לשמוע מילים בעברית". הדמות שמגלמת ירון היא ישראלית שעזבה לאיטליה וכמי שמגדלת את בתה הקטנה, היה חשוב להדס ולאלסנדרו לוודא שלעברית יהיה חלק בדיאלוג של הסרט, בייחוד בשיח של האם והילדה, גם אם זה בדברים הקטנים כמו השיר "הילדה הכי יפה בגן" ששרה מקים לבתה הקטנה לכל אורכו. "שלחתי לו את כל האלבום של 'הכבש השישה עשר' שאני מאוד אוהבת אחרי שהוא חיפש הרבה זמן שיר ילדים בעברית. הוא זיהה שזה השיר הנכון גם בלי להבין את המילים".

כשחקנית בינלאומית זה מלחיץ יותר שיש מבחר של מסלולים או דווקא מרגיעה הידיעה שמכל כיוון יכול לבוא תפקיד?

"בארץ אני תמיד שמחה לעבוד כי זה הבית אז כרגע אני מתמקדת בארץ. לפעמים מרגישים שיורים לכל הכיוונים וזה נחמד שיש אופציות אבל לפעמים צריך להתפקס. מה שאתה מתמקד בו, העולם יביא לך אותו והפעולות יכווינו לשם".

את עושה השוואה לשחקניות ישראליות אחרות שמצליחות בחו"ל כמו גל גדות?

"לכולנו יש את הנטייה הזו והיא מגיעה ממקום טוב. צריך להזכיר שיש לנו את הקצב והמסלול שלנו. לפעמים כן צריך לחשוב על זה כדי להכווין אותנו למסלול מסוים. זה גם מדהים כי ההופעה בסרטים בינלאומיים מזכירה לי שאני גם יכולה, זה פותח דלתות".

למרות התדמית הקבועה של ירון בסרטים בתור הבחורה הדרמטית והרצינית, היא אחת מהשחקניות הכי קלילות ומצחיקות שיצא לי לפגוש והאישיות הזו היא מספרת לי, זה מה שהיא שואפת להביא למסך. "אני רוצה להביא את האנרגיה הזו שיש לי, אבל יותר קשה לי להראות את הדבר הזה. אני מקווה שבסוף יגיע התפקיד שיבטא גם את זה".